משחק החיים (1)

משחק החיים (1)

"אני רוצה אותך. תמיד רציתי. רוצה לשכב איתך, לחבק אותך, להיות שלך, שתהיה שלי, להרגיש אותך." את ההודעה הזאת קיבלתי בSMS בצהרי יום ראשון של שבוע שנראה בדיוק כמו זה שלפניו, וזה שלפניו. הפאלפון היה על דיבורית והייתי בדרכי למשרד לאחר פגישה במרכז תל אביב. המספר ממנו נשלח הSMS לא היה לי מוכר. תוכן ההודעה כמעט גרם לי להתנגש ברכב שנסע לפני, שהאיט לרגע, בלי לקחת בחשבון שהרגע קיבלתי הודעה שעתידה היתה לשנות את חיי. אחרי שתיכננתי מאה תגובות שונות להודעה המפתיעה הזאת, ולאחר שפסלתי את כל הניחושים שלי עצמי לגבי זהות השולחת, הלכתי על הפתרון היותר פשוט … הרמתי טלפון. לא שזה כל כך פשוט להתקשר למישהי עלומת שם ששולחת לך הודעה מפתיעה ומיוחדת שכזאת, בטח לא מסוג ההודעות שאתה מקבל כל יום… חיכיתי לערב, התרווחתי לי בסלון, והרמתי טלפון. "הי שי", ענה לי קול נשי מעברו השני של הקו. "חיכיתי לטלפון הזה"… "אני שמח לשמוע" עניתי, "הייתי עוד יותר שמח אם הייתי יודע עם מי אני מדבר" הוספתי תוך שאני מנסה לקשר בין הקול שבטלפון למישהי מוכרת. "אתה מדבר עם מישהי שמפנטזת עליך כבר כמה חודשים. מישהי שהעיזה לעשות את הצעד הראשון", היא אמרה בקול שחילחל בו מרכיב של התגרות. "אנחנו מכירים?" ניסיתי קו התקפה חדש. "עד כמה שזה ישמע לך מוזר, כן. אנחנו עובדים באותה חברה", היא ציחקקה. "כמה שלבים עוד יש במשחק הזה?" המשכתי בנימה משועשעת. "את זה עוד נגלה היא אמרה" ומייד הוסיפה "מחר, במשרד, תוכל לזהות אותי בקלות, אני אהיה בלי תחתונים …". היא ניתקה. המשך בקרוב....
 
משחק החיים (2)

