אני חושבת שעניתי על זה על שיימלס לא מזמן(
להכל)
אז אני אעתיק מה שכתבתי
1. 1X09 - "את היית גם אמא שלי!". כשמוניקה רוצה לקחת את ליאם ופיונה מספרת לה בכעס על כל ההישגים של הילדים שהכל בזכות פיונה ומוניקה מבקשת צ'אנס עם ליאם כי היא אמא שלו ופיונה נשברת ועונה לה "You were my mother too!" שובר אותי כל פעם מחדש.
2. נראה לי בעונה 2 - פיונה ממלצרת באיזה בר ספורט שהיא צריכה להתלבש בו ממש חשוף וכל הזמן מתייחסים אליה מגעיל ובסוף היום היא מגיעה הביתה ובוכה. זאת סצנה קטנה יחסית אבל ממש זכורה לי כי בכיתי איתה.
3. בערך כל הפרק האחרון כשפיונה עזבה. בכיתי כל הפרק. אבל זה עצב מהול בשמחה.
4. כמה פרקים לפני כשהיא התעוררה שיכורה בבניין הנטוש שלה ליד פרנק והבינה כמה המצב שלה דפוק והלכה לגמילה.
5. כל סאגת ליאם והקוקאין. בעיקר הריב של פיונה עם ליפ, ויש איזה קטע שהיא מתקשרת מהכלא ומבקשת לדבר עם ליאם שגם עצוב נורא.
6. כשמוניקה חותכת את הורידים בחג ההודיה. ופיונה מנקה אח"כ.
7. איאן ומיקי נפרדים בגבול במקסיקו (7X11)
8. פרק 5X06 - בעקרון כולו אבל בעיקר הסוף כשאיאן נכנס למוסד ומיקי רוצה להכנס איתו. גם עצוב אבל טיפה עם הקלה כי איאן סופסוף הודה במצבו והסכים לקבל טיפול.
9. פרק 3X07 - אחרי כל הסיפור עם איאן ומיקי וטרי וסבטלנה אז איאן מוצא את מיקי שיכור באיזה מגרש נטוש ודוחק בו שיודה שהוא גיי ואוהב אותו ומיקי רק מרביץ לאיאן כי הוא לא יודע איך להתמודד, ואח"כ איאן בוכה לבד במיטה כשכל המשפחה חוגגת עם סלי ממתקים שהם קיבלו.
10. סוף עונה 1 כשקארן משוגעת והיא וליפ שוכבים והוא אומר לה בטעות שהוא אוהב אותה והיא רוצה ללכת ואז הוא אומר "אני מבטיח שאני לא אוהב אותך"
11. עונה 8 נראה לי - אחרי שליפ מדבר כ"כ יפה לוועדה בקולג' שיחזירו אותו ובסוף הם מסרבים ואז הוא נשבר וחוזר לשתות ומתפרע ברחוב.
12. בעקרון כל פעם כשהילדים עוד האמינו בפרנק או מוניקה והתאכזבו שוב.
13. פרק 4X12 - אחרי שמיקי סופסוף יצא מהארון והוא ואיאן סופסוף חופשיים להיות ביחד איאן לא יוצא מהמיטה כל היום ומיקי והמשפחה מגלים שהוא דו קוטבי.
14. פרק 3X12 - איאן מודיע למיקי שהוא עוזב כדי להתגייס ומיקי רוצה לעצור בעדו וכל מי שיוצא לו זה dont קטן ושבור.
15. עונה 3 -ליפ משאיר לקארן הודעה קולית שמתחילה נחמד וממשיכה עם כל הכעס שלו עליה.
הסדרה הזאת הורגת אותי בלי אף מוות. המוות שהיחיד שאני זוכרת הוא של מוניקה והוא לא היה כזה עצוב. אולי קצת בעצם.