משחקי שבת

[FrecCo]

המון אקשן הלילה, קשה להחליט מה לראות בלייב.
בספורט 5 משדרים את המותחן של הלילה: פילי שמוחקת פיגור 20+ מול מינסוטה כדי להגיע להארכה, כשטאונס יוצא ממש לקראת סיום הזמן החוקי ב6 עבירות.
במקביל אני צופה בשיעמומון של הלילה- פיניקס עושה בית ספר ברבע הראשון לנטס עם כדורסל שנראה בדיוק כמו שיובל תיאר, משעמם וחסר טעויות ומאוד יעיל. משחק שמאוד משקף לפחות בתחילתו את ההבדל בין קבוצה אמיתית שהתחברה ולמדה לשחק ביחד לבין גלאקטיקוס שלא כלכך עומד בציפיות. ההפרש מגיע ל20 ברבע השני ואז ברוקלין בריצה נדירה של 15-0 בהובלת כמה סלים יפיפיים של הכוכב הבלתי מעורער שלה- ד'יאנדרה במברי, מחזירה את העניין למשחק. הריצה נעצרת בסוף המחצית עם 5 נקודות רצופות של השחקן בן ה36 שהגיל הכי פחות משפיע עליו בליגה- CP.

בינתיים במקום אחר, עוד שני משחקים בפרופיל גבוה: מיאמי-שיקגו (יש בכלל ספק שהשנה אנחנו מקבלים את המזרח הכי חזק בעשור האחרון?), ו-וושינגטון עם המגן הכי טוב בליגה ובהיסטוריה של כל הגלקסיות, שינסה לשמור על דונצ'יץ' וכנראה יקבל ממנו בראש לא מעט.

בפילי, דיאנג'לו ראסל כמעט מסדר ליובל בוקר אחד של נחת בעונה הזו עם שתי שלשות גדולות בקלאץ' בהארכה, ואז מיני שומטת בצורה אופיינית את הניצחון, כשאמביד מחטיא זריקה מהקו ודראמונד עם טיפ-אין שולח את המשחק להארכה שניה. בכך הם גם מעמידים את ערוץ הספורט במצב מוזר כשדני אבדיה כבר עלה על המגרש מול דאלאס במשחק שהם אמורים לשדר, אבל מסיבות שאולי לעולם לא נבין (כי בכל זאת יש לשער שכמה ישראלים שקמים לראות את אבדיה מעוניינים הרבה פחות במה קורה בין מיני לפילי) - הם ממשיכים לשדר עד הסוף את המותחן בפילי.

יובל הביא על עצמו את כל המלטדאונס ושברוני הלב כשבחר לאהוד את אחד המועדונים האומללים בליגה. אבל הלילה הוא ליל חג, ואיכשהו הוולבס סוחטים ניצחון דחוק בהארכה השניה ובכך כנראה גם מסכמים את הנצחונות במשחקים צמודים שעומדים להיות להם העונה.

חזרה בברוקלין, פיניקס ממשיכה בשלה ומחזירה את ההפרש ל-20, ומכאן אני אשאיר את הבמה לטל ויובל ונועם וניר לספר מה הם ראו בשידורים החוזרים שאני פספסתי בלייב

 

[Rapgamer]

יובל הביא על עצמו את כל המלטדאונס ושברוני הלב כשבחר לאהוד את אחד המועדונים האומללים בליגה. אבל הלילה הוא ליל חג, ואיכשהו הוולבס סוחטים ניצחון דחוק בהארכה השניה ובכך כנראה גם מסכמים את הנצחונות במשחקים צמודים שעומדים להיות להם העונה.

אחת הסיבות שהמאזן שלנו העונה טוב מהרגיל הוא ניצחונות צמודים על קבוצות שאנחנו לא מנצחים אף פעם. כמו למשל צמוד על מילווקי, או על מיאמי עם באטלר, או על פילי בחוץ. בעונה שלמה אנחנו אוספים במקרה הטוב ניצחון אחד מולם ב6 משחקים.

