משחקי שני

[Rapgamer]

מיאמי- דנבר: אז יוקיץ' חוזר והוא עדיין ב-MVP form. באטלר היה בחוץ ומוריס עדיין פצוע עם הוויפלאש כך שמה שהובטח לנו כ-revenge game של מיאמי היה למעשה ניצחון נוח של דנבר שהובילה ב-20 הפרש במחצית. אני מניח שטל יסכם הלאה.

שיקאגו- שארלוט: הקרב בין האחים בול ובין שתי קבוצות שמנסות להימנע מפליי אין. אלא שאת ההצגה גנבו הטריו של שיקאגו (לאבין-דרוזן-ווצ'ביץ') שסיימו עם 83 נקודות, 25 ריבאונדים ו-16 אסיסטים, בדרך לשיא עונתי של שיקאגו שקלעה 133 נקודות.

מינסוטה- אינדיאנה: ניצחון צמוד שני ברציפות שלנו. לתחושתי אנחנו קבוצה מעט עדיפה על פני הפייסרס, הם הגיעו עם תכנית משחק מעניינת של הרבה הגנה איזורית וחילופים פרמסיביים על טאונס שהיה דומיננטי במחצית הראשונה עם ג'אמפ הוקס מעל הראש של ברוגדון ושחקני כנף נוספים.
במעבר על הסטטיסטיקה הקבוצות היו זהות כמעט בכל נתון. בסופו של דבר אדוארדס שאי אפשר היה לעצור את הכניסות שלו לסל (החטיא 3 לייאפים קלים) ודאנג'לו ראסל brought it home, אחרי שטאונס יצא ב-6 עבירות שרובן הגדול עבירות תוקף.
אני חושב שלשתי הקבוצות יש טענות על השיפוט, אינדיאנה חטפה כמה עבירות טכניות. סאבוניס רשם טריפל דאבל מעט ביזארי של 16-25-10. במבחן העין היה פחות דומיננטי ממה שהשורה מרמזת.
עלינו למאזן 11-10 חיובי ועכשיו אנחנו נכנסים לסטרץ' נוראי של משחקים, כל(!) 16 המשחקים הבאים שלנו מול קבוצות במאזן 50% ומעלה. מקווה לצאת ממנו איכשהו בשלום כשעדיין נחזיק במקום העשירי, משם נהיה בעמדה טובה להמשך.

דאלאס- קליבלנד: תבוסה ביתית של המאבס שמשהו לא מתחבר אצלם כמו שצריך. לוקה עם טריפל דאבל של 25 נקודות אבל הקבוצה הפסידה ב-20 הפרש את הדקות שלו. הוא גם קולע העונה ב-65% מהעונשין באופן מוזר.

קליפרס- ניו אורלינס: הפליקנס ניצחו 3 מ4 האחרונים ואם ציון יחזור בקרוב הם לא לחלוטין מחוץ לתמונה של מקום 10 במערב. ולנצ'יונאס במשחק מפלצתי עם 39-15 כולל 7 שלשות, שיא קריירה כמובן. פול ג'ורג' בשני המשחקים האחרונים עם 8 אסיסטים מול 15 איבודים, עבר זמן רב מהמשחק האחרון בו גם קלע באחוזים יפים וגם הצליח לשמור על הכדור.

 

[Krit123]

מיאמי VS יוקיץ'
כל ההייפ לחינם. אולם חצי ריק ומנומנם, שרקו קצת בוז על כל נגיעה של יוק בכדור עד שהתעייפו מעצמם והתייאשו ברבע השני. באטלר והירו לא שותפו אז הם היו קצרים ברעש וצלצולים. לא נרשמו תקריות, גימיקים (דקות של האסלם למשל), שום דבר. ובשידור של מיאמי לא קיבלנו אפילו קלוזאפ אחד של האחים יוקיץ'.
בדיעבד ברור שיוק היה מחויב לעלות לשחק, למען המוניטין שלו בליגה כאחד שלא בורח מעימות.

