דין פאם (הלוחם)
ארבע שנים בגדוד שכוח-אל של התותחנים (באפסנאות) הרוויחו לך יריקה בפנים כשנאלצת להתחנן לעבודה בפעם העשרים.
אימא שלך נמלטה מהמולדת אחרי שהמלחמה נגמרה, היא אף פעם לא הסבירה למה – היא לא הייתה עם הקתולים. עוד לא למדת ללכת כשמשו אתכם מהים ביחד עם עשרות פליטים אחרים וכשהגעתם לכאן, נתנו לכם אזרחות חדשה וכמה לירות – בהצלחה.
מאז, החיים החליטו שאתה שק האגרוף שלהם. בריונים בבית הספר (אם ב"בריונים" הכוונה היא "בכל מי שהוא לא אתה") היו מטרד יומי – ולך לא היה איזה מיסטר מיאגי שילמד אותך לבעוט למישהו בפרצוף.
חבל, היית צריך מישהו כזה כשהעניינים החמירו מעבר לרשעות של ילדים אחרים – התחלת להבחין בדברים שנראה שכאילו רק אתה שמת לב אליהם. בהתחלה הם היו דברים קטנים, זוחלים בקצה הראייה ומתגנבים מתחת לפני השטח של המציאות היומיומית האפרורית. היית יכול להישבע שהגננת המבוגרת החייכנית מסריחה ממשהו רקוב יותר מסיגריות ואתה בטוח שהיה ילד אחד שהלך אליה לעזרה עם שיעורי בית ולא חזר – למרות שאף אחד אחר לא זוכר אותו. אתה יודע שראית את החתול של השכנים מתגנב מאחורי הבית באמצע הלילה, נעמד על שתיים והולך, מדדה לתוך הצללים על הרגליים החתוליות שלו כשהוא מתנדנד מצד לצד. אתה בטוח שהבית הנטוש שאף אחד לא מתקרב אליו חורק וגונח, כאילו... קשה לו לנשום.
שמרת את התובנות הקטנות האלו לעצמך – גם ככה אף אחד לא סמך עליך. שאר החיים היו כמו התיכון, רק גרוע יותר כשהצלחת סוף סוף לתפוס עבודה "במחשבים". פחות חששת מקטטות חד-צדדיות, מעשי הבריונות שאתה סובל הם כבר לא פיזיים – גרוע יותר, זה בוס שדופק אותך על שעות נוספות ומשלם לך כמה שפחות, זה פקחים מהעירייה שמוצאים דרכים יצירתיות להשאיר לך קנסות על השמשה הקדמית, זה חובות אסטרונומיים שצצים יש מאין בביטוח לאומי, זה המוסך שמרמה אותך בחיוך, זה בעל הבית עם החוזה הדרקוני שלו ואפס כוונה להחזיר את המים החמים למקלחת, זה הבחורה שמושכת אותך באף חודש "לא מוכנה עדיין למערכת יחסים" ובוכה על האקס המיתולוגי אבל שבוע אחרי זה מתגפפת בחיוך עם האשכנטוזי הבלונדיני שגר קומה מעליך. הכול סביבך כאילו זמם להוסיף שמן למדורה הפנימית שלך ואתה הלכת והתמלאת באש עד שהעשן חנק אותך מבפנים.
אז דברים התחילו להיות מוזרים שוב.
דברים קטנים התחילו לגלוש מהסיוטים ולחלחל לתוך המציאות היומיומית שוב. הם זחלו מתחת למיטה והתגנבו לתוך החיים שלך. הם התחילו להופיע באמצע היום, תמיד בקצה הראייה לפני שהם נעלמו שוב. ההשתקפות שלך איחרה להופיע במראה, דלתות התחילו להוביל לחדר הלא נכון, שעות התחילו להיעלם והתחלת להתעורר במקומות מוזרים. אז הדברים התחילו להיות אלימים – ידיים מתות הגיחו מתוך ארונות ומסכי טלוויזיה כשהן לופתות בניסיון לחנוק אותך או לקרוע אותך לגזרים... ואז דברים מהצללים התחילו לרדוף אחריך בחניון החשוך.
...אבל הירח המלא תפס אותך קודם ופעם הראשונה בחיים שלך, נתת לכל הזעם העצור שלך להשתחרר ולצאת החוצה בכל הכוח. הדברים שצדו אותך הפכו לניצודים וקרעת דרך הלילה, ניבים וטפרים נטפו דם לא אנושי וכל מה שנקרה בדרכך ננטש על ידי אלוהים. הפכת להרס מהלך ועד סוף הלילה, כשהתמוטטת באפיסת כוחות על גג בניין רעוע, ידעת שאתה סיימת להיות שק אגרוף עבור החיים.
הזאבים האחרים שמצאו אותך הסכימו והציעו לך מקום ביניהם – מסתבר שהדברים שצדים אותך הם בעיה גדולה יותר, אבל הזאבים האחרים יודעים איך להתמודד איתם כמו שצריך. עכשיו אתה מקדיש את עצמך למלחמה וציד שלוקחים אותך מחוץ לעולם האנושי ולתוך עולם הרוחות המסתורי – ואתה תהיה הדבר שהיצורים האלה לוחשים עליו סיפורי אימה בפחד.
ירח חוסה: מלא
שבט: צללי העצמות
מעלה: צדק –
כל מה שרצית בחיים זה צדק. רשעים חייבים לשלם על הפשעים שלהם ואתה העונש. כל אדם הגון חייב לקחת עמדה ביחס לעוולות והרעות החולות של החברה סביבו. זה כמו שההוא אמר, "בשביל שהרוע ישגשג מספיק שאנשים טובים יעמדו בצד ולא יעשו כלום" או משהו כזה. המשפט הזה פגע בך חזק ואתה לא מתכוון לעמוד בצד ולא לעשות כלום, אתה מתכוון לעשות את הדבר הנכון... כמו שאתה רואה את "הדבר הנכון לעשות", זאת אומרת.
חטא: זעם –
אתה מרגיש כאילו העולם הוריד אותך על הברכיים ובעט בך כשהיית למטה, ואתה אפילו לא הדוגמא הגרועה ביותר למה שהעולם יכול לעשות לבן אדם. אבל אתה בדיוק כועס מספיק כדי להפוך למצבור בלתי נדלה של תסכולים וכעסים, זעם מצטבר שנעצר בתוכך כשהוא פקוק ולוחץ להתפרץ החוצה בתגרה הכי קטנה. לרוב אתה מנסה לשלוט בזעם הזה, אבל אתה רק מחכה לתירוץ כדי להשתלח בכל העולם סביבך.
-----------------------------------------
תמונה מקורית:
http://ardycahya.deviantart.com/art/Ridho-366239613?q=gallery:ardycahya/43222686&qo=0
(הציור ברקע זה איור מתוך Werewolf)
