פיית הלילה השחורה
New member
משיכה אחרי פרידה
טוב, אני יודעת שאני כותבת עליו כאן בלי סוף ולחלקכם כבר נמאס מהסיפור הבעייתי והרגיש כלכך שלי, אבל אני פשוט חייבת לשתף. חייבת!
הוא רצה אותי, אני לא רציתי אותו, עבר זמן מסויים שבו גם נותק הקשר לחלוטין (על אף שאנחנו נמצאים וגרים יחד באותה שנת שירות) והסיבה לכך היתה שהייתי עם חבר שלו והוא לקח את זה קשה, אבל סלח אחרי תקופה מסויימת. בשלב מסויים הבנתי שאני רוצה אותו. רוצה להיות איתו, נמשכת אליו, רוצה רק אותו כל היום, אז התקרבתי אליו והיה נדמה שזה הדדי לחלוטין..ואז נהיינו יחד.
כבר מההתחלה, הביחד שלנו היה מאוד אימפולסיבי. הייינו בנתק למשך חודשיים, ויומיים אחרי שחזרנו לדבר שוב התנשקנו ואחרי תקופה מאוד מאוד קצרה עשינו את שיחת "יחסינו- לאן".
פרחתי מאושר! היינו יושבים על המיטה שלו ומדברים, והוא היה מצחיק אותי וטוב אליי ועדין איתי והרגשתי שזה הולך לכיוון טוב- אבל הכל היה מאוד מתחת לפני השטח. כלומר לא תיקשרנו בכלל מחוץ ללבד שלנו, הוא אפילו פחד להגדיר שאנחנו ביחד והעדיף את ההגדרה "יוצאים קבוע". אבל הנחתי שזה רק עניין של זמן כי זה לא פשוט בכלל לקיים מערכת יחסים בתוך מסגרת אינטנסיבית יחד עם אנשים אחרים שבוחנים כל צעד.
אחרי שבועיים שבהם חשבתי שהכל בסדר בינינו ושנינו באותו הראש, הוא ניגש אליי מבולבל ואמר שהוא לא יודע איך לתמרן בין מערכת היחסים שלנו והאינטימיות לבין השנת שירות. אמר גם שקשה לו להרפות מהפגיעה שגרמתי לו בכך שהייתי עם חבר טוב שלו וזה מלווה אותו כשאנחנו ביחד, וזאת על אף שהוא מאוד אוהב אותי והיה רוצה להצליח להיות איתי.
כלכך כעסתי! הרגשתי מטומטמת! איך אני מחכה, פתוחה אליו לגמרי, מכילה אותו וממתינה עד שהוא ירגיש בנוח איתי. מצחיקה אותו, כלכך קלילה ונעימה ולא מציקה יותר מדי. הכי נותנת מרחב ונמצאת שם בשבילו, אבל הוא כזה פחדן בוחר לוותר על הניסיון בכלל!סיכמנו שנדבר ביום למחרת ונחליט סופית מה יהיה איתנו.
שברתי את הראש, ובסוף החלטתי לחתוך את זה. אני לא רוצה מישהו שלא משתוקק להיות איתי ושמתנהג בכבדות כזו ורואה מערכת יחסים כמשהו כה שחור ועגום, כזה ילדותי. אז זה מה שעשיתי. נפרדנו כידידים לגמרי ואנחנו מנסים מאוד לתקשר כאילו הכל כרגיל.
אמה מה?
יש חוק כזה שאומר, שברגע שאתה רוצה מישהו הוא לא ירצה אותך, וברגע שהוא רוצה אותך- אתה כבר לא רוצה (או שזה רק אצלי ככה?). ומאז שסיימנו את היחסים הכלכך קצרים האלה (מזכיר לי את כיתה ח') אני רק רוצה אותו יותר!! רק נמשכת אליו יותר! רק מסתכלת איפה הוא, למה הוא לא רוצה להיות איתי או לא מסוגל להיות איתי- זה מסקרן אותי עוד יותר! מרגישה שהיחסים שלנו לא מיצו את עצמם, ואפילו שהוא מתנהג כמו ילדון ואני יודעת שמגיע לי מישהו שירצה להיות איתי בכל ליבו ויתיחס אלי כמו שמגיע לי, היה לנו משהו יפה בקשר וחוצמזה שהיה לנו כימיה מינית אדירה.
חשבתי להציע לו "הנאה חד פעמית" כזו אם אתם מבינים את כוונתי..סוג של יזיזות. האם זה מוגזם לשאול דבר כזה? לא במקום? זה ממש השפלה מבחינתי? אבל אני רוצה ליהנות!
אני גם יודעת שהוא רוצה להיות איתי, הוא עושה הרבה סצנות קנאה קטנות כאלה (שמע שאני מדברת על בחור שאני רוצה לחזור להיות איתו בקשר- הוא ישר קפץ ואמר "לכי על זה!")
אני יודעת שהתרופה תהיה לצאת עם מישהו אחר..אבל עם מי?
