natalynataly
New member
משחק מלחמה (קטע מושקע)
משחק מלחמה אנשים נטבחים על ידי בני אנוש העומדים להרצח. מחר תזרח השמש בשלווה שגרתית בעוד יחרבו כליל עולמות. אהבות תוולדנה ותתפוגגנה בטרם משחק השוטים יבוא אל קיצו. בתחילה היה זה קרב על חייהם או בכל אופן כך סברו המשתתפים והצופים כאחד. במהרה זה הפך להיות הקרב של חייהם. מלהיב ומרומם כתחרות ספורט, שוברת שיאים של כסלות. משחק קבוצתי בכדור שיתנפץ או יפוצץ בית שעד אתמול היה שליו. המלחמה נותנת טעם לחייהם, בסתר ליבם הם אוהבים אותה, אך אני - לא. איני מבדילה בינה לבין אלה שקדמו לה, הליגה תתחדש בסוף העונה כך גם האמתלה לקרב. הייתי מוצפת אושר לו האמנתי בה, לו לחמתי בלהט על אמונה או אידאה או העדר דת ומטרה. אילו רק יכולתי למצוא נחמה בהתנגדות נמרצת למלחמה הייתי מוצאת את מותי במאבק נגד המוות או שבה משדה הקרב עם אות גבורה על כך שבזכותי המונים הובאו לקבורה. אך לא, אין בליבי שמץ של אמונה. כל המלחמות הן הפגנת כיסלות חסרת פשר, ריצה אין סופית אחרי כדור שבורח. בעיתות עונשין וקרן לעבר שער בלתי נראה. עוד לא נולדה המלחמה הצודקת או הקדושה. רק הגנה איתנה בעבר לקווים, להחזיק עד סוף העונה בידיעה שמחר יתחיל עוד משחק, יתחולל מחדש עוד קרב. מלחמה זו המשוואה האבסורדית של האדם - מתאמצים ומשכילים לרצוח המונים, במן דחיפה שטנית לטבע שגם ככה דואג לרדד אוכלוסיות ואיזורים. בתוך גהינום הקרב יוותר תמיד מי שיאהב, יחיה ויהנה מקרן שמש חמה - על אף וכנגד המאמצים וההשכלה. לכן המלחמה היא אין סופית, ממתינים לשריקת הסיום. פרח מזמן מזכרוננו על מה בעצם היא התחילה, מה שלא מונע ממנה להיות סיבה לחיות ולהתלהב, גם המובסים ממתינים למשחק הבא, לנקמה הצפויה. אך אני - לא. תמיד בחלתי במתמטיקה ובמשוואות חסרות פשר. גם משחקי כדור תמיד עוררו אצלי שיעמום וחוסר עניין. לעיתים יש ואני מצטערת שאיני מאמינה בתועלת הקרב, שאיני מצפה לבניה שתבוא לאחר ההרס, לנצחון המוחץ ולתהילה. יותר מכל, אני מקוננת על כך שבצעירותי לא החכמתי לבחור בכיסלות.
משחק מלחמה אנשים נטבחים על ידי בני אנוש העומדים להרצח. מחר תזרח השמש בשלווה שגרתית בעוד יחרבו כליל עולמות. אהבות תוולדנה ותתפוגגנה בטרם משחק השוטים יבוא אל קיצו. בתחילה היה זה קרב על חייהם או בכל אופן כך סברו המשתתפים והצופים כאחד. במהרה זה הפך להיות הקרב של חייהם. מלהיב ומרומם כתחרות ספורט, שוברת שיאים של כסלות. משחק קבוצתי בכדור שיתנפץ או יפוצץ בית שעד אתמול היה שליו. המלחמה נותנת טעם לחייהם, בסתר ליבם הם אוהבים אותה, אך אני - לא. איני מבדילה בינה לבין אלה שקדמו לה, הליגה תתחדש בסוף העונה כך גם האמתלה לקרב. הייתי מוצפת אושר לו האמנתי בה, לו לחמתי בלהט על אמונה או אידאה או העדר דת ומטרה. אילו רק יכולתי למצוא נחמה בהתנגדות נמרצת למלחמה הייתי מוצאת את מותי במאבק נגד המוות או שבה משדה הקרב עם אות גבורה על כך שבזכותי המונים הובאו לקבורה. אך לא, אין בליבי שמץ של אמונה. כל המלחמות הן הפגנת כיסלות חסרת פשר, ריצה אין סופית אחרי כדור שבורח. בעיתות עונשין וקרן לעבר שער בלתי נראה. עוד לא נולדה המלחמה הצודקת או הקדושה. רק הגנה איתנה בעבר לקווים, להחזיק עד סוף העונה בידיעה שמחר יתחיל עוד משחק, יתחולל מחדש עוד קרב. מלחמה זו המשוואה האבסורדית של האדם - מתאמצים ומשכילים לרצוח המונים, במן דחיפה שטנית לטבע שגם ככה דואג לרדד אוכלוסיות ואיזורים. בתוך גהינום הקרב יוותר תמיד מי שיאהב, יחיה ויהנה מקרן שמש חמה - על אף וכנגד המאמצים וההשכלה. לכן המלחמה היא אין סופית, ממתינים לשריקת הסיום. פרח מזמן מזכרוננו על מה בעצם היא התחילה, מה שלא מונע ממנה להיות סיבה לחיות ולהתלהב, גם המובסים ממתינים למשחק הבא, לנקמה הצפויה. אך אני - לא. תמיד בחלתי במתמטיקה ובמשוואות חסרות פשר. גם משחקי כדור תמיד עוררו אצלי שיעמום וחוסר עניין. לעיתים יש ואני מצטערת שאיני מאמינה בתועלת הקרב, שאיני מצפה לבניה שתבוא לאחר ההרס, לנצחון המוחץ ולתהילה. יותר מכל, אני מקוננת על כך שבצעירותי לא החכמתי לבחור בכיסלות.