9 בבוקר. הקדמתי להגיע למשרד. השיחה מאמש לא נתנה לי מנוחה. מעביר כרטיס, בוקר טוב לפקידה, מתרווח בכסא, מסתכל כהרגלי אל חופי הים התיכון שמשתקפים מחלון משרדי מהורהר מתמיד. חמש שנים בחברה הביאו אותי אל כסא הסמנכ"ל עם הרבה עבודה קשה, ומעט מאוד שעות בבית. חוסר האיזון התובעני הזה היה חלק מהסיבה לגירושיי לפני כשנתיים. הרבה דברים עברו עלי בשנתיים האחרות, ובכל מה שקשור לסקס, אפשר להגיד שהסטוצים היוו חלק משגרת חיי. למרות הכל חיכיתי כל הזמן ל"אחת והיחידה" לזו שתרגש אותי, לזו שארצה איתה להזדקן. לצערי עד היום זה לא קרה. צלצול הפלפאון העיר אותי מהרהורי וסימן לי כי נכנס SMS. "בוקר טוב לך סמנכ"ל חתיך, וברוך הבא למשחק החיים. עד 17:00 אם תמצא אותי אני שלך. אם לא …… אתה שלי …." באותו יום כמעט והגעתי לטירוף מוחלט. כל אחת היתה בגדר חשודה עד שהוכחה חפותה, או במילים אחרות, עד שיכולתי לראות כי יש לגופה תחתונים. היום הזה הסתובבתי במשרד, בין 200 העובדים, כפי שלא הסתובבתי מעולם. מדבר על ענייני עבודה והעיניים עובדות יותר מתמיד. מחפש אצל כל אחת את סימן התחתונים. רואה אצל המזכירה את קו התחתון מעבר למכנס הקצר, אצל מנהלת השווק את החוטיני מציץ לו מעבר לקו הג'ינס, אצל עובדות זוטרות שלא מזמן קיבלתי לעבודה, אצל כל הבכירות יותר, אצל מנהלות החשבונות, אצל כולן חיפשתי רק דבר אחד: סימן לתחתונים. החיפוש האובססיבי הזה נגד השעון הפך אותי חרמן מרגע לרגע. מזמן לא חוויתי חוסר ודאות כל כך מתסכל ויחד עם זאת, העיניים שלי שטיילו לאורך כל היום בגובה התחתונים של כולן גרמו לי להזיל ריר אותו נאלצתי להסתיר בשארית כוחותי. עוד קו תחתונים, עוד מיני שחושף תחתון אדום, עוד קו חוטיני שחור, ועוד שניים לבנים, גזרות של תחתונים מעבר למכנסיים וחצאיות על ימין ועל שמאל, ואף אחת שעונה להגדרה הכל כך פשוטה של אחת שפשוט לא לבשה תחתונים היום. 200 עובדים, ביניהן כשישים אחוז בנות בחישוב פשוט מהוות כ120 פוטנציאליות. לא יודע על כמה הספקתי להסתכל, אבל כשהשעון הראה 17:00 הבנתי שנכשלתי במשימה. העובדים החלו להתפזר אט אט, משאירים מאחור את צפצוף השעון שסימן על עוד כרטיס שהוחתם ביציאה. "נכשלת …. מגירה אמצעית, מקווה שהפעם לא תכשל", בישר SMS טרי. תוך שתי שניות המגירה בשולחן שלי היתה פתוחה לרווחה. בפנים, בין הניירת ושאר ענייני עבודה, נחו להן תחתונים אדומות, שהפיצו ריח אשה. מבט נוסף גילה כי לתחתונים היה מוצמד פתק קטן. המשך בקרוב ....
 
משחק החיים (3)

זמזמתי בפעמון. על הדלת לא היה שום סימן זיהוי, שם, משהו שיסגיר את דייריו. מול דלתה של דירת מרתף אי שם בדרום תל אביב, התייצבתי בדיוק בשעה 23:00 בהתאם להוראות שהיו בפתק. זמזמתי פעם שניה, חותך את הדממה שאפפה את הבניין הישן. בניגוד למהלך הדברים, נשלחה אלי יד מאחור, וכיסתה את עיני. "שששששששש…" לחש הקול המוכר מהטלפון "לפחות את המשימה הפשוטה הזאת הצלחת לבצע. ברוך הבא למשחק החיים." מטפחת משי שחורה נקשרה לעיני, ורעש הצירים מהדלת החורקת, יחד עם דחיפה קלה מאחור לימד אותי שנכנסו לדירה. הרגשתי כבתוך חלום, לא יודע איפה מה למה ואיך, ומובל כצאן לטבח להרפתקה שהתחילה אתמול ולא יכולתי אפילו לנחש לאן היא תגיע. תוך פחות משלוש דקות, שכבתי על גבי על מזרון, מטפחת כאמור מכסה את עיני, ידי ורגלי מתוחות וכבולות באזיקים לרגלי המיטה. מעט מאוד מילים נאמרו ברקע, והשקט רק הוסיף מימד מוזר לכל הסיטואציה המטורפת הזאת. "את מוכנה להסביר לי מה הולך פה?" השאלה נשארה תלויה באויר ללא תשובה. רעש פעמון הדלת הדהד לפתע בחלל האויר. לפני שהספקתי לומר מילה שמעתי שוב את חריקת הצירים, וברקע יכולתי לשמוע לחשושים. אני, שרגיל לנהל מאות עובדים, מצאתי את עצמי בחוסר ודאות, איבוד שליטה, וזה העביר בי צמרמורות. אם נוסיף לכך את העובדה שהייתי נתון לחסדיה של אחת העובדות שלי, בלי שהיה לי צל של מושג מי היא, רק עורר בי גלים נסתרים של תשוקה. רעש של מספריים תקתק באויר ותוך מספר שניות הרגשתי איך גוזרים מחולצתי שני עיגולים סביב הפיטמות שלי. לשון חמה החלה מלקקת את פיטמתי במקצועיות רבה גורמת לה להתקשות. כשהרגשתי איך הלשון ממשיכה ותוך כדי לשון אחרת מענגת את פיטמתי השמאלית אחז בי פחד. הבנתי שיש פה יותר מבחורה אחת. "מה קורה פה? כמה אתן?" אצבע נחה על שפתי "ששששששש….. אתה בידיים טובות, אמר לי קול חדש , 5 זוגות ידיים, כולן שייכות לעובדות המיומנות של החברה…." וקול חדש הוסיף "היום, שי סמנכ"ל חביב, אנחנו בשליטה פה, ברוך הבא..." המשך בקרוב ....
 

