ראובן וימר
New member
משל לדינו חדש: האהבה El amor
האהבה El amor המשיל: ראובן וימר פַּעַם אַחַת רָחֵל יָצְאָה לַעֲבֹד בַּגִּנָּה, רָאֲתָה שְׁלֹשָׁה זְקֵנִים קְטַנִּים עוֹמְדִים בַּפִּנָּה. - אֵינִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנִי מַכִּירָה אֶתְכֶם, שָׁלוֹם וּבְרָכָה, מַדּוּעַ אַתֶּם לֹא נִכְנָסִים? הֲרֵי הַדֶּלֶת פְּתוּחָה. - אִם בַּעֲלֵךְ לֹא כָּאן, אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְהִכָּנֵס לַבַּיִת, חַכִּי שֶׁיַּחְזֹר, בַּקְּשִׁי מִמֶּנּוּ רְשׁוּת. נִכָּנֵס וְנֹאכַל כַּזַּיִת. כְּשֶׁבַּעֲלָהּ הִגִּיעַ, סִפְּרָה לוֹ רָחֵל מַה קָּרָה. -אֲנִי כְּבָר בַּבַּיִת, אָז שֶׁיִּכָּנְסוּ וְנַעֲשֶׂה אִתָּם הַכָּרָה. אָמְרָה רָחֵל לַזְּקֵנִים: הִכָּנְסוּ, בַּעֲלִי כְּבָר כָּאן! הָאֹכֶל כְּבָר מוּכָן, בּוֹאוֹ וּשְׁבוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן. אָמְרוּ לָהּ: לֹא נוּכַל לְהִכָּנֵס יַחַד שְׁלָשְׁתֵּנוּ, אַתְּ צְרִיכָה לִבְחֹר רַק אֶחָד מֵאִתָּנוּ! - לָמָּה? שָׁאֲלָה רָחֵל, וְאֶחָד מֵהֶם הִסְבִּיר: - זֶה שֶׁכָּאן שְׁמוֹ עֹשֶׁר וְהוּא מַעֲשִׁיר, הַשֵּׁנִי שְׁמוֹ הַצְלָחָה וְהוּא מֵבִיא בְּרָכָה, וְהַשֵּׁם שֶׁלִּי הוּא אַהֲבָה. לְמִי נִתֵּן לְהִכָּנֵס? רָחֵל שָׁאֲלָה. - נִתֵּן לְהִכָּנֵס לָעֹשֶׁר, עָנָה לָהּ בַּעֲלָהּ, וְחַיֵּינוּ יִשְׁתַּנּוּ. – אֲנִי לֹא מַסְכִּימָה! לָמָּה לֹא נַזְמִין אֶת הַהַצְלָחָה פְּנִימָה? לֹא, לֹא, אָמְרָה בִּתָּהּ, שֶׁתִּכָּנֵס לְבֵיתֵנוּ הָאַהֲבָה! וּשְׁלָשְׁתָּם אָמְרוּ בְּיַחַד: כֵּן, הָבָה , תַּגִּיד לָאַהֲבָה שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְהִכָּנֵס. כָּךְ אָמְרָה רָחֵל וְהַשְּׁלֹשָׁה נִכְנְסוּ כֻּלָּם – אֵיזֶה נֵס! וּלְמוּל הַפְּלִיאָה שֶׁל הָאִשָּׁה אָמְרוּ שְׁלָשְׁתָּם: אִלּוּ הִזְמַנְתְּ עֹשֶׁר אוֹ הַצְלָחָה, הֵם הָיוּ נִכְנָסִים לְבַדָּם. אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁהִזְמַנְתָּ אֶת הָאַהֲבָה בְּעִתָּהּ, לְאָן שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת, אֲנַחְנוּ בָּאִים אִתָּהּ! - אֲנִי רוֹצֶה לְהִכָּנֵס לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַהֲבָה! אָמַר הָעֹשֶׁר. - גַּם אֲנִי! אָמְרָה הַהַצְלָחָה, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַהֲבָה צָרִיךְ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר, יֵשׁ לוֹ הַצְלָחָה וְעֹשֶׁר וְכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר. - אַךְ צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁהָאַהֲבָה הִיא רוּחַ קַלָּה, שֶׁתָּמִיד מוּכָנָה לְהַגִּיעַ. אֲבָל אִם תִּתֵּן לָהּ לַחְלֹף, קָשֶׁה מְאֹד יִהְיֶה לִמְצֹא אוֹתָהּ מָמַשׁ. וְזֶהוּ מוּסַר הַהַשְׂכֵּל – גַּם אִם אֵינּוֹ חָדָשׁ... על-פי ,,זיקנתך כבחרותך", מתילדה כהן-סראנו, עמ' 174.
