ראיתי את טורונטו מנצחת את יוסטון
אחלה משחק. הראפטורס הם הריל דיל. לא בגלל דרוזן או לאורי (שניהם היו טובים, במיוחד לאורי שקלע איזה 7-9 מהשלוש), אלא בגלל שפשוט יש שם קבוצה טובה. הם לא הספרס מבחינה התקפית של תיאום, אבל הם מאוד מזכירים את הסכמות ההגנתיות של הספרס מאמצע העשור הקודם. החילופים, התיאום, המאמץ. אם ולנצ׳יונאס היה קצת פחות טיפש הם היו יכולים להיות קבוצת הגנה מדהימה. עוד סיבה שאני אומר ספרס זה העניין של פיתוח שחקנים, נגיע לזה בהמשך.
 
בכל מקרה, הראפטורס עשו מהלך של לשמור על הארדן על כל המגרש כל הזמן, פאוול, מילר וגם קצת לאורי חלקו בכבוד. זה היה נראה טוב, לא כי זה עצר את הארדן אבל זה די עצבן אותו. קבלת ההחלטות שלו ברוב חלקי המשחק לדעתי לא היתה טובה.
 
הארדן באופן כללי הוא שחקן מעצבן, ואסביר למה עם דוגמא הזויה קצת. בישראל רוב אנשי העסקים שעושים תואר, לומדים משפטים. הדרך שלהם לייצר כסף, היא להכיר את החוק טוב, להבין איפה אין רגולציה, ואיפה החוק נתון לפרשנות. כך הם מבינים מתי הם לא יסתבכו אישית אם יפלו, מתי הם יכולים לא לדווח, ולייצר מזה סכומי כסף נאים.
 
אז זה ג׳יימס הארדן. הוא למד את חוקי השריקות טוב מאוד, הוא בעצמו מעיד על עצמו כשחקן שמאוד קשה לשפוט. הוא מאתגר את השופטים בכוונה, והכוכבות שלו הביאה אותו למצב שפשוט מפחדים לשמור עליו. זה מדהים כמה השחקנים מנסים להימנע ממגע איתו, ועדיין הוא מקבל שריקות. מה שמצחיק זה שאת המפגש הקודם טורונטו הפסידו בעיקר בגלל שהארדן הגיע 19 פעמים לקו וקלע את כולן. הפעם הם פשוט החליטו לא לגעת בו, עדיין הוא הגיע לקו 7 פעמים (השופטים באמת מביכים איתו. באמת), אבל רק 4 אסיסטים, 2 ריבאונדים, ואוברול זה היה המשחק עם הכמות נקודות הגבוהה ביותר שראיתי של שחקן מבלי שהוא היה באמת דומיננטי. כל הכבוד לראפטורס, זה היה מאמץ קבוצתי.
 
אחד מהדברים שהראפטורס עשו בשביל לעצור את הארדן, זה לשתק את קאפלה. את זה דווקא ולנצ׳יונאס עשה טוב. הוא קיבל כמה דאנקים על הפנים, אבל קאפלה לא מאסיבי וחזק כמו יונאס (שאגב, הרזה במשקל), והברולינג מתחת לסל גרמו לו להיראות יותר עייף ואיטי.
 
מה שמאוד אהבתי אצל הראפטורס זה דווקא הסקנד יוניט. פואלטל דבר ראשון גבוה מאוד נייד ומתאמץ. מגן על הטבעת בהגנה, מרים את הראש בהתקפה. שחקן שראיתי שנה שעברה ותהיתי מה הוא עושה על הפרקט (תהייה ברמת בנדר, כן), ופתאום הוא מחליף על כריס פול ואשכרה עושה עבודה טובה. דלון רייט לא שיחק, אבל הוא התקדם המון אצלם, נורמן פאוול המצויין, שבא עם גוש של כשרון שקייסי הצליח להתאים לחמישיה הראשונה. בכל מקרה, בחזרה לסקנד יוניט, מוביל אותם גמד נחמד בשם פרד ואן פליט, פשוט כדורסלן בכל רמ״ח איבריו, קלעי, שומר, מוסר, קשוח, ולא סתם קייסי שיחק איתו בכל הדקות האחרונות, אחרי שהוכיח קרח בורידים עם קליעה שניצחה את משחק ההארכה בדטרויט.
 
וזה הסיפור של טורונטו, מאחורי דרוזן ולאורי עומדת חבורה מגובשת, לוחמנית, שלא מוותרת. לא סתם הם הקבוצה הביתית בליגה, קהל מזדהה עם שחקנים שנלחמים.
 
 
יוסטון מצידה אגב יכולה לרשום הפסד חיובי. הם לא קלעו שלשה כל הרבע הראשון (לראשונה העונה), הם נראו די רע לאורך המשחק, לא קיבלו כח אש מהספסל (גורדון קלע אבל היה חלש), משחק בינוני של כריס פול, אריזה וקאפלה, הרבה איבודים טיפשיים, ואיכשהו הם היו במינוס נקודה עם כדור דקה לסוף, מול מוליכת המזרח והקבוצה הכי ביתית בליגה. לדעתי גם יצא טוב שנעצר רצף הניצחונות, גם גולדן בעונת ה-73 התאמצו יותר מדי לקראת הסוף, וגם מיאמי היט יצאו מפורמה אחרי רצף 27 הניצחונות (למרות שכן זכו באליפות בסוף העונה). מעל הכל ההפסד של גולדן בהמשך הערב שירת אותם מאוד.