בחורהX

New member
מדליק

אבל אולי תביא את הסיפור במלואו?! אני כבר באצבע האמצעית ביד ימין (כוססת מרוב מתח) :) ממממ אם הייתי עובדת בחברה שלך הייתי לובשת ת'חוטיני השחור דווקא. הדק הזה נו..עם התחרה מקדימה
בקיצור,פנטזיה מדליקה.
 
אהבתי...../images/Emo140.gif../images/Emo6.gif

הכתיבה זורמת, לא משעממת, ויש בה את כל המרכיבים לסיפור ארוטי, וטוב. מחכה להמשך... (פרסם אותו גם ב"ארוטיקה באהבה") מכורה לאהבה.
 
באג..'געגתי.. קצת...../images/Emo6.gif../images/Emo3.gif../images/Emo9.gif../images/Emo8.gif|חי

אתה מאוהב ב מ...שלוש נקודות, תגיד!!! נפלת על הראש??? אתה מחפש צרות?? אגב... עם המסרים המרומזים האלה, אתה נשמע, או בן 16 או מחורפן לגמרי. אז חזור לעצמך, ושלח לה את המסרים למייל. מכורה לאהבה.
 

bugbuster

New member
כן כן כן.. אין אין אין

כן כן כן מכורה... המילה באנגלית היא ליפול.. לא.. לא לא.. אין לי.. אי מייל..
אז אני צורח ברחובות כמו פושט.. (היו פעם חיות כאלה..), "ממ שלוש.. ממ שלוש נקודות.. אני אספר לכל הפורום אם.." את יןדעת.. לחץ ולא מתון.. בנדנה| בעצם.. תגידי.. תגידי לה.. שאני לא כזה נורא...
 
מה יהיה הקצב שלך איטי../images/Emo140.gif

רוצה ליצור סקרנות אתה כותב מעולה סיים את הספור לא נשארו לי יותר צפורניים מהמתנה
 
משחק החיים (אחרון)

