משחק מתחיל - Blood Red World

[Sabre Runner]

משחק מתחיל - Blood Red World

כרגע אנחנו באזור ה-PG.... ההתחלה - פלאשבק ראשון ה-12 לאפריל 1204. 7 בערב. הכנסייה הייתה חשוכה לחלוטין. הנרות הבודדים שעוד בערו בפינה החזיקו מעמד בקושי לעומת הרוח שפרצה דרך החלונות השבורים. שאר הנרות לאורך הקירות כבר נכבו מזמן וגם אלה שעוד דלקו החלו להיכבות, אחד אחרי השני. יציקת ארד אדירה בצורת אדם ממוסמר לצלב וראשו שמוט, הייתה תלויה בקצה החלל הגדול. מאחוריו, גדול כמוהו, היה חלון זכוכית צבוע בדמותה של אישה בריאה מכוסה בגלימה ועיגול המקיף את ראשה. הדלת הרעישה. מישהו ניסה לפתוח אותה. הידית ירדה ועלתה מספר פעמים אך דלת האלון הכבדה לא נפתחה. צבעי האדום והצהוב שבצבצו דרך חור המנעול הוסתרו לרגע ונראו שוב. פגיעה. דלתות העץ זזו אך לא הראו היכנעות. בעיטה. הדלתות נעו ובריח הברזל החל לחרוק. אחרי בעיטה נוספת, מסמרי המתכת החלודים כבר יצאו ממקומם. בבעיטה החמישית, הדלת נפתחה. החריץ הקטן נפתח באיטיות. הגבר שעמד בפתח היה לבוש בשריון טבעות עם לוח מגן על חזהו. את החרב הרומאית שהחזיק בידו הוא הוריד מתנוחת הקרב בה הייתה, כשראה שהכנסייה ריקה. הוא הניח את ידו השנייה על ידית הסכין הגדולה בנדנה שבצד מותניו. על ראשו הייתה קסדה ערבית עם ציצית שיער שחורה שבלטה ממנה. אחרי שפתח את דלתות הכנסייה לרוחבו המלא, אפשר היה להבחין בלהבות שאפפו את הבניינים מאחוריו. אנשים רצו ברחוב. חלקם בצרחות אימה, חלקם עם חרבות מורמות. הצרחות מילאו את האווירה של העיר השקטה בעבר. העיר, שהייתה מרכז מסחרי חשוב עד לימים האחרונים, גססה לאחר התהפוכות שעברו עליה. צעקות הכאב בקרוב יסתיימו והעיר תנוח על משכבה. הלוחם נכנס אל הכנסיה, מתעלם מצליל המתכת במתכת שהקדים את צליל המתכת בבשר והצרחה החנוקה. על הדלת שהשאיר פתוחה היה לוח, גם הוא עשוי מארד, שעליו היה כתוב 'ברוכים הבאים לכנסיית הבתולה המבורכת'.

 

[מירטל]

אפשר להצטרף?

הלוחם נכנס לכנסייה והביט סביב. הכנסייה, חשוכה וריקה למראית עין, לא אפשרה לה לראות את הפרטים המזהים, ולדעת האם הוא אויב או ידיד. היא נדחקה עוד מתחת לספסל הכנסייה המעופש והתפללה שהוא ילך. מהר. מה עוד היא יכלה לעשות?

 

[Sabre Runner]

באישור של ניהאו בלבד.

 

[DDN]

אבל אבל. . .. .

ניהאו לא תהיה זמינה למשחק בזמן הקרוב. . ..

 

[Sabre Runner]

היא אמרה לי אחרת.

אם אתה גם רוצה להצטרף אז תיאלץ לבקש אישור ממנה.