 

[Krit123]

כמה נקודות זריז
*פיניקס הכתיבה את התנאים והקצב - היכולת להחליף צדדים, לכפות איבודים ולתקוף את ריבאונד ההתקפה הובילו לריבוי פוזשנים שמן הסתם התבטא בתוצאה.
*הארדן פשוט הכריח מסירות שהפכו לנקודות קלות בצד השני. ברוחו הנטס לא הפסיקו לאבד ובשלב מסוים הוא קיבל שריקות בוז קלות מהקהל נוסח פילי. הוא לא מספיק החלטי עם הכדור ביד, מתלבט אם ללכת עד הסוף או למסור ותופס את חבריו לא מוכנים.
*נאש הלך לחילוף אוטומטי של אולדריג' על הקו האחורי, מה שהאט מעט את הקצב של הסאנס. היה שם הרכב יחסית גבוה שהצליח להביא דאבל בוקר ובד בבד לכסות את נתיבי המסירה. עם הזמן tho בוקר&פול הצליחו להרקיד אותו בדרך לנקודות קלות. הגדילו והלכו מדי פעם לאייטון כאשר האחרון תפס עמדה עמוקה בצבע, איזה הוק שוט אלגנטי יש לו אינעל דינק. לדעתי הם צריכים להגדיל את המינון, לא תמיד בוקר (ובעיקר פול) יצליחו להשיג צעד על הסוויץ', או יהיו בכושר קליעה הרצוי לקחת עוד סטפ-באק/מיד ריינג'. היו שם כמה פוזשנים בהם ברידג'ס לקח את מילס לסל, בשאר הזמן הוא חי על זריקות פנויות/מעבר. יעשו טוב אם יגדילו את מסגרת האשראי לשניהם, קל להיות שבוי בהצלחה של נוסחה מנצחת, רק שהם צריכים לזכור מי גבר עליהם בעונה שעברה - קבוצה שהרשתה לעצמה לעשות ניסויים על חשבון העונה הרגילה בשביל להגיע עם תשובות לפלייאוף.
*הנטס חזרו לתמונה ברבע האחרון, פיניקס בכל זאת בבק2בק ומונטי השתהה עם החזרת החמישייה. במברי היה מעולה, הופעת רול-פלייר מצוינת. הסאנס הצליחו להדוף את הקאמבק באמצעות פול שסחט את השעון, והזריקות בצד השני פחות נכנסו (עריכה: צריך לציין שהאריס לא שותף).

 

[Rapgamer]

הטייק שלי

פילדלפיה- מינסוטה: ראיתי את המשחק לפרקים, היה קשה לי לצפות בהכל כשהבנתי שהמשחק הולך להארכה אחת לפחות. פתחנו עם טוריאן פרינס (במקום מקדניאלס, ששניהם למעשה ממלאי המקום של בוורלי) וזה אפשר לנו קצת לרווח את המשחק.
קצב משחק מהיר ברבע הראשון העלה אותנו ליתרון דו ספרתי.
משם קפצתי לרבע הרביעי, אני חייב לומר שפילדלפיה זכתה לשיפוט מאוד מאוד ביתי. השריקות לעבירה חמישית ושישית של טאונס שתיהן היו גבוליות לגמרי, אנחנו כקבוצה הגענו לקו 16 פעמים לעומת אמביד לבד עם 21 זריקות עונשין, מספיק שהוא flailing את הידיים לצדדים וזה שווה זריקות. פילדלפיה כקבוצה עם 39 זריקות עונשין, פי 2.5 מאיתנו.
להארכות נכנסנו בלי טאונס, תכנית המשחק שלנו הייתה שלשות סטפ באק של דאנג'לו ראסל על הראש של מי ששומר אותו. למזלנו הוא היה חם, ופילדלפיה בעצמה קבוצת קלאץ' לא טובה, אז זה הסתדר לנו עם ניצחון חוץ מפתיע. אנחנו חולקים כעת את אותו מאזן 10-10 עם הסיקסרס.