"לא, עדיין לא הגיע תורך!" איבדתי לגמרי את תחושת הזמן. כל מה שרציתי זה לגמור. במשך השעה אולי שעתיים האחרונות, כשעיני מכוסות ואני קשור למיטה, הם עלו עלי בזו אחר זו מכל כיוון אפשרי, מבהירות לי שעד שכולן לא גומרות אני לא גומר. כשלרגע חשבתי לגמור והן ככל הנראה קלטו את זה, הרגשתי כאב חד מפלח את גופי, מישהי מהן לחצה את אשכי בחזקה מבהירה לי שפעם הבאה שאנסה לעשות בעיות זה יהיה חזק יותר. "ליתר בטחון אנחנו נדאג שזה לא יקרה שוב" היא הוסיפה, והרגשתי את טבעת מהודקת לבסיס הזין שלי, ונכרכת גם סביב אשכיי …. "זה יעזור לך" היא צחקקה. הרגשתי אותן על פני, על רגלי, על ידי, רוכבות עלי בתורנות, נאנחות, גונחות, גורמות לי להתאפק בשארית כחותי כדי לא לגמור וזה הטריף אותי. הלשון שלי עינגה פעם אחר פעם דגדגן אחר, מרגיש את הבדלי הטעם, הגודל, תחת לשוני, תוך כדי שמישהי אחרת רוכבת עלי גורמת לזין הקשה שלי להשתולל בתוכה, מרגיש אחרת מלקקת לי מתחת לביצים, כשחברתה מלקקת לי את הפיטמות. הייתי בטירוף חושים מוחלט, ולא ידעתי להחליט אם הגעתי לגן עדן או גיהנום. באופן מפתיע בגדי היו עדיין לגופי, אך ידעתי כי אותם מספריים המשיכו את עבודתן גוזרות כל פעם חלק נוסף שהבנות רצו לחשוף. "בכל זאת יש בך משהו טוב" אמר הקול המוכר, "הצלחת לספק את כולנו" "אפשר כבר לגמור?" שאלתי מחתנן. "כבר, עוד רגע, לפני כן היתה לנו התערבות קטנה" שמעתי קול חדש, "חשבנו לעשות עם עצמנו מן תחרות קטנה, משהו בסגנון העובדת המצטיינת", היא המשיכה. "התערבנו מי מנשקת הכי טוב" היא הוסיפה בקול סקסי, ויכולתי לשמוע אותה מתקרבת לאוזני וכמעט לוחשת, "ואתה אדון סמנכ"ל, נבחרת להיות צוות השופטים!" שמעתי את כולן צוחקות. "כל אחת מאיתנו מנשקת אותך, והזוכה … " היא הפסיקה לרגע, "הזוכה, טוב, את זה תבין אחר כך…" הרגשתי איך גוף ערום נשכב מעלי ובלי שום שהות הרגשתי שפתיים נדבקות לשלי בחושניות. שפתיים בשרניות, רטובות, חוקרות את תוך תוכי. התחושה היתה עילאית. הנה אני שוכב, בלי ידיעה מי מעלי, למרות שהיא וכל השאר ידעו היטב מי אני, נתון לחסדיהם, ובעיקר מקבל נשיקות רטובות וטועם לשון חמה בתוך פי. אחריה באה עוד אחת ועוד אחת, כל אחת משאירה את החותם שלה, את הסגנון שלה, שפתיים עבות יותר דקות יותר, רטובות יותר רטובות פחות, לשון חוקרת, ואחרת סתם מרפרפת, גורמות לזין החשוף שלי להזדקר במלוא עוצמתו. את הזקפה הזאת הן לא פיספסו ובזמן הנשיקות, דאגה תמיד מישהי לענג אותי, אם בששפוף קל, אם בליקוקים, אם במציצות רכות ועדינות "אתה לא גומר! הן טרחו להזכיר לי" "נו", הן אמרו בטון של מנחה שעשועונים בטלוזיה "מי המנצחת אדוני השופט?" לא היה לי שום ספק באשר למנצחת. המנשקת השניה, היתה הטובה מכולן. הלשונות שלנו כאילו רקדו ואלס ביחד, בתיאום מושלם. היה נדמה שהלשונות האלה מכירות כבר שנים. בנשיקה הזאת היה הרבה מעבר למשחק, היתה תשוקה אמיתית, אם לא הסיטואציה המוזרה הזאת יכולת לחשוב שיש שם אהבה אמיתית. "השניה" אמרתי בקול בטוח אם כי עייף משהו. יכולתי לשמוע את החיוכים, ההתלחששויות, ואז שמעתי את הקול המוכר, אותו קול מהטלפון לוחש לי באוזן "אוהבת אותך יקירי, שמחה שהרגשת את זה" היא הפסיקה לרגע והוסיפה "מתנה קטנה ממני בשבילך היום – אתה מוזמן לגמור לי בפה, החברות שלי יעזרו לי מסביב" היא השאירה אותי פעור