משחקי שמיים-פרק א
אוף,חשבה לעצמה,כאשר קראה את ההזמנה לכנס השנתי בבוסטון.עוד פעם לפגוש את כל אנשי העסקים המשעממים האלה עם החליפה המחוייטת והפרצוף הקפוא. עוד פעם לארוז את החליפות האלגנטיות בתיק השחור,לשלוח את הילדים לסבים,למצוא מישהו שישמור על הכלב,להשאיר הוראות לכולם במשרד.(תמיד אחרי שהיא חוזרת מנסיעה המשרד הפוך וכלום לא נעשה).לא היה לה כח לכל הטרחה הזאת,היא חשה שכל עיניין הנסיעות התכופות לחו"ל,שהיה חלק עיקרי במה שמשך אותה למקצוע,כבר מיצה עצמו מזמן. בחוסר חשק מובהק התקשרה להוריה והודיעה להם שבסוף השבוע הקרוב הם מקבלים את הילדים לשלושה ימים.התקשרה אל הבן של השכנים וביקשה ממנו שיבוא פעמיים ביום להוציא את הכלב לפארק.למחרת במשרד הכינה מחברת מסודרת עם הוראות לפקידה של כל מה שצריך להעשות בהעדרה. בליל יום רביעי ארזה את התיק השחור,ארזה מספר חליפות חצאית שחושפות את רגליה אך עדיין מותירות לה מראה מכובד. הרימה טלפון להורים,לוודא שהילדים בסדר ועוד טלפון אחד למשרד,יודעת שזה לא יעזור וכלום לא יעשה כמו שצריך.לבשה חליפת חצאית בצבע תכלת, עם מחשוף לא גדול מידי נעלה את נעלי העקב השחורות.איפרה את פניה,לא איפור כבד מידי.אספה את שיערה השחור בהידוק מעל אורפה. המונית מצפצפת לה בחוץ,מחכה לקחת אותה לשדה התעופה.היא לוקחת בחופזה את משקפי השמש,אוחזת בתיק השחור יוצאת בצעדים מהירים מהבית ונועלת אחריה את הדלת.היא יורדת במהירות במדרגות,מחייכת בחופזה לשכנה מקומה ראשונה שבדיוק חזרה מקניות ונכנסת למונית. בדרך לשדה התעופה נופה האפרורי,המשעמם והמוכר של תל אביב מ מזכיר לה כמה אהבה את העיר הזאת פעם,תוהה בליבה מדוע. "זוהי קריאה אחרונה,כל הנוסעים בטיסה ארבע שמונה שתיים לבוסטון מתבקשים לגשת לשער שלוש"קרא הכרוז באולם הנוסעים הגדול. היא אחזה בחוסר רצון בתיק השחור שלה ותפסה לה מקום בתור לביקורת הכרטיסים בעלייה למטוס. "שורה חמש כיסא אחד מימין"מחייכת אליה הדיילת בכניסה למטוס. היא מתיישבת בכסא שעל יד החלון ומוציאה את רב המכר החדש שאמא שלה דחפה לה בתיק כשהורידה אצלה את הילדים. הספר מספר סיפור אהבה בין נער עשיר לאשה ענייה."עוד רומן משרתות"היא חושבת בליבה,שיהיה.היא משעינה את מושב המטוס מעט לאחור, מותחת רגליה לפנים ומתחילה לקרוא בספר,שלא עורר בה עיניין מיוחד.
אוף,חשבה לעצמה,כאשר קראה את ההזמנה לכנס השנתי בבוסטון.עוד פעם לפגוש את כל אנשי העסקים המשעממים האלה עם החליפה המחוייטת והפרצוף הקפוא. עוד פעם לארוז את החליפות האלגנטיות בתיק השחור,לשלוח את הילדים לסבים,למצוא מישהו שישמור על הכלב,להשאיר הוראות לכולם במשרד.(תמיד אחרי שהיא חוזרת מנסיעה המשרד הפוך וכלום לא נעשה).לא היה לה כח לכל הטרחה הזאת,היא חשה שכל עיניין הנסיעות התכופות לחו"ל,שהיה חלק עיקרי במה שמשך אותה למקצוע,כבר מיצה עצמו מזמן. בחוסר חשק מובהק התקשרה להוריה והודיעה להם שבסוף השבוע הקרוב הם מקבלים את הילדים לשלושה ימים.התקשרה אל הבן של השכנים וביקשה ממנו שיבוא פעמיים ביום להוציא את הכלב לפארק.למחרת במשרד הכינה מחברת מסודרת עם הוראות לפקידה של כל מה שצריך להעשות בהעדרה. בליל יום רביעי ארזה את התיק השחור,ארזה מספר חליפות חצאית שחושפות את רגליה אך עדיין מותירות לה מראה מכובד. הרימה טלפון להורים,לוודא שהילדים בסדר ועוד טלפון אחד למשרד,יודעת שזה לא יעזור וכלום לא יעשה כמו שצריך.לבשה חליפת חצאית בצבע תכלת, עם מחשוף לא גדול מידי נעלה את נעלי העקב השחורות.איפרה את פניה,לא איפור כבד מידי.אספה את שיערה השחור בהידוק מעל אורפה. המונית מצפצפת לה בחוץ,מחכה לקחת אותה לשדה התעופה.היא לוקחת בחופזה את משקפי השמש,אוחזת בתיק השחור יוצאת בצעדים מהירים מהבית ונועלת אחריה את הדלת.היא יורדת במהירות במדרגות,מחייכת בחופזה לשכנה מקומה ראשונה שבדיוק חזרה מקניות ונכנסת למונית. בדרך לשדה התעופה נופה האפרורי,המשעמם והמוכר של תל אביב מ מזכיר לה כמה אהבה את העיר הזאת פעם,תוהה בליבה מדוע. "זוהי קריאה אחרונה,כל הנוסעים בטיסה ארבע שמונה שתיים לבוסטון מתבקשים לגשת לשער שלוש"קרא הכרוז באולם הנוסעים הגדול. היא אחזה בחוסר רצון בתיק השחור שלה ותפסה לה מקום בתור לביקורת הכרטיסים בעלייה למטוס. "שורה חמש כיסא אחד מימין"מחייכת אליה הדיילת בכניסה למטוס. היא מתיישבת בכסא שעל יד החלון ומוציאה את רב המכר החדש שאמא שלה דחפה לה בתיק כשהורידה אצלה את הילדים. הספר מספר סיפור אהבה בין נער עשיר לאשה ענייה."עוד רומן משרתות"היא חושבת בליבה,שיהיה.היא משעינה את מושב המטוס מעט לאחור, מותחת רגליה לפנים ומתחילה לקרוא בספר,שלא עורר בה עיניין מיוחד.