 

[Nihau]

הצללים האפלים ריקדו בפינות כשדים

הרוח הקרה בידרה את ציצת השיער המעטרת את קסדתו. עיניו חדות ביתרו את החשיכה לגזרים, נתחים נתחים של צורות וצללים. באדישות הוא פסע פנימה, מתעלם מהצרחות בגבו ומצללי הרפאים בזוויות מבטו. זו כנסייה וככזו אינה מהווה מקום מפלט לשדים ועושי דבריהם אלא דווקא לאותם חלאות אדם שמנים, עשירים ומדושני עונג מחשיבות עצמית הידועים ככמרים. המקום היה נעול מבפנים ונעול היטב. החלונות השבורים רמזו על כך שאולי בעלי המקום כבר ברחו. הנרות הדולקים רמזו על כך שאולי הם לא ברחו מזמן או שאולי הם עדיין כאן. זה לא הטריד אותו כהוא זה. אחרי הכל הוא כבר הרג כמה אנשי דת ודמם אדום ונשפך בדיוק כמו כל אחד אחר, כולל דמם הכחול לכאורה של האצילים. הוא התקדם אל המזבח המקודש, אזניו קשובות למתרחש סביבו ועיניו סורקות את החלל לימין ולשמאל הצלוב המתכתי. מזווית עינו בחן את תאי הוידוי, את הדלת המובילה אל מגורי הכומר, את תמונת הבתולה בחלון, את הספסלים. מחליט שאין שום דבר מאיים במקום הוא התחיל לעבור עליו בשיטתיות, אוסף לצרור על חפץ בעל ערך שנראה לו קל להחלפה או אמנותי במיוחד. פמוטים בעיקר...

 

[Sabre Runner]

לאן עכשיו

כשהתעלם מקולות הרקע האיומים, היה יכול הלוחם להבחין שהכנסייה שקטה לחלוטין חוץ מהרוח הנושבת בה ונוגשת את נשימתה בווילונות שעוד נשארו על החלונות ועל דלתות תאי הוידוי. רוב הספסלים עדיין עמדו במקומם, למרות שנראו כאילו הוזזו במהלך חיפוש, מופנים בזוויות בלתי-רגילות. הרצפה הייתה נקייה ומוברקת חוץ מהעלים שהועפו פנימה על ידי הרוח וכעת שיחקו במעגלים חסרי פשר סביב עצמם. הדלתות משני צדי הבמה, המובילות אל החדרים האחוריים, היו סגורות ומסוגרות. גם אליהן לא נראה שום מנגנון נעילה מלבד לחור המנעול בצד הדלת על חיזוק המתכת המרכזי שבה. הריח באוויר היה ברור לכל מי שהחזיק חרב בידיו מסיבה אמיתית. הריח היה של פחד, היסטריה ופאניקה. האדרנלין ריחף באוויר כמו אדים מעל קדרה מבעבעת וחידד את כל המראות והקולות. האווירה הזאת שטפה ברגעים אלו את כל העיר המפוארת לשעבר. השלל שנאסף הראה על כך שהמקום כבר נבזז בעבר הקרוב. מטבע כסף שהושאר על הרצפה מחיפזון. פמוטי ארד דהויים שהושארו מפאת חוסר מקום. פסל הארד הגדול שחיבוריו הראו על ניסיון חסר הצלחה להסירו. כיסויי הבמה ורמפת המקהלה נתלשו ממקומם. משהו נשבר מצד שמאל. זה נשמע כמו פריט זכוכית עדין ודק והלוחם לא היה יכול להיות בטוח אם הקול בא מתוך או מחוץ לכנסיה.

 

[Nihau]

חיוך זאבי התרחב לאיטו

~הם מפחדים~ החיוך התרחב להבעת גיחוך אכזרית, הוא האזין בריכוז ופנה לצד ימין, בועט בדלת בכוח רב, משעין עליה את רגלו לרגע כדי לשלוף סכין הטלה דק. הוא הסיר את המגף מהדלת, נשען בגבו על הקיר לצידה ונעץ מבט לעבר הדלת משמאל. סכין ההטלה מוכן ומאוזן בידו השמאלית, חרבו המגואלת בימינו.

