משחק חדש! מעלית הזמן
- פותח הנושא אשת נמש
- פורסם בתאריך
pennylane11
New member
sandra cat
New member
טוב אני אנסה גם...
פרי מוחי הקודח
בעידודה של אלה (הפורום רודף אחריי גם בפייסבוק
) הנה הניסיון שלי לדמיין את העתיד. אנא להיות עדינות איתי ולא לצחוק עליי יותר מידי...
הוא פותח את הדלת של המרפאה ומנטרל את האזעקה. הוא החליט להגיע מוקדם היום, עוד לפני הזריחה.
יש לו המון מטופלים לבדוק ובצהריים הוא עוזב מוקדם את המשרד. הם אמורים לצאת לסוף שבוע בקונטיקט.
הוא תכנן את זה מזמן. קצת זמן איכות זוגי, היו להם כמה חודשים קשים.
בבוקר כשהוא יצא היא עוד ישנה. מכורבלת בשמיכה. הוא הביט בה ונדהם, בפעם המליון, מיופיה המהפנט.
היו לה המון שינויי מצב רוח בחודשים האחרונים. הוא מקווה שסוף השבוע במלון יחזיר להם קצת מהרוגע והאינטימיות.
היא מתנהגת מוזר לאחרונה, ולרגע אחד אפילו עברה בו המחשבה שהיא בוגדת בו עם מישהו אחר. הוא ניער את המחשבה הזו מייד, אך הדרך שבה היא נהגה בו לאחרונה, כה אגרסיבית, לא תואמת את אופיה העדין ואת מזגה השקט בד"כ.
המזכירה נכנסת ומברכת אותו בבוקר טוב. "יש הרבה עבודה היום אה?"
"כן, יש שני ניתוחים ושלוש לידות צפויות. הולך להיות קשה"
היא מכינה לו קפה ומכניסה את המשפחה הראשונה. "הרופא יקבל אתכם כעת"
הוא שוקע בלחץ העבודה ולא שם לב לזמן. אחרי הניתוח השני הוא מסתכל על השעון ורואה שכבר חצות היום. צריך להזדרז.
היא אמורה להכין את כל התיקים לנסיעה ולחכות לו בבית. הוא מודיע למזכירה שאת שאר המטופלים להיום ייראה הרופא השני. היא מנידה בראשה "תהנו בסוף השבוע, שניכם עובדים כל כך קשה... תמסור לד"ר את ברכתי ותגיד לה שתשתדל לא לעייף אותך יותר מידי" היא מחייכת ומושיטה לו את התיק שלו.
הוא מגיע הביתה, פותח את הדלת וצמרמורת עוברת בגופו.
הבית שקט, שקט מידי. אין מוזיקה, אין מזוודות ליד הדלת. משהו לא בסדר.
הוא נשטף זיעה קרה ומתחיל לרוץ לחדר השינה.
על המיטה הוא מוצא פתק, כתוב בכתב ידה: "אני מצטערת אהובי, אני עוזבת."
הוא הופך את הפתק, מנסה להבין על מה לעזאזל הוא מסתכל. הלב שלו מתפוצץ בתוך החזה.
אני לא אתן לה ללכת כל כך בקלות, הוא חושב. רץ חזרה למטה, לוקח את המפתחות של הרכב ויוצא בנסיעה מהירה.
היא תמיד בורחת לאותו מקום. אין לו ספק שגם הפעם היא רצה לשם... והוא פונה ברמזור הראשי לכיוון שהיילא'ס.
תוך כדי נהיגה מחשבותיו נודדות והוא נזכר... זה היה לפני עשר שנים.
היא פוטרה מהעבודה והגיעה למקלט לחיות עזובות בכדי לשנות אווירה, היא אמרה שהדבר היחיד שהיא מסוגלת לעשות כרגע זה להתנדב עם חיות. היא היתה מוציאה את הכלבים הנטושים לטיול, מנקה להם את הכלובים. הוא היה הרופא האחראי במקלט באותה תקופה. אחרי כמה חודשים היא התחילה לעזור לו לתת חיסונים לכלבים ולחתולים, והם התיידדו.
