למה אתם מחכים? למה אף אחד לא כותב?
מוקצ'ינו היא בדיוק סיימה להכין את המוקצ'ינו המפורסם שלה, הרבה קצפת, אבקת קינמון לצבע ומקלות קינמון לקישוט. אף פעם לא הבנתי למה היא תמיד טורחת על המוקצ'ינו הזה. "זה הדבר היחיד שאני יודעת לעשות טוב" "את בטוחה?" התפלאתי איך היא מצמצמת את עצמה לכדי כלום. "חכי שתטעמי" "יש לי בראש טעימות אחרות" שיפשפתי כפות ידי אחת בשניה כמתכננת את הצעד הבא. "כמו מה?" "תביאי את הקצפת מהמקרר ואני אראה לך בדיוק מה" היא התרוממה וליטפתי את ישבנה, מתרגשת מהצייתנות שלה. היא חזרה עם הקצפת. בינתיים הנחתי את כוס המוקצ'ינו על השולחן ופתחתי את השמיכה המקופלת על המיטה. "ועכשיו?" "עכשיו את שלי, ואני מבטיחה לך שאחר כך את תדעי לעשות עוד כמה דברים טובים עם קצפת" השכבתי אותה על המיטה והתיישבתי עליה, מנענעת את אגני קדימה ואחורה, מגרה אותה ואותי. פתחתי את חולצת הכפתורים שלה, לאט לאט, כפתור אחר כפתור, חושפת באיטיות את שדיה הסגורים בחזיה שחורה. עורה החלק קרא לי תיגר. הסרתי ממנה את החולצה והתחלתי לנשק את צוארה, את פניה ואת שפתיה החמות. לקחתי את מיכל הקצפת, נערתי כמה פעמים וסימנתי שובל ארוך על גופה מהצואר ועד הבטן. לשוני החלה אוספת את הקצפת, טועמת בזהירות את עורה החשוף ומתרגשת בכל נגיעה. היא ציחקקה והתפתלה למגעי מנסה לדבר אך ביקשתי שלא. הסרתי את חזייתה ושדיה השחומים קפצו מולי, חלקים, יפים, מושלמים בעלי כפתורי פטמות שחומות. נערתי שוב את המיכל והענקתי לכל פטמה סיומת לבנה וטעימה. ינקתי אותן לפי, מתענגת מהמגע. מצצתי אותן לתוכי מרגישה את גופה מתפתל שוב תחתיי. הסרתי את מכנסייה ותחתוניה היו לחות. שלחתי ידי אליה והיא קפצה, כמעט התחננה שאתן לה את סיפוקה. ירדתי אל בין רגליה ונישקתי את ירכיה. היא הייתה רכה וחמה. סימנתי שובל ארוך של קצפת מירכה ועד קצות אצבעות רגלה הימנית. לשוני עקבה בדייקנות אחר השובל המתוק ופגשה לבסוף את הבוהן. הכנסתי את כולו לפי ומצצתי בעונג. הסרתי את תחתוניה והיא פשקה רגליה לכבודי. "את מענה אותי" כמעט ובכתה. "עוד מעט יקירתי, עוד מעט. תסתובבי" גבה המושלם קרא לי. התפשטתי ושכבתי עליה, גופה החם תחת שלי הקריר, פטמותי הזקורות בגבה החלק. שלחתי אצבע בין רגליה. היא הייתה רטובה ועגנה החל מתרומם. הכנסתי והוצאתי את אצבעותיי בתחילה לאט ואחר כך במהירות מביאה אותה כמעט לנקודת הגמירה ואז יצאתי. היא מחתה באכזבה אך אני המשכתי. ניעור קל של המיכל וסימנתי שוב פס מתוק על חריץ ישבנה. לקקתי אותה, מתוקה מקצפת, תחילה את הישבן ואחר כך את הגדגדן הנפוח. היא החלה להתפתל שוב, הפסקתי. "למה? למה את עושה לי את זה?" "כי זה הרבה יותר כיף. תסתובבי" הפעם החלטתי לסיים את שהתחלתי. ניעור אחרון של מיכל הקצפת ושפתיה התחתונות התמלאו בקצף מתוק. פישקתי את רגליה, מטביעה את פניה בכל הלבן המתוק הזה. לקקתי את שפתיה, מחדירה את לשוני מעט פנימה. מכניסה ומוציאה, מענגת ומתענגת. מצצתי בתענוג את הדגדגן שלה, מחדירה אצבע אחת לפי הטבעת ונוספת לישבן. ליקקתי, הכנסתי, הוצאתי, היא התנשפה, התפתלה וגמרה בקול תרועה. התרוממתי ונשכבתי לידה. "עכשיו למדת מה עוד אפשר לעשות עם קצפת?" "כן" היא חייכה אליי. "אז למה את מחכה? המוקצ'ינו שלי מתקרר"
מקווה שהבנתם - והתמונה
מי ראשון?
אין כמו בית.