אביב וסתיו
New member
משיח או משגיח
ארגנטינה -נמנעת אורוגוואי.... נער די מגודל ישב צמוד למקלט ורשם את התוצאות, השעה הייתה שעת ערב, בבתים הסמוכים ישבו אלפי אנשים ולבם דמם, לבסוף לאחר הכל התפרץ בשמחה מול הוריו וצווח: " מדינה מדינה!!! אינעל דינם של הבריטים הקוליקוס, עוד יצאו מכאן על ארבע המחרוקים הללו!!" "ליאון, שלא תעיז ללכת להגנה!" נופף אביו מולו "הרי אתה רק בן שש עשרה עול ימים! והנך לומד בישיבת הרב ירחמיאל" במרחק של עשרות קילומטרים משם ישב אדם בעל זקן שחור וקפוטע, הוא למד מסכת עם פירושי הריטב"א דף ל"ז בהלכות מלכות שמיים של הרמב"ם, אשתו ישבה מול הרדיו ומחתה דמעה, כשסיימה פנתה אליו ברכות ואמרה: "דריידל, יש מדינה, א יידישע מלוכה!" דריידל הסיר את משקפיו, מחה דמעה ואמר: "הוי הוי, אפילו סבתא טויבע האופטימית, סבתא טויבע שהייתה מחלקת זרעונים ליונים אי שם בזגלמביה, בין שעה שמונה לשעה תשע, לא האמינה כי תהיה כאן מדינה יום אחד בהיר, הוי חבל שאבא וסבא ובובע לא זכו ליום הזה!" הוא חזר לדף שממנו פרש לפני שנייה, אחר כך קם ואמר בקול גדול: "הוי השם ירחם! האפרוחים שאני מלמד בישיבע עוד ילכו לאצ"ל ולהגנה וללח"י, והם נערים רכים לימים ויזייפו את הגיל שלהם!" על כן הדפיס דריידל הודעות ודיבר עם כמה אנשים בארגוני ההגנה והפורשים לבל יקבלו אליהם תלמידים מתחת לגיל שמונה עשרה שחותמו של ירחמיאל מתנוסס על בגדם ודש חולצתם. הוא אף עקב אחר נערים שהסתננו לפעולות של האצ"ל בצריף שנודע לימים כמצודת זאב ברחוב המלך ג'ורג',הדבר נודע לו על ידי מנשה לקר מלחך הפנכה, תלמיד הכיתה השביעית, דריידל ארב להם בעת שאכלו פיתה פלאפל במסווה של מעקב אחרי השיח' אבו קישק בשדה המכפלה סמוך לכפר סומייל, דריידל עצמו שהצטיין בתחפושות התחפש לרועה צאן עם כפייה, השאיל מידידו אבו סורסוק כבשה אחת בודדת וחליל רועים ויצא בעקבותיהם, החיסרון היחיד היה שהוא לא הוריד את משקפיו ועל כן נצצו משקפיו יתר על המידה, אך תחפשותו נחשפה בעת שאחד מילדי סומייל שאל אותו: "כיף חאלק יא שיח'" ודריידל אמר: "איך נישט פאר שטיין" הילד המבוהל ברח לכפר כשהוא ממרר בבכי, ואז באו הורי הילד ושיסו בדריידל את הכלב ודריידל נס כל עוד נפשו בו אל תחומי העיר. יותר מאוחר, בעת הדרשה השבועית עמד דריידל מול התלמידים הסוררים וצעק: "אתם לא תלמידים! אתם פראיירים של הפורשים!" כך מול קהל של יותר ממאה תלמידים, יא חברה כוייפים!" אך ככל שעברו החודשים ורבו המאורעות לא ידעו התלמידים את נפשם, וליאון שהיה חוליה חלשה בקטע חיפש נתיבות על מנת ללכת ולהתגייס לפלמ"ח, הוא יצר קשר עם בני יום טוב ארמטורה שהיה סוכן ההגנה בשכונת נורדיה וההוא הורה לו ללכת ביום כך וכך למקום כזה וכזה, והנה דיבר ליאון עם האנשים ששם והם הורו לו לעלות בשעה חמש בבוקר על אוטובוס שיובילו אל מחנה ההכשרה של הפלמ"ח בעין ז'לוד. ליאון החליט לברוח מהישיבע,זה היה בלילה חורפי שבין מוצאי שבת ליום ראשון צרר את בגדיו בין ליל והתכונן לקפוץ מעל הגדר, הוא הביט סביב ולא ראה אף אחד העוקב אחר תנועותיו,מתרמילו נפל כתב ההזמנה למחנה ההכשרה, הוא חשב שעקבותיו לא יתגלו אך לרוע המזל עבר במקום מנשה לקר