הוא סיפר לה כמה הוא נכווה בעבר, כמה קשה היה לו לחזור לשגרה. היא סיפרה על מערכת היחסים האחרונה שלה שהסתיימה במפח נפש אדיר. לאט לאט הם החלו לדבר בטלפון ולבסוף הוא אזר מספיק אומץ להזמין אותה לארוחת ערב. הם נסעו הרחק מסיאטל, לעיירה קטנה, שניהם לא רצו להסתכן ולפגוש מישהו מבית החולים.
אם היא בוגדת בי, אני אשכנע אותה ללכת לטיפול זוגי. אם היא כועסת, אנחנו נעבוד על זה. אני לא יכול לוותר עליה. הוא לא מפסיק לחשוב איך זה יכול להיות שדווקא עכשיו, אחרי כל החודשים הקשים שעברו עליהם, כשהם אמורים לנסוע לסוף שבוע רומנטי , דווקא היום היא בורחת. הוא נזכר שלפני כמה שבועות הוא שמע אותה מעבר לקיר, מדברת בטלפון. היא היתה בחדר השינה. הוא לא הצליח לשמוע את השיחה, אז הוא הלך לסלון והרים את השפורפרת. קיווה לשמוע לפחות עם מי היא מדברת. כל מה שנשמע היה צליל חיוג. היא כנראה בדיוק הספיקה לנתק, הוא חשב לעצמו.
כבר כמה שנים שהיא עובדת בבית חולים קטן בסיאטל. היא אף פעם לא חזרה לנתח, אבל היא אהבה את העבודה במרפאות האונקולוגיות. משהו עובר עליה. אני חייב להבין...
הוא הגיע לחניה של הקרוואן. הוא יצא מהרכב ודפק על הדלת. היא פתחה , עיניה מוצפות דמעות.
"תלך הביתה פין, אני לא מסוגלת."
"על מה את מדברת? מה קרה? בואי נדבר על זה!"
"עברת את זה כבר עם אישתך הראשונה. אני לא אעשה לך את זה שוב..."
"מה?!? על מה את מדברת? אני לא מבין"
"הסרטן חזר"
בעידודה של אלה (הפורום רודף אחריי גם בפייסבוק
הוא פותח את הדלת של המרפאה ומנטרל את האזעקה. הוא החליט להגיע מוקדם היום, עוד לפני הזריחה.
יש לו המון מטופלים לבדוק ובצהריים הוא עוזב מוקדם את המשרד. הם אמורים לצאת לסוף שבוע בקונטיקט.
הוא תכנן את זה מזמן. קצת זמן איכות זוגי, היו להם כמה חודשים קשים.
בבוקר כשהוא יצא היא עוד ישנה. מכורבלת בשמיכה. הוא הביט בה ונדהם, בפעם המליון, מיופיה המהפנט.
היו לה המון שינויי מצב רוח בחודשים האחרונים. הוא מקווה שסוף השבוע במלון יחזיר להם קצת מהרוגע והאינטימיות.
היא מתנהגת מוזר לאחרונה, ולרגע אחד אפילו עברה בו המחשבה שהיא בוגדת בו עם מישהו אחר. הוא ניער את המחשבה הזו מייד, אך הדרך שבה היא נהגה בו לאחרונה, כה אגרסיבית, לא תואמת את אופיה העדין ואת מזגה השקט בד"כ.
המזכירה נכנסת ומברכת אותו בבוקר טוב. "יש הרבה עבודה היום אה?"
"כן, יש שני ניתוחים ושלוש לידות צפויות. הולך להיות קשה"
היא מכינה לו קפה ומכניסה את המשפחה הראשונה. "הרופא יקבל אתכם כעת"
הוא שוקע בלחץ העבודה ולא שם לב לזמן. אחרי הניתוח השני הוא מסתכל על השעון ורואה שכבר חצות היום. צריך להזדרז.
היא אמורה להכין את כל התיקים לנסיעה ולחכות לו בבית. הוא מודיע למזכירה שאת שאר המטופלים להיום ייראה הרופא השני. היא מנידה בראשה "תהנו בסוף השבוע, שניכם עובדים כל כך קשה... תמסור לד"ר את ברכתי ותגיד לה שתשתדל לא לעייף אותך יותר מידי" היא מחייכת ומושיטה לו את התיק שלו.
הוא מגיע הביתה, פותח את הדלת וצמרמורת עוברת בגופו.