האהבה El amor המשיל: ראובן וימר פַּעַם אַחַת רָחֵל יָצְאָה לַעֲבֹד בַּגִּנָּה, רָאֲתָה שְׁלֹשָׁה זְקֵנִים קְטַנִּים עוֹמְדִים בַּפִּנָּה. - אֵינִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנִי מַכִּירָה אֶתְכֶם, שָׁלוֹם וּבְרָכָה, מַדּוּעַ אַתֶּם לֹא נִכְנָסִים? הֲרֵי הַדֶּלֶת פְּתוּחָה. - אִם בַּעֲלֵךְ לֹא כָּאן, אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְהִכָּנֵס לַבַּיִת, חַכִּי שֶׁיַּחְזֹר, בַּקְּשִׁי מִמֶּנּוּ רְשׁוּת. נִכָּנֵס וְנֹאכַל כַּזַּיִת. כְּשֶׁבַּעֲלָהּ הִגִּיעַ, סִפְּרָה לוֹ רָחֵל מַה קָּרָה. -אֲנִי כְּבָר בַּבַּיִת, אָז שֶׁיִּכָּנְסוּ וְנַעֲשֶׂה אִתָּם הַכָּרָה. אָמְרָה רָחֵל לַזְּקֵנִים: הִכָּנְסוּ, בַּעֲלִי כְּבָר כָּאן! הָאֹכֶל כְּבָר מוּכָן, בּוֹאוֹ וּשְׁבוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן. אָמְרוּ לָהּ: לֹא נוּכַל לְהִכָּנֵס יַחַד שְׁלָשְׁתֵּנוּ, אַתְּ צְרִיכָה לִבְחֹר רַק אֶחָד מֵאִתָּנוּ! - לָמָּה? שָׁאֲלָה רָחֵל, וְאֶחָד מֵהֶם הִסְבִּיר: - זֶה שֶׁכָּאן שְׁמוֹ עֹשֶׁר וְהוּא מַעֲשִׁיר, הַשֵּׁנִי שְׁמוֹ הַצְלָחָה וְהוּא מֵבִיא בְּרָכָה, וְהַשֵּׁם שֶׁלִּי הוּא אַהֲבָה. לְמִי נִתֵּן לְהִכָּנֵס? רָחֵל שָׁאֲלָה. - נִתֵּן לְהִכָּנֵס לָעֹשֶׁר, עָנָה לָהּ בַּעֲלָהּ, וְחַיֵּינוּ יִשְׁתַּנּוּ. – אֲנִי לֹא מַסְכִּימָה! לָמָּה לֹא נַזְמִין אֶת הַהַצְלָחָה פְּנִימָה? לֹא, לֹא, אָמְרָה בִּתָּהּ, שֶׁתִּכָּנֵס לְבֵיתֵנוּ הָאַהֲבָה! וּשְׁלָשְׁתָּם אָמְרוּ בְּיַחַד: כֵּן, הָבָה , תַּגִּיד לָאַהֲבָה שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְהִכָּנֵס. כָּךְ אָמְרָה רָחֵל וְהַשְּׁלֹשָׁה נִכְנְסוּ כֻּלָּם – אֵיזֶה נֵס! וּלְמוּל הַפְּלִיאָה שֶׁל הָאִשָּׁה אָמְרוּ שְׁלָשְׁתָּם: אִלּוּ הִזְמַנְתְּ עֹשֶׁר אוֹ הַצְלָחָה, הֵם הָיוּ נִכְנָסִים לְבַדָּם. אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁהִזְמַנְתָּ אֶת הָאַהֲבָה בְּעִתָּהּ, לְאָן שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת, אֲנַחְנוּ בָּאִים אִתָּהּ! - אֲנִי רוֹצֶה לְהִכָּנֵס לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַהֲבָה! אָמַר הָעֹשֶׁר. - גַּם אֲנִי! אָמְרָה הַהַצְלָחָה, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַהֲבָה צָרִיךְ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר, יֵשׁ לוֹ הַצְלָחָה וְעֹשֶׁר וְכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר. - אַךְ צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁהָאַהֲבָה הִיא רוּחַ קַלָּה, שֶׁתָּמִיד מוּכָנָה לְהַגִּיעַ. אֲבָל אִם תִּתֵּן לָהּ לַחְלֹף, קָשֶׁה מְאֹד יִהְיֶה לִמְצֹא אוֹתָהּ מָמַשׁ. וְזֶהוּ מוּסַר הַהַשְׂכֵּל – גַּם אִם אֵינּוֹ חָדָשׁ... על-פי ,,זיקנתך כבחרותך", מתילדה כהן-סראנו, עמ' 174.