ג'וקר היה חד, פתח 7-7 מהשדה על סף הדאבל דאבל במחצית, או אפילו ברבע הראשון. הגיע לנקודות קלות בצבע, בעיקר מריבאונד התקפה ובתנועה לסל. האחרים עלו חדים, לדעתי המתח השפיע עליהם לטובה. אין לנו חבר'ה שמדברים הרבה אבל תמיד היינו קשוחים מנטלית.
somehow, ההגנה שלנו פשוט נראית טוב יותר עם יוקיץ על המגרש, חסרונו הורגש גם בצד הפחות מזוהה. חייב לציין שלמרות הכבדות שלו, הוא תמיד נמצא בעמדה הנכונה, הוא לא ימכור אותך עם מיקום שגוי, טעויות אינפנטיליות או מאמץ ירוד (לרוב). הצלחנו למנוע מהם לשחק פנימה ודאנקן רובינסון עשה עמנו חסד והחטיא כל מבט סביר. החשיבות שלו לריווח הקולקטיבי שלהם, בטח בהעדר 2 מהיוצרים מרכזיים היא אקוטית, אז צריך להודות שהוא מכר אותם כבר מהפתיחה.
בונס היילנד חזר גם הוא, עלה עם האפרו מהספסל, וואלה לא הייתי מנחש שיש לו כזאת רעמה על הראש. אולי היא סייעה לו לצמצם את שדה הראייה ולהתמקד בסל כי הוא פשוט צלף שלשות מקילומטר והעלה אותנו ליתרון דו ספרתי שנשמר עד הסיום.
מסוג המשחקים בהם כולם תרמו את חלקם ויצאו בהרגשה טובה. גורדון היה נפלא, כשהוא מופיע אול-אראונד הוא תענוג לצפייה. באם נזכר להיות אגרסיבי בשורט-רול רק במחצית השנייה (לאחר שהמומנטום התקבע), קלע בערך 15 רק ברבע השלישי. לאורי עם אחלה מספרים בקושי הורגש, ומתחילת העונה דיברנו על הסגל בקצר. וואלה ראיתי את פי ג'יי טאקר דופק דריבל מובס שהוא לא ניסה מאז חולוניה בניסיון להתניע אותם. הם נשארנו בתמונה אבל במחצית השנייה אשכרה כל חצי ריצה נענתה בשלשה אוטומטית.

מאבס - מובלי
דאלאס מהיחידות בליגה שמסוגלות להשתוות לקליבלנד מבחינת סייז. עלו עם מוזס בראון בחמישייה, כמה חיכיתי לשיתוף פעולה שלו עם לוקה. הדקות שלו היו ככה-ככה, עוד נגיע אליהן.
הקאבס ניצחו דרך ההגנה, יש להם יכולת נדירה ויקרה מפז להפריע לניסיונות זריקה מבלי לבצע עבירות, האורך שלהם מקשה על יריבות לסיים בצבע וגוזל מהן זריקות עונשין על הדרך, משמע אין נקודות קלות. אם הריווח משובש או נתפסת ביום קליעה חלש, בעיה.
לוקה התקשה לשחק פיקאנדרול בעקבות החילוף האוטומטי, לרוב שמר עליו גבוה, ולרוב הוא תפר אותו עם שלשת סטפ באק, שלא תטעו. הוא הצליח להפעיל את האחרים, פשוט הייתה ירידה קלה ב-quality looks. קבוצות לא תמיד מסתדרות עם לקיחת שלשות כברירת מחדל, גם אם המבטים סבירים. מה גם שיש חוק לא כתוב בדאלאס שאם לוקה מוצא אותך פנוי במסירת אומן, אתה מחטיא, כדי שחלילה לא יופיע בהיילייט בעתיד. ולוקה מקשה עליהם, שלא תבינו לא נכון, מוסר 4-5 כאלו למשחק, אבל הם דבקים במטרה.

אלן עשה המון נזק בצבע (כמו כל הקבוצה), השתפר כשחקן מטרה. גרלנד נהיה תותח במסירת לוב'ס, הוא נותן לעצמו פור לאחר חסימה (בדומה ל-CP), ממש דוחף את הכדור קדימה בידיעה שרק הוא מספיק זריז להגיע אליו, לאחר שהעזרה מגיעה הוא פשוט נותן סטירה לכדור השמיימה ומפקיד את השאר בידיי הגבוה. מרקנן באמת מתאמץ בהגנה וסוף סוף מספק להם ריווח+self creation במידה מסוימת. הם צריכים אותו פעיל מהכדרור.

קייפי פתח חד, הטביע על החיים של אלן, חסם זריקות בצבע, ונרגע בהמשך. אני בכלל לא בטוח ש-THJ שותף. היה בלואאוט רציני במחצית השנייה. לוקה היה די עצל בהגנה, שנאתי לראות אותם מתעלמים טקטית מאוקורו נטול הקליעה, לקח את השלשה הראשונה שלו רק ברבע השלישי (קלע אותה אמנם). היו להם הזדמנויות לצופף, לא ידעו לנצל, אפשרו לגבוהים של הקאבס לתקוף באחד על אחד.