משחק השבת

[מחפשת דרך]

משחק השבת ../images/Emo86.gif

19:30 - הנה נכנסת שבת המלכה. המשחק שוב מתחיל. נתחיל לקרוא קצת עיתונים. 20:30 - הבנים חוזרים מהתפילה. סעודת שבת? אין לי חשק לאכול, אני באמצע שיחת טלפון... |ריב קולני באמצע השיחה| " כן, מה אמרת קודם?" 21:30 אין לי כוח .אני הולכת לישון. -------------------------------- יום שבת 6:30- למה התעוררתי? איזו מפגרת... 7:30 - נו טוב.אין לי כוח לישון יותר. פותחת מקרר, סוגרת, שוב פותחת, שוב סוגרת. אוף, שוב אמא קנתה את כל הסופר. אני לא יודעת מה לבחור! 8:00 - מעבר שני על כל העיתונים (אולי פספסתי משהו?): מקור ראשון, הצופה, עיתון חרדי מקומי, יום השישי, העיתון הרשמי של אגודת המורים של הפועל מזרחי, עלוני שבת (תראו לאן הגעתי...). טוב. אני כבר מעודכנת. איזה כייף לדעת שהשבוע כיתה ג´ בבי"ס הדתי שבשכונתינו הכינה מופע סיום בנושא "הגאולה". 9:00 - ננסה את הספר שלקחתי מהספריה. משעמם. שוב לקחתי ספר פילוסופיה כבד מידי. בעההההההההההההה! 9:30 - אני הולכת לישון. 11:30 - כל המשפוחה חוזרת מהתפילה. גם הפעם אין לי כוח להשתתף בסעודת שבת: דברי תורה ממוחזרים, מריבות משפחתיות המוניות ורכילות. 12:00 - אני הולכת לחברתי שבקצה העיר.דתייה. 12:45- "לא. היא לא נמצאת". "איפה היא?" "לא יודעים!" פאק! למה הפלאפון שלה לא דולק בשבת??? 13:30- הגענו הביתה. איזה יופי. המשך רביצה ללא מעש. אסדר קצת את החדר, אולי אעביר את הזמן ככה. 14:00- מקלחת ו...לישון. 18:30- עבודות יצירה. אני מבצעת טרנספורמציה קלה לחולצות ה3/4 שלי-גוזרת קצת ומשפצת... 20:00 - עוד מעט יוצאת שבת. כמה טוב שבגיעה. כמה טוב שהלכה. ממש עונג שבת. תסבירו לי את המשמעות של שבתות כאלה, כי אני לא מבינה. אחרי כל שבת כזו אני מבקשת את נפשי למות. מה חטאתי??? <מיכלי מתנצלת על האווירה הגועלית שהיא משרה.> <<וגם על ההשתפכות המיותרת הזו.>>

 

[גל נעים]

רגשי הזדהות...../images/Emo39.gif-סיפור אותנטי.

