משל לדינו: האהבה El amor

[ראובן וימר]

משל לדינו: האהבה El amor

האהבה המשיל: ראובן וימר פַּעַם אַחַת רָחֵל יָצְאָה לַעֲבֹד בַּגִּנָּה, רָאֲתָה שְׁלֹשָׁה זְקֵנִים קְטַנִּים עוֹמְדִים בַּפִּנָּה. - אֵינִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנִי מַכִּירָה אֶתְכֶם, שָׁלוֹם וּבְרָכָה, מַדּוּעַ אַתֶּם לֹא נִכְנָסִים? הֲרֵי הַדֶּלֶת פְּתוּחָה. - אִם בַּעֲלֵךְ לֹא כָּאן, אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְהִכָּנֵס לַבַּיִת, חַכִּי שֶׁיַּחְזֹר, בַּקְּשִׁי מִמֶּנּוּ רְשׁוּת. נִכָּנֵס וְנֹאכַל כַּזַּיִת. כְּשֶׁבַּעֲלָהּ הִגִּיעַ, סִפְּרָה לוֹ רָחֵל מַה קָּרָה. -אֲנִי כְּבָר בַּבַּיִת, אָז שֶׁיִּכָּנְסוּ וְנַעֲשֶׂה אִתָּם הַכָּרָה. אָמְרָה רָחֵל לַזְּקֵנִים: הִכָּנְסוּ, בַּעֲלִי כְּבָר כָּאן! הָאֹכֶל כְּבָר מוּכָן, בּוֹאוֹ וּשְׁבוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן. אָמְרוּ לָהּ: לֹא נוּכַל לְהִכָּנֵס יַחַד שְׁלָשְׁתֵּנוּ, אַתְּ צְרִיכָה לִבְחֹר רַק אֶחָד מֵאִתָּנוּ! - לָמָּה? שָׁאֲלָה רָחֵל, וְאֶחָד מֵהֶם הִסְבִּיר: - זֶה שֶׁכָּאן שְׁמוֹ עֹשֶׁר וְהוּא מַעֲשִׁיר, הַשֵּׁנִי שְׁמוֹ הַצְלָחָה וְהוּא מֵבִיא בְּרָכָה, וְהַשֵּׁם שֶׁלִּי הוּא אַהֲבָה. לְמִי נִתֵּן לְהִכָּנֵס? רָחֵל שָׁאֲלָה. - נִתֵּן לְהִכָּנֵס לָעֹשֶׁר, עָנָה לָהּ בַּעֲלָהּ, וְחַיֵּינוּ יִשְׁתַּנּוּ. – אֲנִי לֹא מַסְכִּימָה! לָמָּה לֹא נַזְמִין אֶת הַהַצְלָחָה פְּנִימָה? - לֹא, לֹא, אָמְרָה בִּתָּהּ, שֶׁתִּכָּנֵס לְבֵיתֵנוּ הָאַהֲבָה! וּשְׁלָשְׁתָּם אָמְרוּ בְּיַחַד: כֵּן, הָבָה , תַּגִּיד לָאַהֲבָה שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְהִכָּנֵס. כָּךְ אָמְרָה רָחֵל וְהַשְּׁלֹשָׁה נִכְנְסוּ כֻּלָּם – אֵיזֶה נֵס! וּלְמוּל הַפְּלִיאָה שֶׁל הָאִשָּׁה אָמְרוּ שְׁלָשְׁתָּם: אִלּוּ הִזְמַנְתְּ עֹשֶׁר אוֹ הַצְלָחָה, הֵם הָיוּ נִכְנָסִים לְבַדָּם. אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁהִזְמַנְתָּ אֶת הָאַהֲבָה בְּעִתָּהּ, לְאָן שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת, אֲנַחְנוּ בָּאִים אִתָּהּ! - אֲנִי רוֹצֶה לְהִכָּנֵס לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַהֲבָה! אָמַר הָעֹשֶׁר. - גַּם אֲנִי! אָמְרָה הַהַצְלָחָה, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַהֲבָה צָרִיךְ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר, יֵשׁ לוֹ הַצְלָחָה וְעֹשֶׁר וְכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר. - אַךְ צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁהָאַהֲבָה הִיא רוּחַ קַלָּה, שֶׁתָּמִיד מוּכָנָה לְהַגִּיעַ. אֲבָל אִם תִּתֵּן לָהּ לַחְלֹף, קָשֶׁה מְאֹד יִהְיֶה לִמְצֹא אוֹתָהּ מָמַשׁ. וְזֶהוּ מוּסַר הַהַשְׂכֵּל – גַּם אִם אֵינּוֹ חָדָשׁ... 1 על-פי El amor,,זיקנתך כבחרותך", מתילדה כהן-סראנו, עמ' 174.