 

[Sabre Runner]

-לא כל כך קל-

הדלת לא הגיבה לבעיטה. היא הייתה יותר חזקה מדלת הכניסה. אם דלתות האלון הכפולות בכניסה נשענו על כוחן אחת של השנייה, דלת העץ האיתנה שהובילה אל החדרים האחוריים הייתה מחוזקת בברזל ומוברחת אל תוך קיר אבן. היא לא זזה, כמוה גם הדלת שמשמאל. שתיהן עמדו מוצקות בזמן שהרוח המשיכה לנשוב בווילונות והתחזקה, מביאה איתה את ריח הים.

 

[Nihau]

הזאב יודע לדבר

מצמצם את עיניו באיום הוא סיבב את סכין ההטלה שוב ושוב בכף ידו. חושב. לבסוף החליט וחזר למרכז האולם והמשיך לכיוון הדלתות הגדולות. שני צעדים לפני היציאה הסתובב חזרה פנימה בחסות צווחת המוות של כופר טבוח. הסיר את קסדתו וקרא אל הכמרים בקול רם ורווי נואשות ככל שיכל להביע "היש כאן כומר לתת וידוי לאביר אמיץ על ערש דווי? שנשמתו תתעלה עדן בארץ ניכר"

 

[Sabre Runner]

מאחורי הקלעים

בחדר האחורי, ישוב מתחת לכסותו של שולחן עבודה גדול, ישב איש בבגדים שחורים והדוקים וקולר לבן סגור על צווארונו. הוא היה איש מבוגר ומקריח. משקפיו נתלו על חזהו בשרשרת מתכת דקה. ידיו הגרומות אחזו בחוזקה בילדה קטנה שישבה על רגליו. היא הייתה לבושה בשמלה דהויה ולא נראתה יותר מבת 8. הכומר, שלפני רגע הציץ מעבר לשולחן בכדי לראות את גביע הזכוכית שהתנפץ על הרצפה לאחר שהועף על ידי הרוח, החזיק את ראשה של הילדה קרוב לשלו ולחש מילים מרגיעות אל תוך אוזנה. "עוד מעט הוא ילך. אל תדאגי," אמר. "כל הדלתות מוברחות. אף נפש לא תמצא אותנו כאן. נסתתר פה עד לאחר המצור." ידו הייתה סגורה בעוצמה על פיה, למנוע ממנה לצרוח אך לאפשר לה להמשיך לנשום. הדמעות נצנצו בעיניי הילדה והחלו שוב לזרום בעקבות דמעות שכבר יבשו. היא אחזה בזרועו של הכומר אך לא כדי להסיר אותה אלא כדי לשאול מבטחונו.

 

[Nihau]

סביב סביב

הוא המתין כמה רגעים. הם לא הגיבו. זה התאים מצויין להשקפת עולמו על אנשי דת. חלאות אדם. בתור אלו שמבטיחים כניסה לגן העדן לכל מאן דהו ואת זעם אלוהים לכל השאר נראה שאין להם כלל ביטחון בהגנה האלוהית בזמן ביצוע מחוייבויותיהם הקדושות. הדלתות היו נעולות היטב אבל החלונות היו שבורים. גם את יריחו כבשו מהחלון בעזרתה של זונה. מסביב הוא ילך ונראה, אולי יש זונה גם בבית הזה שתעזור לו. הוא יצא החוצה, חומק ממכת חרב, חותך את התוקף האלמוני באכזריות וממשיך באדישות בדרכו לאחר שזיהה שאת אחד מחיילי הצד שלו הוא הרג הרגע. דל המוחין לא היה צריך להתקיף אותו. לפחות לא היו עוד חיילים מהצד שלו באיזור כרגע כדי להעיד עליו אחר כך. הוא הקיף את המבנה, מחפש חלונות תואמים למיקום החדרים הנעולים של הכנסייה.