ברוקלין- פיניקס: אל תתנו לתוצאה להטעות אתכם, פיניקס פשוט הייתה יותר טובה. את המחצית הראשונה דור סיקר בהרחבה, ברוקלין עם אינספור איבודים והגיעו באופן עקבי לזריקות פחות טובות מהיריבה. ברבע השלישי ברוקלין ביצעה יותר חילופים בהגנה כדי לצמצם את הנעת הכדור, פיניקס תקפה בכל הכוח את אלדריג' בחילופים, בוקר ופול קלעו לו על הראש ודי חשפו אותו במידה והנטס בונים עליו כביג מן פותח בשלבי פלייאוף מתקדמים.
ברבע האחרון הקאמבק התחיל כסתם גארבג' אבל נהיה אמיתי בשלב מסוים, סטיב נאש התאים את הרוטציה עם ג'יימס ג'ונסון בעמדה 5, הוא התמודד קצת יותר טוב עם ה1 על 1 של פול ובוקר שהובילו רצף של פוזשנים הגנתיים טובים של ברוקלין שהובילו את הסאנס לזריקות קשות בסוף שעון. בכל אופן זה היה מעט מדי ומאוחר מדי, רמת הביצוע של ברוקלין לא הייתה מספיק טובה.
מבחינת פיניקס- סיפור של שתי מחציות, בראשונה הם ניצחו קבוצתית ובשנייה ניצחו אינדבידואלית עם הסקוררים שלהם על חילופים. אני כן מזהה בטקטיקה של נאש משהו שעשוי לסכן אותם בהמשך, קבוצות שיכולות לשחק עם סנטר מאוד נייד שלא ישרף ע"י פול ובוקר (למשל דריימונד, יאניס, אדבאיו), ובמקביל להסתמך על היכולת בחילופים, יכולים להקשות על משחק ההתקפה של הסאנס.
ברוקלין שוב מקבלת בראש במשחק high profile, המאזן שלה נגד קבוצות הצמרת בליגה על הפנים. דוראנט שם 40 אבל הוא לא מצליח לייצר פלואו קולקטיבי, זה יותר התפקיד של הארדן שעשה אותו לא טוב (הנתונים מצביעים על 14 אסיסטים מול 7 איבודים אבל במבחן העין זה לא היה טוב). בתכלס כל עוד קיירי בחוץ והארדן נעלם במשחקים גדולים הם בבעיה. וגם ההסתמכות על אלדריג' לטעמי תתקל בקשיים בפלייאוף.

שיקאגו- מיאמי: ראיתי מחצית שנייה. כהחמישייה של מיאמי locked in בהגנה זו חוויה, אין מה לומר. בכל זאת לאבין ודרוזן הצליחו ליצור יתרון על ההגנה, דרוזן לאו דוקא יתרון אלא פשוט תפר מיד ריינג' על הראש של כל מי ששמר עליו. הבולס נכנסו לרבע האחרון ביתרון חד ספרתי ואז לאורי וגייב וינסנט תהפוצצו משלוש, 7 שלשות שלהם ברבע האחרון הפכו את התוצאה. שתי הקבוצות שיחקו איזורית במקביל וזה היה התפקיד של זאק לאבין לשבור את הסכמה ההגנתית של היריבה אבל היה נראה שהוא קצת קר ומוותר על זריקות.
הניצחון של מיאמי העלה אותה למקום השני במזרח ואני מריח רצף ניצחונות מתקרב מהכיוון שלהם.
שיקאגו הייתה תחרותית אבל ווצ'ביץ' לא מנוצל היטב מאז שחזר, משחק של סקור חד ספרתי שלו. דרוזן הוביל עם 28 נקודות ב11-19 מהשדה, מה שמדהים שמקו השלוש הוא 0-4 והיו לו עוד שתי זריקות שפשוט דרך על הקו כך שבפועל הוא בקושי החטיא זריקה בתוך הקשת. קארוסו במשחק טוב ואנרגטי עם 22 נקודות מהספסל.

דאלאס- וושינגטון: ראיתי רבע אחרון. הוויזארדס שוב מנצחים משחק צמוד. ביל כנראה סחב אותם 3 רבעים אבל הכוכבים בקלאץ' היו דוקא קוזמה, KCP ודניאל גאפורד, שלושתם עם מהלכי two-way טובים. וושינגטון שלטה בריבאונד על אף שהיא בנחיתות מבחינת סייז (קוזמה וגאפורד מול פורזינגיס וקליבה) אבל היה פער בקשיחות לטובת וושינגטון. הזינגר בעוד אחד מהמשחקים החלשים שלו שהוא פשוט לא משפיע עם הנוכחות שלו. אבדיה עלה לשחק בדקה וחצי האחרונות לצרכי הגנה, יפה שיש לו את המוניטין הזה.
אפשר לתת קרדיט גם לבראדלי ביל שלא התעקש לקחת את הזריקות המכריעות, יצר יתרון על ההגנה ושחרר כדורים לשאר השחקנים ש-made plays.