אני מניח שאצל הרבה מהחבר´ה כאן היו הרבה שבתות כאלה. גם אצלי בשנה האחרונה השעמום תפס חזקה משמעותית. גם כשהייתי הולך לבית הכנסת,הייתי מחכה שסוף סוף יגיע הילד עם הקול המגעיל "לשיר הכבוד" שאני אדע שאני חוזר סוף סוף הביתה. (לפעמים הייתי כזה "צדיק" והעדפתי להתפלל "בנץ" בשביל לחזור כמה שיותר מוקדם הביתה.) והחידושי תורה,אויש זה בכלל נושא בפני עצמו-אני הייתי זה שנאלץ להכין חידושים.האמת?-הייתי מכין אותם מכל הלב,אפילו הייתי מדפיס אותם במחשב, פותח ספרים,הרבה ספרים בשביל לחדש משהו מעניין, האמת?-זה הלך יפה,רק חבל שצריך להפליג על גבי כנפי הדמיון התורניים כ"כ רחוק... ואז..לאחר הסעודה (לא משנה איזה) יושבים בספה בסלון,שעמום טוטאלי, אין מה לעשות,לגינה כבר יצאנו לטייל 10000 פעמים,אין לאן לברוח,אין לאן ללכת,האוירה מתה,אין "קדושה" באויר,(חוץ מהשכנים החסידיים שממשיכים לשיר עד 1:45 בלילה כאילו שמו להם בטריות של אנרג´ייזר,אוי מיין צדיקע´ל רעבע´ס), שלא נדבר על ה-"מחמירים" שחוזרים ללמוד לאחר סעודה ראשונה,ורואים אותם גם ב-3:00 לפנות בוקר מטיילים ברחובות (<גל אומרAMN IT -אין לכם בית?,אישה?,ילדים?...תעזבו אותם לבד בשביל התיירה שלכם..בושה.>). ואני יושב לי בסלון שלי,משקיף על כל השכונה,מלמעלה, ורואה את השבים וההולכים, ומחשבות חטופות עוברות לי בראש,על -"האם זה רצון האלוהים?", זה באמת "התכלית" הקיומית של העם הזה?,העולם הזה?,היקום הזה?, ואני ממשיך עוד פרק ב-"שפינוזה" לפני שאני סוגר עיניים עד לבוקר,. כבר בבוקר,אני מצחצח שיניים (כן כן עם מברשת ומשחה),ושוב חוזר חלילה, מדלג על ברכות השחר,ויוצא במורד הרחוב אל עבר "תפילת הבוקר המרנינה לבבות,לשפוך צקון תפילה לפני בויירא עויילם", מגיע לבית הכנסת (או יופי,המזגנים דולקים),מתחיל עם פסוקי דזמרה הכ"כ משעממים שאפשר להרדם ולדקלם חופשי,אבל הפעם,רק הפעם מנסה בכל כוחי לרדת למשמעות העמוקה של הכתוב. ואז.בעוצמה בלתי רגילה אני עומד על רגלי,פוסע קמעה אחור,פוסע קמעה קדימה ושותק,שתיקת נצח, הרבה מחשבות קודמות ל-"אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך", מה אני הולך להגיד לו?,שאני אוהב אותו?,שאני רוצה להיות יהודי כשר?,שאיזו מתנה נפלאה נתן לנו מבית גנזיו?-השבת הקדושה?. הלא אמרתי לו זאת ערב ובוקר וצהריים,. אבל..אין קול ואין עונה מכיון ארון הקודש, וממשכים לקריאת הפרשה,כאן כבר כוחותי לא עומדים לי... ואני נרדם,שוקע אל עולם של חלומות,של פנטזיות על עולם אחר,מתוקן,ללא חברה פשיסטית,אליטיסטית,עם הרבה אהבה הדדית וחדוות חיים. ושוב מתעורר כשהחזן דופק על הדוכן 3 פעמים באהבה רבה,להודיעונו שהגיעה זמן תפילת מוסף. כאן אני כבר יוצא. אני אתפלל בבית,הרי לפי דעת יחיד בגמרא אפשר להתפלל מוסף יחידי בבית. , קידוש-אוי כמה שאני מרגיש טוב.,נפלא,חיוך שזור על שפתי בנוגה.., ועיניי מחייכות אל עבר הסועדים באומרם "שבת שלום יהודים יקרים שלי", ארוחה-שוב חידושי תורה שהכנתי מבעוד יום,האורחים מרוצים,הם הגיעו עם הילדים שלהם. כל הנקיונות שעשינו לכבוד שבת ירדו לשאול תחתית, הילד של החברים מצא לנכון לקחת פרוסת לחם עם שוקולד ולבצע עבודת אוונגארד גרנדיוזית ולמרוח על כל הקירות של הסלון,כולל פירור מקצועי של הלחם על כל ארבעת כנפות הסלון והחדרים. - האורחים הולכים, אני עושה מקלחת קרה,(כל הגוף כמובן+סבון מוצק בשביל ההרגשה הטובה), יושב בסלון עם מגבת חגורה למתני ופלג גופי העליון חשוף-כן כן-שהשכנים יסתכלו ויגידו "אתם רואים את השכן שם בסלון?,הוא לא בן תיירה".. WHAT THE FUCK. - אחרי כן,אני חותך אבטיח קר,מתרענן ממשבי הרוח שנכנסים, ויושב לנהל שיחה מרתקת עם אישתי על פעולת מחתך בשבת. מניין למדו זאת חז"ל מן המשכן,מהם התולדות של המלאכה. היא בעצמה נרדמת במהלך השיחה איתי,ואני הרי יודע לעניין לא?... - סיימנו ל-Z את השכל. אני הולך למיטה. דופקים בדלת. נו-ברוך השיים-עוד אורחים הגיעו (אני כבר ממש מרגיש מקובל בחברה), והרי כתוב שקבלת אורחים חשובה מקבלת פני השכינה. אני מקבל אותם בסבר פנים יפות ובלב זועף שהם גזלו ממני את שנתי!. <אוי גוועלד גייזעל שיינה אי אפשר להחזיר!,גזלנים ארורים..תמיד הם יודעים לבוא בזמנים הכי נוחים שיש לאדם.> ושוב אני נאלץ לשמוע את התרוממויות הרוח של חברי האברך היקר שלומד ב-כולל X המהולל,ועל חידושיו בתוספות ,ועל חקירתו בקובץ שיעורים ובשב שמעתתא,וכמובן שלא שכחנו את חידושי רבי יחזקאל ורב ירוחם ממיר, והוא קינח בחידושי הבריסקר-רוב על הפרשה. - אני כבר פקעת עצבים, הם הולכים אני שוב נכנס למקלחת להוריד שכבת זיעה עצבנית, השעה 16:00 -צריך להתפלל מנחה-אני מוותר על התענוג הנהדר-שמישהו אחר יזכר בקרבנות במקומי. ו-נכנס למיטה-אמרתי לאישתי שתנעל את הדלת עם סוגר ובריח כי אנחנו לא בבית. בנתיים אני חורפ לי ,חלומות ביעותים על כך שהמשגיח שלנו מציק לי עם "למה התקלחת במים חמים בשבת?,ועוד כל הגוף?,ועוד עם סבון?,", ואחרי זה בא אחד הרמ"ים:"למה ביצעת עבירת בורר בדג של אתמול?", והפרצופים שלהם נכנסים ויוצאים מראשי.- --- ב"ה מוצאי שבת אוטוטו- אני כבר מתכנן איך אני ביום שלישי אלך לים,יהנה לי קצת, אנפוש קצת,יחלום על עתיד טוב יותר שבבוא הזמן יתממש לו. עד כאן... --- שבוע טוב חברים יקרים. נ.ב-חשוב להזכיר שכיום הדברים אחרים בתכלית. שלכם.