טוב, אני יודעת שאני כותבת עליו כאן בלי סוף ולחלקכם כבר נמאס מהסיפור הבעייתי והרגיש כלכך שלי, אבל אני פשוט חייבת לשתף. חייבת!
הוא רצה אותי, אני לא רציתי אותו, עבר זמן מסויים שבו גם נותק הקשר לחלוטין (על אף שאנחנו נמצאים וגרים יחד באותה שנת שירות) והסיבה לכך היתה שהייתי עם חבר שלו והוא לקח את זה קשה, אבל סלח אחרי תקופה מסויימת. בשלב מסויים הבנתי שאני רוצה אותו. רוצה להיות איתו, נמשכת אליו, רוצה רק אותו כל היום, אז התקרבתי אליו והיה נדמה שזה הדדי לחלוטין..ואז נהיינו יחד.
כבר מההתחלה, הביחד שלנו היה מאוד אימפולסיבי. הייינו בנתק למשך חודשיים, ויומיים אחרי שחזרנו לדבר שוב התנשקנו ואחרי תקופה מאוד מאוד קצרה עשינו את שיחת "יחסינו- לאן".
פרחתי מאושר! היינו יושבים על המיטה שלו ומדברים, והוא היה מצחיק אותי וטוב אליי ועדין איתי והרגשתי שזה הולך לכיוון טוב- אבל הכל היה מאוד מתחת לפני השטח. כלומר לא תיקשרנו בכלל מחוץ ללבד שלנו, הוא אפילו פחד להגדיר שאנחנו ביחד והעדיף את ההגדרה "יוצאים קבוע". אבל הנחתי שזה רק עניין של זמן כי זה לא פשוט בכלל לקיים מערכת יחסים בתוך מסגרת אינטנסיבית יחד עם אנשים אחרים שבוחנים כל צעד.
אחרי שבועיים שבהם חשבתי שהכל בסדר בינינו ושנינו באותו הראש, הוא ניגש אליי מבולבל ואמר שהוא לא יודע איך לתמרן בין מערכת היחסים שלנו והאינטימיות לבין השנת שירות. אמר גם שקשה לו להרפות מהפגיעה שגרמתי לו בכך שהייתי עם חבר טוב שלו וזה מלווה אותו כשאנחנו ביחד, וזאת על אף שהוא מאוד אוהב אותי והיה רוצה להצליח להיות איתי.
כלכך כעסתי! הרגשתי מטומטמת! איך אני מחכה, פתוחה אליו לגמרי, מכילה אותו וממתינה עד שהוא ירגיש בנוח איתי. מצחיקה אותו, כלכך קלילה ונעימה ולא מציקה יותר מדי. הכי נותנת מרחב ונמצאת שם בשבילו, אבל הוא כזה פחדן בוחר לוותר על הניסיון בכלל!סיכמנו שנדבר ביום למחרת ונחליט סופית מה יהיה איתנו.
שברתי את הראש, ובסוף החלטתי לחתוך את זה. אני לא רוצה מישהו שלא משתוקק להיות איתי ושמתנהג בכבדות כזו ורואה מערכת יחסים כמשהו כה שחור ועגום, כזה ילדותי. אז זה מה שעשיתי. נפרדנו כידידים לגמרי ואנחנו מנסים מאוד לתקשר כאילו הכל כרגיל.
אמה מה?
יש חוק כזה שאומר, שברגע שאתה רוצה מישהו הוא לא ירצה אותך, וברגע שהוא רוצה אותך- אתה כבר לא רוצה (או שזה רק אצלי ככה?). ומאז שסיימנו את היחסים הכלכך קצרים האלה (מזכיר לי את כיתה ח') אני רק רוצה אותו יותר!! רק נמשכת אליו יותר! רק מסתכלת איפה הוא, למה הוא לא רוצה להיות איתי או לא מסוגל להיות איתי- זה מסקרן אותי עוד יותר! מרגישה שהיחסים שלנו לא מיצו את עצמם, ואפילו שהוא מתנהג כמו ילדון ואני יודעת שמגיע לי מישהו שירצה להיות איתי בכל ליבו ויתיחס אלי כמו שמגיע לי, היה לנו משהו יפה בקשר וחוצמזה שהיה לנו כימיה מינית אדירה.
חשבתי להציע לו "הנאה חד פעמית" כזו אם אתם מבינים את כוונתי..סוג של יזיזות. האם זה מוגזם לשאול דבר כזה? לא במקום? זה ממש השפלה מבחינתי? אבל אני רוצה ליהנות!
אני גם יודעת שהוא רוצה להיות איתי, הוא עושה הרבה סצנות קנאה קטנות כאלה (שמע שאני מדברת על בחור שאני רוצה לחזור להיות איתו בקשר- הוא ישר קפץ ואמר "לכי על זה!")
אני יודעת שהתרופה תהיה לצאת עם מישהו אחר..אבל עם מי?
