ניקס- קליפרס: אחלה משחק בשעה מוקדמת, צפיתי לפרקים. הניקס הובילו ב8-10 הפרש רוב המשחק, כוכבי העונה שעברה רנדל וRJ בארט הובילו את הדרך.
הקליפרס הולכים יותר עם זובאץ' במשחקים האחרונים והוא מוכיח את עצמו כאופציה ראויה, יש לו 3 דאבל דאבלים רצופים. בסופו של יום חסר לקליפרס כוח אש, מרכוס מוריס עם 0/9 מהשדה.
וושינגטון- בוסטון: בחיי שכשבוסטון משחקת טוב לא ברור איך היא לפעמים משחקת כל כך רע. טייטום באחד המשחקים הכי טובים שלו בקריירה קלע 51 נקודות ולא פחות חשוב מכך- 7 אסיסטים על איבוד אחד, במחצית הראשונה הוא התפוצץ עם 31 נקודות וברבע השלישי ידע לנצל את השמירות הכפולות לטובת הנעת כדור קבוצתית ושם בוסטון עשתה את הבריחה הגדולה.
הוויזארדס ניסו ללכת על ניצול מיסמאצ'ים אלא שאין ממש כאלה, הסלטיקס מחזיקים רוב הזמן ב4-5 שחקני הגנה מעל הממוצע. מי שהכי נפגע מכך הוא ספנסר דינווידי שיודע לשחק בעיקר 1 על 1 ולא עושה את זה טוב במיוחד העונה, קלע 1/12 במשחק.
מיאמי- לייקרס: ווגל פתח עם הרכב סופר כבד של אריזה, לברון ודוויט בפרונטקורט. מיאמי ניצלה את הכבדות הזאת למשחק הנדאוף מוצלח עם דאנקן רובינסון ובאופן כללי זזה היטב ללא כדור והלייקרס לא עמדו בקצב, ספגו 39 נקודות ברבע הראשון.
כל רבע של הלייקרס היה מעט טוב יותר מקודמו אבל הרבע השני המשיך להיות של מיאמי, הם נהנו מהגנה ברמה נמוכה של היריבה ועלו ליתרון שיא של 26 הפרש.
במחצית השנייה ווגל שינה את הרוטציה והלך עם שחקנים קצת יותר דינמיים (מונק וסטנלי ג'ונסון על פני אריזה ודוויט), המשמעת ההגנתית עלתה דרגה או שתיים והלייקרס התחילו לשחק כדורסל ראוי. בצד השני באטלר התחמם ברבע השלישי ודאג לשמור על הפרש רחב של 15-20.
ברבע האחרון המומנטום היה בצד של הלייקרס- אייברי בראדלי התחמם, ווסטברוק תקף את הסל, ובצד השני משחק סטגננטי של מיאמי וקבלת החלטות תמוהה מאוד של באטלר. הוא הפסיק לחפש ליצור התקפה, כדרר את השעון ועלה לג'אמפרים משלוש ולונג 2 שלא היו בכיוון. ההפרש ירד לאיזור ה5 וחשבתי לעצמי שמשחק ההתקפה צריך לעבור יותר דרך אדבאיו. מיד לאחר מכן הנדאוף של אדבאיו לשלשה לא קלה של רובינסון (שהייתה הסל החשוב במשחק), וכמה פוזשנים אחר כך שבאם תקף את הסל ומצא את טאקר לשלשה פנויה מהפינה, הכריעו את המשחק.
בסיום 113-107 למיאמי. באטלר רשם טריפל דאבל אבל כאמור היה חלש בסיום, דאנקן רובינסון הוביל בסקורינג עם 25 נקודות.
אצל הלייקרס לברון שוב קלע 30+, ווסטברוק עם 24. שמתי לב שמספרי האסיסטים של לברון קצת ירדו השנה (הנמוכים ביותר מאז 2014) וזה למרות שהיוסאג' עלה, כנראה שהוא סומך על האחרים פחות מבדרך כלל.
מה עוד היה לנו? דוויט עלה למקום ה10 בריבאונדים בכל הזמנים, מזל טוב. כרמלו קלע את סל השדה ה10K בקריירה.
אורלנדו- שיקאגו: הפסד 6 מ7 האחרונים לשיקאגו. דרוזן ששמו הוזכר כאן בדיוני MVP לא מצליח לסחוב את הקבוצה בחסרונו של לאבין.