פה וחרמן יותר מתמיד. לשון ליקקה לי את הפיטמה, נושכת אותה מפעם לפעם, מייד אחריה נוספה לה עוד אחת שעשתה כמו חברתה את אותו דבר לפיטמה השניה אם כי הנשיכות היו חזקות יותר, על סף כאב. לשון נוספת החלה מטיילת לי על הביצים ולמטה יותר גורמת לי להצמטרר הרגשתי איך מישהי יושבת על הרצפה בקצה המיטה ובשתי ידיים מפסקת לי חזקת את הרגליים, ומעסה לי אות כפות הרגליים במקצועיות רבה. ואז היא הגיע. יכולתי להרגיש את פיה עוד לפני שנגעה בי ליקקה לי את הזין, ליקוקים קלים ועדינים, יד אוחזת בבסיס, והלשון מלקקת אותו, טועמת, מרפרפת, וחוזר חלילה. לפתע, בלי אזהרה מוקדמת, היא בלעה את כולו, עד הבסיס, יכולתי להרגיש את שפתיה נצמדות לבסיס, מגיעות עד הביצים, והלשון שלה המשיכה לענג אותי. ואז, כשיד אחת אוחזת חזק בבסיס, היא החלה למצוץ לי. לא, זו לא היתה מציצה, זה היה הרבה מעבר לזה. בדיוק כמו בנשיקה, בה יכולתי להרגיש את כל כולה, גם המציצה היתה חוייה שלא זכיתי לחוות עד היום. כל עליה שלה במעלה הזין הזקור שלי, כל ירידה לוותה אצלי בתחושות שלא הכרתי. הדבר האחרון שרציתי באותו רגע זה לגמור. פשוט לא רציתי שזה יגמר לעולם. והיא, כמו קראה את מחשבותי, רק המשיכה, ביתר שאת, ואני שהגעתי לשיאים שלא חויתי מעולם, הייתי על סף פיצוץ. 10 ידיים, וחמש לשונות עינגו אותי במקביל ואת ההרגשה קשה אפילו להעלות על הכתב. אם יכולתי לבחור לי את הגן עדן הפרטי שלי, אין ספק שפה הייתי רוצה להיות לנצח. "אני גומררררר" הודעתי , וכמו תרגולת מסודרת כל אחת בעמדה שלה שיפרה אחיזה הרגשתי איך הפיטמות שלו מקבלות נשיכה חזקה, הרגשתי את הליקוקים מתחזקים מתחת לביצים, והרגשתי אותה, את אהובתי מוצצת בחוזקה מחכה לקבל את מנת הזרע שלי בפיה. וזה הגיע. כמו שלא הגיע מעולם. שפכתי לפיה כמויות של זרע והיא לא הפסיקה למצוץ לרגע. "בוקר טוב", אמרתי לפקידה, ומיהרתי לכוון למשרד. אתמול בלילה, כשהסרתי את כיסוי העיניים, השעון הראה 20 דקות אחרי 2. מצאתי את עצמי עומד ליד האוטו שלי, לגופי טרניג וטי-שירט באדיבות העובדות שלי. נסעתי הביתה לאט, מהרהר איך הגעתי למצב הזה, מי לעזאזל היו החמש ובעיקר מי היתה האחת. ידעתי, שהעבודה ממחר במשרד כבר לא תראה אף פעם אותו דבר, כשסביבי 5 בנות שעברו איתי את אותו לילה מטורף. כמעט ולא עצמתי עיין כל הלילה. "בוקר טוב" היא ענתה וקראה לי "חכה, השאירו לך פה חבילה" היא הושיטה לי שקית סגורה והביטה בי במבט שואל. לקחתי את השקית בזריזות התעלמתי מהמבט ונכנסתי למשרד. בשקית היו הבגדים שלי מאמש, או יותר נכון, גזרי הבגדים שלי, מה שנשאר מהם. "תודה על אתמול, לצערי חייבת להשאר אנונימית. אוהבת אותך" נכתב בפתק קטן שהיה בשקית. שנה עברה מאז. כל חיוך של עובדת, כל מבט מוזר, גורם לי לחשוב אולי זו היא. המספר ממנו התקשרה מזמן כבר לא מחובר, ולי לא נותר קצה קצהו של רמז, למעט תחתונים אדומות שהשאירה לי באותו יום במגירה… " לא, לא אל תדאגי מחכה איפה שתהיי את, לקחת את נשמתי , את תמיד, תמיד תהיי איתי…" סוף...
 

bugbuster

New member
וואוו..! ישששש ..! גם אנחנו..

הגברים יכולים לחוות פינטוז עמוק.. עמוקקקק..! וואו! ו.. ובלי מילה אחת על תחתוני בוקסר..! וואו..!
נכנסת לפניתיאון.. לגבר בקופסאות קרטון.. להפצצות המפציצה.. לפראיות האדומות.. לעכסה.. פאק.. איפוא הן...
 
למעלה