 

[רינהא]

נהניתי לקרוא

לגל נעים בתור חילונית מאז ומתמיד ולתמיד...(בלי נדר) נהניתי לקרוא "ולהציץ", ותוך כדי קריאה אני עוד קצת מבינהלמה אנשים מחלליטים לחיות אחרת. אז.....תודה

 

[ספל חמאה]

יו, איך שהחזרת אותי אחורה

ממש אחד לאחד. אני שונאת שבתות אצל ההורים עד היום, בעיקר הזמן שבין סעודה שלישית להבדלה, שאז כבר אפשר להריח את הסוף ולהשתגע (אהההההההה!). מה שאני הייתי עושה בצעירותי זה משאירה את כל הדברים שקטים לשבת - לסדר תמונות באלבום, תיקוני בגדים, ציור, כתיבה יצירתית, סגירת כיפות, כל מה שאני נזכרת בו במשך השבוע ואינו מרעיש- נשמר לשבת. >ספל חמאה נזכרת בסצנה שאמא שלה עשתה כשתפסה אותה סוגרת כיפה בשבת<

 

[MAYA20]

רק בישראל ../images/Emo6.gif

לימודים, עבודה, חברים, מוזיקה, שקט, אנשים חופשים ברחובות, ילדים הולכים לבית כנסת, איפשהו גם אחי. עד לפני חצי שנה הוא היה זה ששר אנעים זמירות. בבית שלהם אוכלים סעודת שבת, היי, לימור סיפרה בדיחה, הידד. לא היתי מחליפה את בחירתי. אבל, הם שם. ואני לעולם לא אהיה איתם יותר, לעולם.

 

[אתאיסט עם ציציות]

מוכר, אבל שונה ../images/Emo45.gif../images/Emo94.gif

תלוי איך מסתכלים על הדברים, אם כי השבת אכן מלאה שיט ובולשיט, ובלי לעשות מזה שירה ויומן ארועים שוטף, יש 2 קטעים קשים, בית הכנסת ושלחן השבת. אז בית הכנסת שלי הוא הגרסא החסידית לפאב השכונתי, מרכלים, עושים עסקים, נפגשים עם כל החברה שלא פוגשים במשך השבוע, אחרי התפילה יש גם קצת וודקה, מציות, סלטים ובשבתות מיוחדות אפילו צ´ולנט. חידה: אספו פעם קבוצת סטודנטים הלומדים בפקולטות שונות, וביקשו מהם להעריך ללא שעון משך זמן של 2 דקות, היחידי שהצליח היה התלמיד בבית הספר לרפואה, הוא פשוט ספר לעצמו את הדופק. למה נזכרתי? כי אני יודע להעריך במדויק כמה זמן צריך לעמוד בתפילת שמונה-עשרה, גם כשאני חושב על דברים אחרים לגמרי. שולחן השבת, הוא משהוא שאני מנווט, אז חוץ מהמס המתחייב, דבר תורה, אני מגלגל את השיחה לעניני דיומא, שלחו לוין צילום? אז דנו בלויינים ומהם לירחים שמשות והיקום כולו, אסטרונומיה ואסטרו-פיזיקה וכן, יש כוכבית שמרחקם מאיתנו עשרות מליוני שנות אור, ידעתם? וכמובן, איזהו חכם? הרואה את הנולד! עוד לא הייתה שבת שלא היה לי משהוא מענין לקרוא. >אתאיסט מגיע לתפילת מנחה בשבת אחרי הצהרים, כשהוא כבר אחרי התפילה<

 

[דידית]

מורחים עד מוצ"ש.