ג'יילן סאגס עשה את זה-
חלק ב' של המשחקים יגיע בהמשך.
הקליפרס הולכים יותר עם זובאץ' במשחקים האחרונים והוא מוכיח את עצמו כאופציה ראויה, יש לו 3 דאבל דאבלים רצופים. בסופו של יום חסר לקליפרס כוח אש, מרכוס מוריס עם 0/9 מהשדה.
וושינגטון- בוסטון: בחיי שכשבוסטון משחקת טוב לא ברור איך היא לפעמים משחקת כל כך רע. טייטום באחד המשחקים הכי טובים שלו בקריירה קלע 51 נקודות ולא פחות חשוב מכך- 7 אסיסטים על איבוד אחד, במחצית הראשונה הוא התפוצץ עם 31 נקודות וברבע השלישי ידע לנצל את השמירות הכפולות לטובת הנעת כדור קבוצתית ושם בוסטון עשתה את הבריחה הגדולה.
הוויזארדס ניסו ללכת על ניצול מיסמאצ'ים אלא שאין ממש כאלה, הסלטיקס מחזיקים רוב הזמן ב4-5 שחקני הגנה מעל הממוצע. מי שהכי נפגע מכך הוא ספנסר דינווידי שיודע לשחק בעיקר 1 על 1 ולא עושה את זה טוב במיוחד העונה, קלע 1/12 במשחק.
מיאמי- לייקרס: ווגל פתח עם הרכב סופר כבד של אריזה, לברון ודוויט בפרונטקורט. מיאמי ניצלה את הכבדות הזאת למשחק הנדאוף מוצלח עם דאנקן רובינסון ובאופן כללי זזה היטב ללא כדור והלייקרס לא עמדו בקצב, ספגו 39 נקודות ברבע הראשון.
כל רבע של הלייקרס היה מעט טוב יותר מקודמו אבל הרבע השני המשיך להיות של מיאמי, הם נהנו מהגנה ברמה נמוכה של היריבה ועלו ליתרון שיא של 26 הפרש.
במחצית השנייה ווגל שינה את הרוטציה והלך עם שחקנים קצת יותר דינמיים (מונק וסטנלי ג'ונסון על פני אריזה ודוויט), המשמעת ההגנתית עלתה דרגה או שתיים והלייקרס התחילו לשחק כדורסל ראוי. בצד השני באטלר התחמם ברבע השלישי ודאג לשמור על הפרש רחב של 15-20.
ברבע האחרון המומנטום היה בצד של הלייקרס- אייברי בראדלי התחמם, ווסטברוק תקף את הסל, ובצד השני משחק סטגננטי של מיאמי וקבלת החלטות תמוהה מאוד של באטלר. הוא הפסיק לחפש ליצור התקפה, כדרר את השעון ועלה לג'אמפרים משלוש ולונג 2 שלא היו בכיוון. ההפרש ירד לאיזור ה5 וחשבתי לעצמי שמשחק ההתקפה צריך לעבור יותר דרך אדבאיו. מיד לאחר מכן הנדאוף של אדבאיו לשלשה לא קלה של רובינסון (שהייתה הסל החשוב במשחק), וכמה פוזשנים אחר כך שבאם תקף את הסל ומצא את טאקר לשלשה פנויה מהפינה, הכריעו את המשחק.
בסיום 113-107 למיאמי. באטלר רשם טריפל דאבל אבל כאמור היה חלש בסיום, דאנקן רובינסון הוביל בסקורינג עם 25 נקודות.
אצל הלייקרס לברון שוב קלע 30+, ווסטברוק עם 24. שמתי לב שמספרי האסיסטים של לברון קצת ירדו השנה (הנמוכים ביותר מאז 2014) וזה למרות שהיוסאג' עלה, כנראה שהוא סומך על האחרים פחות מבדרך כלל.
מה עוד היה לנו? דוויט עלה למקום ה10 בריבאונדים בכל הזמנים, מזל טוב. כרמלו קלע את סל השדה ה10K בקריירה.
אורלנדו- שיקאגו: הפסד 6 מ7 האחרונים לשיקאגו. דרוזן ששמו הוזכר כאן בדיוני MVP לא מצליח לסחוב את הקבוצה בחסרונו של לאבין.
ג'יילן סאגס עשה את זה-
חלק ב' של המשחקים יגיע בהמשך.