הבית שקט, שקט מידי. אין מוזיקה, אין מזוודות ליד הדלת. משהו לא בסדר.
הוא נשטף זיעה קרה ומתחיל לרוץ לחדר השינה.
על המיטה הוא מוצא פתק, כתוב בכתב ידה: "אני מצטערת אהובי, אני עוזבת."
הוא הופך את הפתק, מנסה להבין על מה לעזאזל הוא מסתכל. הלב שלו מתפוצץ בתוך החזה.
אני לא אתן לה ללכת כל כך בקלות, הוא חושב. רץ חזרה למטה, לוקח את המפתחות של הרכב ויוצא בנסיעה מהירה.
היא תמיד בורחת לאותו מקום. אין לו ספק שגם הפעם היא רצה לשם... והוא פונה ברמזור הראשי לכיוון שהיילא'ס.
תוך כדי נהיגה מחשבותיו נודדות והוא נזכר... זה היה לפני עשר שנים.
היא פוטרה מהעבודה והגיעה למקלט לחיות עזובות בכדי לשנות אווירה, היא אמרה שהדבר היחיד שהיא מסוגלת לעשות כרגע זה להתנדב עם חיות. היא היתה מוציאה את הכלבים הנטושים לטיול, מנקה להם את הכלובים. הוא היה הרופא האחראי במקלט באותה תקופה. אחרי כמה חודשים היא התחילה לעזור לו לתת חיסונים לכלבים ולחתולים, והם התיידדו.
הוא סיפר לה כמה הוא נכווה בעבר, כמה קשה היה לו לחזור לשגרה. היא סיפרה על מערכת היחסים האחרונה שלה שהסתיימה במפח נפש אדיר. לאט לאט הם החלו לדבר בטלפון ולבסוף הוא אזר מספיק אומץ להזמין אותה לארוחת ערב. הם נסעו הרחק מסיאטל, לעיירה קטנה, שניהם לא רצו להסתכן ולפגוש מישהו מבית החולים.
אם היא בוגדת בי, אני אשכנע אותה ללכת לטיפול זוגי. אם היא כועסת, אנחנו נעבוד על זה. אני לא יכול לוותר עליה. הוא לא מפסיק לחשוב איך זה יכול להיות שדווקא עכשיו, אחרי כל החודשים הקשים שעברו עליהם, כשהם אמורים לנסוע לסוף שבוע רומנטי , דווקא היום היא בורחת. הוא נזכר שלפני כמה שבועות הוא שמע אותה מעבר לקיר, מדברת בטלפון. היא היתה בחדר השינה. הוא לא הצליח לשמוע את השיחה, אז הוא הלך לסלון והרים את השפורפרת. קיווה לשמוע לפחות עם מי היא מדברת. כל מה שנשמע היה צליל חיוג. היא כנראה בדיוק הספיקה לנתק, הוא חשב לעצמו.
כבר כמה שנים שהיא עובדת בבית חולים קטן בסיאטל. היא אף פעם לא חזרה לנתח, אבל היא אהבה את העבודה במרפאות האונקולוגיות. משהו עובר עליה. אני חייב להבין...
הוא הגיע לחניה של הקרוואן. הוא יצא מהרכב ודפק על הדלת. היא פתחה , עיניה מוצפות דמעות.
"תלך הביתה פין, אני לא מסוגלת."
"על מה את מדברת? מה קרה? בואי נדבר על זה!"
"עברת את זה כבר עם אישתך הראשונה. אני לא אעשה לך את זה שוב..."
"מה?!? על מה את מדברת? אני לא מבין"
"הסרטן חזר"
pennylane11
New member
טוב, החלטתי בזאת שאני עושה פינת פאנפיקים שבועית בפורום הזה. אתן כותבות מדהים. וזהו, אין ויכוח.
סנדרה את מלכה.
sandra cat
New member
חמודות אתן
ממש התלבטתי אם לפרסם, בסוף אמרתי כזה.. טוב נו יאללה, מה יש לי להפסיד. זה לא שהן מכירות אותי.... בעצם, רגע
היה יותר קשה לזהות שזה פין מאשר לזהות מי זאת אשתו? חשבתי שדווקא היא תהיה ההפתעה של הסוף
ממש התלבטתי אם לפרסם, בסוף אמרתי כזה.. טוב נו יאללה, מה יש לי להפסיד. זה לא שהן מכירות אותי.... בעצם, רגע
היה יותר קשה לזהות שזה פין מאשר לזהות מי זאת אשתו? חשבתי שדווקא היא תהיה ההפתעה של הסוף
sandra cat
New member
תודה לכולן... תשובות בפנים
זו כמובן איזי אהובתי...
