משינה - הסיפור האישי
עקב מחסור חמור בהודעות מעניינות בפורום, החלטתי לספר את הרומן שלי עם משינה, ואני מקווה שכל אחד יספר את הסיפור שלו (וכך יהיה קצת עניין בפורום חוץ מכדורגל
) השנה היתה 1989 הזכורה לטובה, קיבלתי טייפ מעפן מאבא, כזה מלבן ששני שליש ממנו זה רמקול ושליש זה מקום לקסטה עם הכפתורים. יום אחד חזרה אמי עם קסטה ששמה "גבירותי ורבותי" שמח וטוב לב שעכשיו אפשר ממש לנצל את הטייפ כראוי, שמתי את הקלטת בסלון והתחלתי לשמוע תוך כדי שאני עוקב אחרי המילים בעטיפה. מאז אותו יום חיי השתנו וגם חיי הבית שכן שמעתי את הקסטה בREPET עצבני... בעטיפה היו תצלומי שלושת האלבומים הראשונים (כך הבנתי) של משינה וביקשתי מאמא שתקנה לי אותם, וכך באותה שנה היו לי את כל ארבעת האלבומים הראשונים ואז גם הבנתי שגבירותי ורבותי זה אוסף..
. ומאז כל שנה קניתי את היצירה הבאה ושמעתי אותה עד תום. בזמן ההפסקה אחרי ה"עמותה..." חבר שלי ניסה לשכנע אותי לשמוע Guns & Roses (הזקנים שבינכם בטח זוכרים ש91´ היתה שנה משובחת לרוק העולמי). אך אני בשלי המשכתי לשמוע ולשמוע משינה וגם הטייפ המעפן הוחלף בסוני עם דאבל קסטה ורמקולים מתפצלים שהשמיעו משינה לכל השכונה. כידוע ב92´ הם חזרו בגדול עם אחד המעולים שלהם (הכי טוב לדעתם) רוק משובח שגם ראיתי בהופעה שכמעט נהרגתי בה... ושמחתי שהסדר חזר לכנו וכל שנה הריגוש של אלבום חדש חוזר על עצמו וגורר ציפיה לאלבום הבא. עד לאותו יום נורא ב95´... אני זוכר שהייתי בהיכון עם הוידאו לתפוס כל ראיון וכל משהו שיזכיר אותם. הייתי בהופעת פרידה בקיסריה בחופש הגדול שהיתה אמורה להיות אחת לפני האחרונה. היה מדהים. מאז משהו חסר בנוף של המוזיקה בארץ...אני מאמין שאתם מרגישים אותו דבר... לא להתעצל אנשים, ספרו את סיפור משינה שלכם
עקב מחסור חמור בהודעות מעניינות בפורום, החלטתי לספר את הרומן שלי עם משינה, ואני מקווה שכל אחד יספר את הסיפור שלו (וכך יהיה קצת עניין בפורום חוץ מכדורגל