הלייקרס והווריורס הגיעו בגישה הפוכה. שילוב של בתשישות, קורטוב שאננות (בכל זאת ניצחו אותם 3 פעמים ברצף) וטיפה מיצוי טקטי, האנגריות לא היו שם.
הקינגס עלו במוד של "תתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט תגביר", אמרו כוסאמו ריבאונד, אם כבר תופסים אחד, אז שכולם יהיו בעמדת נבדל. השינוי הכי בולט היה טריי ליילס ב-5 במהלך דקות הספסל (שהתארכו בעקבות בעיית העבירות של דומאס) מוקף ב-4 קלעים (שרובם גארדים) על מנת להרחיק את הגבוה מהצבע, וטרנס דיוויס שקיבל 19 דקות, בין השאר על חשבונם של בארנס המאכזב ומיצ'ל האנדסייזד.
הרוקי קיגן מורי, שהיה לו קייס סביר לסגור את המשחקים הקודמים בחמישייה, שותף הפעם ל-45 דקות(!) והיה טוב. דומאס המשיך להיות חלש בהתקפה אבל החזיר ללוני הזבל מנה אחת אפיים עם תצוגת ריבאונד התקפה משלו.
|
העייפות בגולדן התבטאה במגוון דרכים: 10 החטאות מהקו (3 מהן של סטף יא בויה), ספיגה של 19 נקודות במעבר (חלקן לאחר made baskets), תבוסה של 53-42 בריבאונד ו-0 נקודות של תומפסון ברבע האחרון, בהופעה אנטיתזית לכינוי שלו "גיים 6 קליי".
הופעת הקליעה המאכזבת פגשה ערב שיא ממול, ואפשרה לקינגס לחזור לרוטציות בזמן. פול מוריד את הערך שלו דרמטית במהלך הסדרה, מונק פשוט מרסק במצ'אפ הישיר. מוכיח בגרות מפליאה בקבלת ההחלטות ובהאסל, ומפגין קילר אינסטינקט מרשים.
הלייקרס לעומת זאת, עלו לרצוח. מאמץ הגנתי כביר והתחממות של די-לו בישרה על כך שפתיחה חזקה תהיה כמעט בלתי נמנעת, ניכר היה שמדובר בדקות שהגריז פשוט יצטרכו לעבור עד שהסערה תשקוט, אבל בגדול הם איבדו את העשתונות, שרפו פסקי זמן על אפס התאמות וצברו עבירות בקצב מחפיר.
במידה מסוימת חזרו אחורה לגיים 1 - ג'ה לא מצליח לדרוך בצבע (בניגוד מוחלט לשתי המשחקים הקודמים), ביין לא מצליח לתרגם אגרסיביות לאפקטיביות.. מסתבכים עם שעון הזריקות ומשום מה בוחרים למסכן שאיידי שומר עליו.
איידי באחת מסדרות ההגנה הגדולות שיצא לי לראות לאחרונה, נעל את הצבע ברדיוס של הפגנה. הגריזליס בנו-שואו מוחלט בזבזו אפילו פתיחה סולידית של ברוקס וסיימו עם נתון מדהים של 30% מהשדה!!
