ראובן וימר
New member
משל לדינו חדש: האמת
האמת המשיל: ראובן וימר הָיָה פַּעַם אָדָם שֶׁרָצָה לְהַכִּיר אֶת הָאֱמֶת. הָיָה מְנַדְנֵד בֹּקֶר וָעֶרֶב לְאִשְׁתּוֹ: הָיִיתִי מֵת לִפְגֹּשׁ פַּעַם, לְהַכִּיר אֶת הָאֱמֶת וּלְשׂוֹחֵחַ אִתָּהּ. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: אַל תְּבַלְבֵּל לִי אֶת הַמֹּחַ בַּמִּטָּה! – לֵךְ אֵלֶיהָ, חַפֵּשׂ וּמְצָא אוֹתָהּ, דַּבֵּר אִתָּהּ, וְתוֹצִיא לְךָ סוֹף-סוֹף מֵהָרֹאשׁ! כָּךְ הָיְתָה מַקְנִיטָה. יוֹם אֶחָד עָשָׂה כִּדְבָרֶיהָ שֶׁל אִשְׁתּוֹ וְעָזַב, כְּשֶׁהוּא מַשְׁאִיר אֶת הַכֹּל מֵאַחֲרָיו: הַבַּיִת, הָאִשָּׁה, הַיְּלָדִים, אוּלַי לֹא יִזְכֶּה לִרְאוֹתָם, וְהָלַךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הָאֱמֶת. צַדִּיק הָיָה וְתָם. עָלָה הָרִים וּגְבָעוֹת, חִפֵּשׂ אוֹתָהּ בֶּעָרִים, חִפֵּשׂ אוֹתָהּ בַּחוֹפִים, חִפֵּשׂ אוֹתָהּ בַּכְּפָרִים וְיוֹם אֶחָד, תַּאֲמִינוּ אוֹ לֹא, מָצָא אוֹתָהּ בִּמְעָרָה. הוּא מָצָא אֶת הָאֱמֶת, אֲבָל מַה קָּרָה? הָאֱמֶת הָיְתָה אִשָּׁה זְקֵנָה, גֵּוָהּ כָּפוּף, עִם שְׂעַר שֵׂיבָה וְיַבָּלוֹת עַל הַפַּרְצוּף! אֲבָל כְּשֶׁדִּבְּרָה, הָיָה קוֹלָה צָלוּל וָרַךְ כַּמַּיִם, עָצְמָה שְׁקֵטָה וּבוֹטַחַת, וּבֹהַק בָּעֵינַיִם. הוּא יָדַע שֶׁזּוֹ הִיא הָאֱמֶת, מַשְׂאַת נַפְשׁוֹ, וְהוּא מַגְשִׁים כָּעֵת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ. שָׁהָה בִּמְחִיצָתָהּ שָׁנָה וְהַזְּמַן עָבַר, שָׁמַע מִמֶּנָּה אֶת כָּל אֲשֶׁר הָיָה לָהּ לוֹמַר, וְאָז הֶחְלִיט לְהִפָּרֵד מִמֶּנָּה וְלָשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ, לִרְאוֹת אֶת יְלָדָיו וּלְנַשֵּׁק אֶת אִשְׁתּוֹ. – גְּבֶרֶת אֱמֶת, אָמַר, לִמַּדְתְּ אוֹתִי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה. עַכְשָׁו אֶל בֵּיתִי אֶחְזֹר וֶאֱמֶת רַק אֲדַבֵּר. אִמְרִי נָא לִי בֶּאֱמֶת, בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ, מָה אֲנִי יָכוֹל עַכְשָׁו לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנֵךְ? הָאֱמֶת הִרְהֲרָה לְרֶגַע וְהֵרִימָה אֶצְבַּע רוֹעֶדֶת: – כֵּן, אַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ בִּשְׁבִילִי, אָמְרָה, אַל תֹּאמַר לַאֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי בָּלָה וּמְכֹעֶרֶת, סַפֵּר לָהֶם שֶׁאֲנִי – יָפָה וּצְעִירָה! מעשייה עממית אפגנית שנכתבה בנוסח משלי לדינו.