המלשן, הוא הביט בו, ראה גם את הפתק שנפל ממנו והוא דיווח מיידית לדריידל בעודו מוסר לו את הפתק: "יש כאן תלמיד שברח מהגדר,זה ליאון קארו, תפוס אותו!" ודריידל קם עם הפיג'מה ולראשו חבש משהו שנראה לו כמו כובע פרווה טוב, הוא מיד לבש אותו, התכסה בקפוטה טובה,הציץ לשנייה בפתק ופנה למנשה בשאלה: "ייש לך אופניים או עגלה?" אני צריך תחבורה מנשה המוג לב גמגם: "יש את החמור של שיח' אבו קישאק" אבו קישאק היה שכן של הרב דריידל, המאהל שלו שכן שני מטר לפני המרפסת של דריידל, ודריידל דפק בעצבנות בדופן המאהל, משלא נשמעה תשובה הוא הוציא מכיסו שטר של חמש דולר, דריידל ניגש לחמור, עלה עליו ורכב כל הדרך אל הכתובת שהייתה אי שם, והנה הבוקר תפס את דריידל ברחוב יהודה הלוי והוא נראה כבמחזה סוריאליסטי: איש זקוף בעל זקן שחור ושטריימל לבן, מכוסה בקפוטה שחורה רכוב על חמור לבן ומזרז אותו בקריאות: "א שייגץ, יותר מהר!" אנשים שנעורו משנתם, חלקם הלכו לתפילת שחרית וחלקם הלכו לעבודת יומם וראו את הדמות הפלאית ספקו כפיהם בידם,אחד מהאנשים חבוש ברט כחול אמר בקול: "הנה הגיע הזמן! משיח בן דוד!!! והחל לפסוע בעקבותיו, עוד אנשים הושפעו מאותו האיש והחלו לפסוע בעקבות הדמות הפלאית כשהם שומרים על מרחק ביטחון של מאתיים מטר מדריידל הרכוב על החמור הלבן, בחור תימני עם פיאות עשויות היטב ששמע את דריידל מזרז את הבהמה בידייש ספק כפיו בצער ואמר: "תמיד התווכחתי עם חברים שלי שהמשיח יבוא מתימן ועכשיו מסתבר שהוא שיכנאזי!!" והנה התקרב דריידל הרכוב לתחנת האיסוף של הפלמ"ח,זה היה בעיקול הרחוב, ליד בניין בן שתי קומות שבקומת הקרקע ישנה חנות ליינות וי"ש, ואילו התהלוכה האנושית שמאחוריו לא ראתה את הנעשה, דריידל ראה את האוטובוס הטרנטע ואת הצעירים שהיו עליו, כולל בנות צעירות ובנים חובשי כובע גרב, האוטובוס כבר טרטר ודריידל לא ידע מה לעשות,בין רגע נצנץ רעיון במוחו הוא ראה כבל עבה של חוט התגנב מאחורי האוטובוס וקשר את חלקו האחורי. הנהג השמן ניסה להתניע אותו ולהתקדם אך ללא הועיל, אך הכבל היה חזק מן האוטובוס ולא נתן לו לזוז בינתיים העיזו חלק מאנשי התהלוכה ועמדו מעט לפני דריידל, הם ראו את האוטובוס התקוע ואת דריידל צועק: "הוי יא ליאון יא כוייפר! צא האוטובוס יא הולך לפלמ"ח יא שמוץ! אני אלמד אותך לייקח!" וליאון ראה את מורו עומד וצועק, הלך לנהג ואמר: "תעשה לי טובה, תן פול גז לפני שהדריידל הזה יחסל אותי" ואז הנהג שילב הילוך רברס והניע קדימה ואז נקרע הכבל וקצהו הצליף באחוריו של החמור הלבן והחמור צרח ונתן זוגיה אחורית שנכנסה בחלון ראווה של חנות לממכר י"ש וכל הבקבוקים שהיו בויטרינה התנפצו,האוטובוס התרחק מן המקום ואז נשמעו מחלון הקומה השניה צעקות חזקות: "אתה תשלם על זה!!!" ודריידל נשא מבטו מעלה ולא ידע את נפשו מצער, הוא נשא את רגליו וברח. ואנשי התהלוכה עמדו מן הצד משתוממים עד שאחד מהם, התימני קרא בקול רם: "זה לא המשיח! זה המשגיח! אני חושב שזה דריידל מישיבת הרב ירחמיאל!" ומיד התפזרו חלק מן האנשים כשהם מוחים בידם על האכזבה הגדולה ומתפזרים לעיסוקי היום, התימני נשאר לשניה ופלט: "ידעתי, ידעתי שהמשיח יהיה בסופו של דבר תימני!"