הסיבה שבחרתי לעשות את הקישור הזה אינה רציונלית. פשוט ישבתי וחשבתי מה היה קורה עוד עשר שנים, חשבתי על איזי, ופתאום זה פשוט עלה לי בדמיון. ככל שחשבתי על זה יותר, זה התאים יותר. תמיד אהבתי את פין וקצת (קצת!!) הצטערתי שמרידית לא בחרה בו... אני תמיד הייתי בעדו.
ואם יש שתי דמויות שהייתי רוצה שיחזרו לסדרה הן איזי ופין (וכמובן ג'ורג'י ודני אהובי הנצחי...)
זו כמובן איזי אהובתי...
הסיבה שבחרתי לעשות את הקישור הזה אינה רציונלית. פשוט ישבתי וחשבתי מה היה קורה עוד עשר שנים, חשבתי על איזי, ופתאום זה פשוט עלה לי בדמיון. ככל שחשבתי על זה יותר, זה התאים יותר. תמיד אהבתי את פין וקצת (קצת!!) הצטערתי שמרידית לא בחרה בו... אני תמיד הייתי בעדו.
ואם יש שתי דמויות שהייתי רוצה שיחזרו לסדרה הן איזי ופין (וכמובן ג'ורג'י ודני אהובי הנצחי...)
ובנימה פחות אופטימית....
הוא הכין את עצמו להכל. קרא את כל הספרות המקצועית וכל מאמר אפשרי שפורסם. נפגש עם אנשים שחוו את המחלה על בשרם, הלך לטיפול פסיכולוגי.הוא הכין את עצמו לאפשרות שיום אחד היא תאלץ להפסיק לנתח, להתקפי הזעם והאלימות שיתחלפו בתקופות של הסתגרות ודכאון. הוא הכין את עצמו לאפשרות שהיא לא תמצא את דרכה הביתה, שהוא יצטרך להחביא סכינים וגפרורים במגירות הכי רחוקות. הוא הכין את עצמו לאפשרות שחבריהם יתנתקו מהם, שבסוף הם ישארו לבדם. הוא הכין את עצמו לאפשרות שיבוא הרגע שבו אהבת חייו תביט בו ולא תכיר אותו. הוא הכין את עצמו להכל. אך באותו יום שזה קרה, הוא בהה בעיניים דומעות בפתקית הכחולה עליה חתמו את אהבתם לפני כמעט עשור והוא. לא. היה. מוכן.
דכאון זה מדבק כנראה
.
הוא הכין את עצמו להכל. קרא את כל הספרות המקצועית וכל מאמר אפשרי שפורסם. נפגש עם אנשים שחוו את המחלה על בשרם, הלך לטיפול פסיכולוגי.הוא הכין את עצמו לאפשרות שיום אחד היא תאלץ להפסיק לנתח, להתקפי הזעם והאלימות שיתחלפו בתקופות של הסתגרות ודכאון. הוא הכין את עצמו לאפשרות שהיא לא תמצא את דרכה הביתה, שהוא יצטרך להחביא סכינים וגפרורים במגירות הכי רחוקות. הוא הכין את עצמו לאפשרות שחבריהם יתנתקו מהם, שבסוף הם ישארו לבדם. הוא הכין את עצמו לאפשרות שיבוא הרגע שבו אהבת חייו תביט בו ולא תכיר אותו. הוא הכין את עצמו להכל. אך באותו יום שזה קרה, הוא בהה בעיניים דומעות בפתקית הכחולה עליה חתמו את אהבתם לפני כמעט עשור והוא. לא. היה. מוכן.
דכאון זה מדבק כנראה
כמו אהבה של אמא
New member
לא!!!תפסיקי ז"א תפסיקו מה דיכאון!
זה תסריט אולטימטיבי, AND THEY LIVE HAPPILY AVER AFTER וכל הקראפ הזה!
זה תסריט אולטימטיבי, AND THEY LIVE HAPPILY AVER AFTER וכל הקראפ הזה!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.