 

[אסטרלו]

ראובן, הפעם מישהו אחר

יתרגם. אבל בענין החרוזים והמשקל: אני מחזיקה לפני את המקור.(יש לי את הספר) וכפי שכבר ציינתי, אתה לא "מתרגם" אלא מעמיד את הסיפור (הכתוב בעברית) בצורת שיר בעל משקל וחרוזים - מאוד מאוד יפה. כמובן, עפ"י הטקסט המקורי, אתה מוסיף או גורע, על מנת להעמיד את זה מחורז: למשל: "בקשי ממנו רשות, נכנס ונאכל כזית" - במקור לא מוזכר כלל אכילה ולא כזית זה פשוט התאים לך לחריזה. כשאנחנו מתרגמים ללא המקור לפנינו, אנו "הולכים" עם הטקסט שלך ויוצא בכלל משהו אחר (שזה נהדר כשלעצמו). דבר אחר לגמרי הפתיע אותי: חשבתי שאתה טועה בלכתוב el amor אבל כך מופיע במקור. אותי לימדו ש- amor היא נקבה ויש להגיד לה אמור la amor אבל אולי אני טועה, חברינו פה יכולים לדון על כך.

 

[Sarika]

כותבים el amor

גם בשיר avre tu puerta serada כתוב כך. ואילו המילה noche היא זכר וכותבים la noche.

 

[אסטרלו]

שריקה את צודקת

גם בשיר: אס לה אסטוריה דה אל אמור.........

 

[SuzieRS]

Bre,Sareka,Bre

Bre, Sarika, bre Trayme un poko d'agua Sto deskalsa Ay rosio'n basho Me se yela el pie Bre, Sarika bre Linda i savrozika yo te v'a merkar Sapatos d'Unkapan Chizme de Chibali No me prime a mi Ke me merkes tu Tengo un padre Merkador muy grande I el me va merkar Sapatos d'Unkapan Chizmes de Chibali Bre Sarika bre Alta i ermozika Yo te v'a tomar Por novia para mi No me prime a mi Ke me tomes tu Tengo ermano En la mar soldado El me va traer Novio para mi Bre Sarika, El nivio ke no te manke,

Una flor de mi parte. Para shabat,seguro! Suzie |

 

[SuzieRS]

- Bre S a r i k a

קומו פודה צ'ארפייאר אל נומברי -מ'יסקוזו.

 

[Sarika]

../images/Emo24.gif../images/Emo25.gif../images/Emo24.gif

Bre Suzieka bre No me prime a mi Ke me merkes tu Teniya un padre Ke era konduryero Las konduryas/sapatos Ke me desenyo Ya no se topan mas Grasias kerida amiga Shabat Shalom

 

[SuzieRS]

מה שאני לא מבינה...

הרצון לתרגם את מה שתורגם. ראובן וימר לא יודע לאדינו, הוא עובד על התרגום; ועושה עבודה טובה מאוד. בתירגום ללאדינו, הרי לא יוצא שירה ממש,והמקור, הוא ממילה בלאדינו. וזהו מה שאני לא מבינה. מה הטעם לתרגם את התרגום? זה יוצא "גטו פור פאטו". אם המטרה היא לתרגל את השפה, אפשר לקחת טקסט או שיר, להוציא את המילים הקשות -כל אחד/ת את המילים שקשה לו/לה, לנתח את הטקסט, לדון על התקופה שנכתב,להעלות זכרונות וכו'. כך גם נוצר שירשור שיכולים ללמוד זה מי זו,וזו מיזה. לדעתי כך יכולים להעשיר את ידיעותינו בשפתנו ובספרותנו. וזאת רק דעה,ועצה - ולא מקלות בין הגלגלים.

 

[ראובן וימר]

דברי אלוהים חיים!