ארגנטינה -נמנעת אורוגוואי.... נער די מגודל ישב צמוד למקלט ורשם את התוצאות, השעה הייתה שעת ערב, בבתים הסמוכים ישבו אלפי אנשים ולבם דמם, לבסוף לאחר הכל התפרץ בשמחה מול הוריו וצווח: " מדינה מדינה!!! אינעל דינם של הבריטים הקוליקוס, עוד יצאו מכאן על ארבע המחרוקים הללו!!" "ליאון, שלא תעיז ללכת להגנה!" נופף אביו מולו "הרי אתה רק בן שש עשרה עול ימים! והנך לומד בישיבת הרב ירחמיאל" במרחק של עשרות קילומטרים משם ישב אדם בעל זקן שחור וקפוטע, הוא למד מסכת עם פירושי הריטב"א דף ל"ז בהלכות מלכות שמיים של הרמב"ם, אשתו ישבה מול הרדיו ומחתה דמעה, כשסיימה פנתה אליו ברכות ואמרה: "דריידל, יש מדינה, א יידישע מלוכה!" דריידל הסיר את משקפיו, מחה דמעה ואמר: "הוי הוי, אפילו סבתא טויבע האופטימית, סבתא טויבע שהייתה מחלקת זרעונים ליונים אי שם בזגלמביה, בין שעה שמונה לשעה תשע, לא האמינה כי תהיה כאן מדינה יום אחד בהיר, הוי חבל שאבא וסבא ובובע לא זכו ליום הזה!" הוא חזר לדף שממנו פרש לפני שנייה, אחר כך קם ואמר בקול גדול: "הוי השם ירחם! האפרוחים שאני מלמד בישיבע עוד ילכו לאצ"ל ולהגנה וללח"י, והם נערים רכים לימים ויזייפו את הגיל שלהם!" על כן הדפיס דריידל הודעות ודיבר עם כמה אנשים בארגוני ההגנה והפורשים לבל יקבלו אליהם תלמידים מתחת לגיל שמונה עשרה שחותמו של ירחמיאל מתנוסס על בגדם ודש חולצתם. הוא אף עקב אחר נערים שהסתננו לפעולות של האצ"ל בצריף שנודע לימים כמצודת זאב ברחוב המלך ג'ורג',הדבר נודע לו על ידי מנשה לקר מלחך הפנכה, תלמיד הכיתה השביעית, דריידל ארב להם בעת שאכלו פיתה פלאפל במסווה של מעקב אחרי השיח' אבו קישק בשדה המכפלה סמוך לכפר סומייל, דריידל עצמו שהצטיין בתחפושות התחפש לרועה צאן עם כפייה, השאיל מידידו אבו סורסוק כבשה אחת בודדת וחליל רועים ויצא בעקבותיהם, החיסרון היחיד היה שהוא לא הוריד את משקפיו ועל כן נצצו משקפיו יתר על המידה, אך תחפשותו נחשפה בעת שאחד מילדי סומייל שאל אותו: "כיף חאלק יא שיח'" ודריידל אמר: "איך נישט פאר שטיין" הילד המבוהל ברח לכפר כשהוא ממרר בבכי, ואז באו הורי הילד ושיסו בדריידל את הכלב ודריידל נס כל עוד נפשו בו אל תחומי העיר. יותר מאוחר, בעת הדרשה השבועית עמד דריידל מול התלמידים הסוררים וצעק: "אתם לא תלמידים! אתם פראיירים של הפורשים!" כך מול קהל של יותר ממאה תלמידים, יא חברה כוייפים!" אך ככל שעברו החודשים ורבו המאורעות לא ידעו התלמידים את נפשם, וליאון שהיה חוליה חלשה בקטע חיפש נתיבות על מנת ללכת ולהתגייס לפלמ"ח, הוא יצר קשר עם בני יום טוב ארמטורה שהיה סוכן ההגנה בשכונת נורדיה וההוא הורה לו ללכת ביום כך וכך למקום כזה וכזה, והנה דיבר ליאון עם האנשים ששם והם הורו לו לעלות בשעה חמש בבוקר על אוטובוס שיובילו אל מחנה ההכשרה של הפלמ"ח בעין ז'לוד. ליאון החליט לברוח מהישיבע,זה היה בלילה חורפי שבין מוצאי שבת ליום ראשון צרר את בגדיו בין ליל והתכונן לקפוץ מעל הגדר, הוא הביט סביב ולא ראה אף אחד העוקב אחר תנועותיו,מתרמילו נפל כתב ההזמנה למחנה ההכשרה, הוא חשב שעקבותיו לא יתגלו אך לרוע המזל עבר במקום מנשה לקר המלשן, הוא הביט בו, ראה