אז זה מאד תלוי איפה השבת, אם בבית או אצל ההורים, או שיש אורחים. השבת לדוגמא עברה בכיף. שישי כמובן חוף הים, שבת נכנסה- אני מדליקה זוג נרות ולא מברכת כלום, הולכים לישון קמים ב10 בלילה, אוכלים אוכל טעים למדי, הולכים שוב לישון. השבת הדלקתי את הטלויזיה אחרי הסעודה, וזה היה בסדר גמור, יש גוי של שבת חדש בבית. משום מה בשבת אני חוטפת פרצי נקיון, יש לי הרבה זמן, אני בבית, השכנים בטח מרכלים שהשכנה שם, שתולה כביסה עם שיער, הורידה כביסה בשבת. שבת בבוקר קמים יחד ב1:00 אוכלים קצת חוזרים לעיתונים ולשינה וככה מורחים עד מוצ"ש. דוקא בסדר אם כי לא הייתי מתנגדת לאיזה פאב בשישי לילה. אצל ההורים זה כבר סיפור אחר לגמרי. דידית.

 

[גל נעים]

אז...איך זה אצל ההורים?,ונ.ב קצרצר:

בעלך קם איתך ב-13:00?- הוא לא הלך לשחריס?, אז אולי יש תקווה בכל זאת... אולי הפאב של שישי בלילה לא רחוק כל כך!. תתעודדי. נ.ב-הרב של הפורום (מיותר לציין מי זה) יכול לעזור קצת בהחזרתו...

 

[sharkyM]

אני לא אענה במקומה

אבל אני משער שזה לא רחוק. שבתות אצל ההורים - זוועת עולם (חוץ מהאוכל ההונגרי ושימותו הקנאים). לקום לתפילה.דפיקות על הדלת בבוקר , נו מה עוד לא קמת , אתה מאחר (רק 08:30). האוכל עם כל החדו"ת שכ"א צריך להגיד (ממזמן הרגלתי אותם שאני לא אומר כלום). ולאחר מכן הצהריים הארוך הזה עד שהיא יוצאת , כמה כבר אפשר לקרוא עיתון. אח"כ מינחה , למה לעזאזל צריך את התפילה הזאת - מיותרת לגמרי!!! מה רע לשבת עם מכנס קצר ולאכול איזה אבטיח קר.

 

[כופר עם שטריימל]

מצטרף פחות או יותר לתיאורי הזוועה

של כולם

 

[דידית]

אל תענה במקומי!!

שבת אצל ההורים? זה כבר סיפור אחר!! אני כמובן לא מספיקה לעשות הכל לפני שבת, ונכנסת לשרותים להתאפר, אמא שלי כל שניה דופקת בדלת: שבת כבר איך את מתאפרת? זה ממש אסור. זהו מספיק, בשביל מה את צריכה כל כך הרבה. לפעמים אני יוצאת עם חברה לטייל טיפה, כמה בחורים מסכנים בני 12 מנסים להתחיל איתי, ילדים מתוקים אני נשואה, וואו? את נשואה? שקרנית! הרחוב עמוס לעיפה, רכלנים, חסידים, בנות, בנים, אני רואה בנות מהסמינר שלי: ראיתם איך היא התקלקלה? כמה מנסות לאמר לי שלום, מסתכלות בקנאה. אחד עובר ופולט הערה: עדיף שתלכי בלי חצאית אם את הולכת כל כך קצר. אני עונה לו באמת עדיף. סעודת שבת, אין חידושי תורה כמו אצל הרוב, משהו מענין: זמירות שבת מולבשות על שירים של אייל גולן(לפעמים זה יפה תנסו את מנוחה ושמחה על "אמרת שהגשם ישטוף תדמעות") ריכולים, בדיחות,והולכים לישון. שבת בבוקר אני לא קמה עד לסעודה, אמא שלי דוחפת לי סידור ליד ואני מעיפה אותו באלגנטיות ואומרת לה את מתפללת מספיק בשבילי. ישנה, ישנה, ישנה, מורחים עד למוצ"ש. סיוט. דידית <חוסכת ממכם לשמוע את הויכוחים שלה עם האמא> <<בטוחה שהאוכל ההונגרי טוב אבל מוותרת על המיונז>>

 

[כופר עם שטריימל]

לא יכול כבר להתאפק

מצטער על החטטנות, אבל איפה בעלך בכל הסיפור ולמה לא רואים אותו פה?

 

[דידית]

טוב לו ככה.

לא פה ולא שם לא צריך לעשות שינויים שגוררים בלאגן ונידוי, ולא מחויב יותר מדי. כל עוד שזה בבית ולא רואים לא אכפת לו כמעט כלום. המריבות מתחילות שזה בחוץ. פורום? לא מענין אותו, ענין של טיפוס. דידית.