משיחיות השלום ואנחנו ../images/Emo4.gif
בעולם הערכים של היהדות בפרט ושל האדם הכללי בכלל, ישנם הרבה אידאות. יש אידאה של חסד, ויש אידאה של צדק, יש אידאה של חכמה, ויש אידאה של חירות, וכן יש גם אידאה של שלום. פתאום באים אנשים והופכים את השלום לחזות הכל. כאילו שהכל מתחיל בשלום ונגמר בשלום. כאילו שאין עוד דבר אחר בחיים. והם רוצים אותו עכשו, כמו ילד קטן שלא יכול לדחות סיפוקים. הרי הדרך להגשמת כל אידאה שהיא בעולם היא ארוכה ומפותלת. וכשם שהיא אפשר להגיע לצדק עכשו או לחכמה עכשו כך אי אפשר להגיע לשלום עכשו. זוהי משיחיות שקר כשם שחב"ד היתה משיחיות שקר וכשם שהצרות היא משיחיות שקר. וזה לא משנה אם לוקחים אדם ועושים ממנו גואל או לוקחים רעיון ועושים ממנו גואל. האשליה המתקתקה שאם נעשה שלום יפתרו כל הבעיות שלנו ויהיה לנו טוב, היא פנטזיה ילדותית שהגיע הזמן להשתחרר ממנה. בנתיים היא הובילה אותנו למסלול דמים ולהפקרת בטחון תושבי המדינה באופן שערורייתי, שלא היה כמותו מהיום שנוסדה מדינת ישראל. הגיע הזמן שיקומו כהני שלום השקר ונביאיו ויכו על חטא ויודו בטעותם, אבל הם מעדיפים למות ולא להודות בכך שהולכו שולל בידי עראפת רוצח ההמונים הערמומי והדו פרצופי. זהו טבעו של חלום שמתנפץ לרסיסים, שאי אפשר להודות שהוא רק חלום, כי כולנו ילדים באיזה שהוא מקום, וקשה לנו לראות אגדה שמתמוססת לנו מול העיניים. אבל מה לעשות, יום אחד צריך להתעורר וצריך להתבגר ולעמוד מול המציאות הקשה ולהודות בה. זהו ההבדל בין ילד והורה לבוגר. בוגר הוא אדם פרגמטי שיודע שהמציאות לא מורכבת רק מאידאות או מטובות הנאה. צריך לשלם מחיר על הקיום שלנו בעולם כבני אדם פשוטים, ומחיר יותר גבוה על הקיום שלנו כיהודים. האגדות והחלומות הם יפים, אבל אני אומר אפילו בכאב שהם לא מתממשים כל כך בקלות בעולם. עד שהחזון של וגר זאב עם כבש יתממש, ופעמי השלום ינסרו באויר העולם. אנחנו בנתיים צריכים לאחוז בחרב ולהכות במי שמכה בנו ללא רחם. רק ככה יהיו לנו חיים. רק אם נשכים להרוג בזוממי רעתינו, רק אז הם ירתעו מלפוצץ ילדים חפים מפשע. להרוג ילדים קטנים ונשים שמעולם לא התקרבו לרובה זו לא תנועת שיחרור, זה מעשה טרור של הגרועים והמנוולים שבטרוריסטים.
בעולם הערכים של היהדות בפרט ושל האדם הכללי בכלל, ישנם הרבה אידאות. יש אידאה של חסד, ויש אידאה של צדק, יש אידאה של חכמה, ויש אידאה של חירות, וכן יש גם אידאה של שלום. פתאום באים אנשים והופכים את השלום לחזות הכל. כאילו שהכל מתחיל בשלום ונגמר בשלום. כאילו שאין עוד דבר אחר בחיים. והם רוצים אותו עכשו, כמו ילד קטן שלא יכול לדחות סיפוקים. הרי הדרך להגשמת כל אידאה שהיא בעולם היא ארוכה ומפותלת. וכשם שהיא אפשר להגיע לצדק עכשו או לחכמה עכשו כך אי אפשר להגיע לשלום עכשו. זוהי משיחיות שקר כשם שחב"ד היתה משיחיות שקר וכשם שהצרות היא משיחיות שקר. וזה לא משנה אם לוקחים אדם ועושים ממנו גואל או לוקחים רעיון ועושים ממנו גואל. האשליה המתקתקה שאם נעשה שלום יפתרו כל הבעיות שלנו ויהיה לנו טוב, היא פנטזיה ילדותית שהגיע הזמן להשתחרר ממנה. בנתיים היא הובילה אותנו למסלול דמים ולהפקרת בטחון תושבי המדינה באופן שערורייתי, שלא היה כמותו מהיום שנוסדה מדינת ישראל. הגיע הזמן שיקומו כהני שלום השקר ונביאיו ויכו על חטא ויודו בטעותם, אבל הם מעדיפים למות ולא להודות בכך שהולכו שולל בידי עראפת רוצח ההמונים הערמומי והדו פרצופי. זהו טבעו של חלום שמתנפץ לרסיסים, שאי אפשר להודות שהוא רק חלום, כי כולנו ילדים באיזה שהוא מקום, וקשה לנו לראות אגדה שמתמוססת לנו מול העיניים. אבל מה לעשות, יום אחד צריך להתעורר וצריך להתבגר ולעמוד מול המציאות הקשה ולהודות בה. זהו ההבדל בין ילד והורה לבוגר. בוגר הוא אדם פרגמטי שיודע שהמציאות לא מורכבת רק מאידאות או מטובות הנאה. צריך לשלם מחיר על הקיום שלנו בעולם כבני אדם פשוטים, ומחיר יותר גבוה על הקיום שלנו כיהודים. האגדות והחלומות הם יפים, אבל אני אומר אפילו בכאב שהם לא מתממשים כל כך בקלות בעולם. עד שהחזון של וגר זאב עם כבש יתממש, ופעמי השלום ינסרו באויר העולם. אנחנו בנתיים צריכים לאחוז בחרב ולהכות במי שמכה בנו ללא רחם. רק ככה יהיו לנו חיים. רק אם נשכים להרוג בזוממי רעתינו, רק אז הם ירתעו מלפוצץ ילדים חפים מפשע. להרוג ילדים קטנים ונשים שמעולם לא התקרבו לרובה זו לא תנועת שיחרור, זה מעשה טרור של הגרועים והמנוולים שבטרוריסטים.