גם את הפתק שנפל ממנו והוא דיווח מיידית לדריידל בעודו מוסר לו את הפתק: "יש כאן תלמיד שברח מהגדר,זה ליאון קארו, תפוס אותו!" ודריידל קם עם הפיג'מה ולראשו חבש משהו שנראה לו כמו כובע פרווה טוב, הוא מיד לבש אותו, התכסה בקפוטה טובה,הציץ לשנייה בפתק ופנה למנשה בשאלה: "ייש לך אופניים או עגלה?" אני צריך תחבורה מנשה המוג לב גמגם: "יש את החמור של שיח' אבו קישאק" אבו קישאק היה שכן של הרב דריידל, המאהל שלו שכן שני מטר לפני המרפסת של דריידל, ודריידל דפק בעצבנות בדופן המאהל, משלא נשמעה תשובה הוא הוציא מכיסו שטר של חמש דולר, דריידל ניגש לחמור, עלה עליו ורכב כל הדרך אל הכתובת שהייתה אי שם, והנה הבוקר תפס את דריידל ברחוב יהודה הלוי והוא נראה כבמחזה סוריאליסטי: איש זקוף בעל זקן שחור ושטריימל לבן, מכוסה בקפוטה שחורה רכוב על חמור לבן ומזרז אותו בקריאות: "א שייגץ, יותר מהר!" אנשים שנעורו משנתם, חלקם הלכו לתפילת שחרית וחלקם הלכו לעבודת יומם וראו את הדמות הפלאית ספקו כפיהם בידם,אחד מהאנשים חבוש ברט כחול אמר בקול: "הנה הגיע הזמן! משיח בן דוד!!! והחל לפסוע בעקבותיו, עוד אנשים הושפעו מאותו האיש והחלו לפסוע בעקבות הדמות הפלאית כשהם שומרים על מרחק ביטחון של מאתיים מטר מדריידל הרכוב על החמור הלבן, בחור תימני עם פיאות עשויות היטב ששמע את דריידל מזרז את הבהמה בידייש ספק כפיו בצער ואמר: "תמיד התווכחתי עם חברים שלי שהמשיח יבוא מתימן ועכשיו מסתבר שהוא שיכנאזי!!" והנה התקרב דריידל הרכוב לתחנת האיסוף של הפלמ"ח,זה היה בעיקול הרחוב, ליד בניין בן שתי קומות שבקומת הקרקע ישנה חנות ליינות וי"ש, ואילו התהלוכה האנושית שמאחוריו לא ראתה את הנעשה, דריידל ראה את האוטובוס הטרנטע ואת הצעירים שהיו עליו, כולל בנות צעירות ובנים חובשי כובע גרב, האוטובוס כבר טרטר ודריידל לא ידע מה לעשות,בין רגע נצנץ רעיון במוחו הוא ראה כבל עבה של חוט התגנב מאחורי האוטובוס וקשר את חלקו האחורי. הנהג השמן ניסה להתניע אותו ולהתקדם אך ללא הועיל, אך הכבל היה חזק מן האוטובוס ולא נתן לו לזוז בינתיים העיזו חלק מאנשי התהלוכה ועמדו מעט לפני דריידל, הם ראו את האוטובוס התקוע ואת דריידל צועק: "הוי יא ליאון יא כוייפר! צא האוטובוס יא הולך לפלמ"ח יא שמוץ! אני אלמד אותך לייקח!" וליאון ראה את מורו עומד וצועק, הלך לנהג ואמר: "תעשה לי טובה, תן פול גז לפני שהדריידל הזה יחסל אותי" ואז הנהג שילב הילוך רברס והניע קדימה ואז נקרע הכבל וקצהו הצליף באחוריו של החמור הלבן והחמור צרח ונתן זוגיה אחורית שנכנסה בחלון ראווה של חנות לממכר י"ש וכל הבקבוקים שהיו בויטרינה התנפצו,האוטובוס התרחק מן המקום ואז נשמעו מחלון הקומה השניה צעקות חזקות: "אתה תשלם על זה!!!" ודריידל נשא מבטו מעלה ולא ידע את נפשו מצער, הוא נשא את רגליו וברח. ואנשי התהלוכה עמדו מן הצד משתוממים עד שאחד מהם, התימני קרא בקול רם: "זה לא המשיח! זה המשגיח! אני חושב שזה דריידל מישיבת הרב ירחמיאל!" ומיד התפזרו חלק מן האנשים כשהם מוחים בידם על האכזבה הגדולה ומתפזרים לעיסוקי היום, התימני נשאר לשניה ופלט: "ידעתי, ידעתי שהמשיח יהיה בסופו של דבר תימני!"