האמת המשיל: ראובן וימר הָיָה פַּעַם אָדָם שֶׁרָצָה לְהַכִּיר אֶת הָאֱמֶת. הָיָה מְנַדְנֵד בֹּקֶר וָעֶרֶב לְאִשְׁתּוֹ: הָיִיתִי מֵת לִפְגֹּשׁ פַּעַם, לְהַכִּיר אֶת הָאֱמֶת וּלְשׂוֹחֵחַ אִתָּהּ. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: אַל תְּבַלְבֵּל לִי אֶת הַמֹּחַ בַּמִּטָּה! – לֵךְ אֵלֶיהָ, חַפֵּשׂ וּמְצָא אוֹתָהּ, דַּבֵּר אִתָּהּ, וְתוֹצִיא לְךָ סוֹף-סוֹף מֵהָרֹאשׁ! כָּךְ הָיְתָה מַקְנִיטָה. יוֹם אֶחָד עָשָׂה כִּדְבָרֶיהָ שֶׁל אִשְׁתּוֹ וְעָזַב, כְּשֶׁהוּא מַשְׁאִיר אֶת הַכֹּל מֵאַחֲרָיו: הַבַּיִת, הָאִשָּׁה, הַיְּלָדִים, אוּלַי לֹא יִזְכֶּה לִרְאוֹתָם, וְהָלַךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הָאֱמֶת. צַדִּיק הָיָה וְתָם. עָלָה הָרִים וּגְבָעוֹת, חִפֵּשׂ אוֹתָהּ בֶּעָרִים, חִפֵּשׂ אוֹתָהּ בַּחוֹפִים, חִפֵּשׂ אוֹתָהּ בַּכְּפָרִים וְיוֹם אֶחָד, תַּאֲמִינוּ אוֹ לֹא, מָצָא אוֹתָהּ בִּמְעָרָה. הוּא מָצָא אֶת הָאֱמֶת, אֲבָל מַה קָּרָה? הָאֱמֶת הָיְתָה אִשָּׁה זְקֵנָה, גֵּוָהּ כָּפוּף, עִם שְׂעַר שֵׂיבָה וְיַבָּלוֹת עַל הַפַּרְצוּף! אֲבָל כְּשֶׁדִּבְּרָה, הָיָה קוֹלָה צָלוּל וָרַךְ כַּמַּיִם, עָצְמָה שְׁקֵטָה וּבוֹטַחַת, וּבֹהַק בָּעֵינַיִם. הוּא יָדַע שֶׁזּוֹ הִיא הָאֱמֶת, מַשְׂאַת נַפְשׁוֹ, וְהוּא מַגְשִׁים כָּעֵת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ. שָׁהָה בִּמְחִיצָתָהּ שָׁנָה וְהַזְּמַן עָבַר, שָׁמַע מִמֶּנָּה אֶת כָּל אֲשֶׁר הָיָה לָהּ לוֹמַר, וְאָז הֶחְלִיט לְהִפָּרֵד מִמֶּנָּה וְלָשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ, לִרְאוֹת אֶת יְלָדָיו וּלְנַשֵּׁק אֶת אִשְׁתּוֹ. – גְּבֶרֶת אֱמֶת, אָמַר, לִמַּדְתְּ אוֹתִי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה. עַכְשָׁו אֶל בֵּיתִי אֶחְזֹר וֶאֱמֶת רַק אֲדַבֵּר. אִמְרִי נָא לִי בֶּאֱמֶת, בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ, מָה אֲנִי יָכוֹל עַכְשָׁו לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנֵךְ? הָאֱמֶת הִרְהֲרָה לְרֶגַע וְהֵרִימָה אֶצְבַּע רוֹעֶדֶת: – כֵּן, אַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ בִּשְׁבִילִי, אָמְרָה, אַל תֹּאמַר לַאֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי בָּלָה וּמְכֹעֶרֶת, סַפֵּר לָהֶם שֶׁאֲנִי – יָפָה וּצְעִירָה! מעשייה עממית אפגנית שנכתבה בנוסח משלי לדינו.