לדעתי אתה משתמש בקלישאות שלא במקומם
נוביצקי ממש לא קרס היום במאני טיים. נכון שהוא החטיא זריקה אחת, ואיבד אחד, אבל קשה לקרוא לזה קריסה. מה שהפריע לי, היה שהוא לא דרש את הכדור יותר, ולקח את המשחק אליו, כדי להכריע אותו. אני ראיתי רק את 9 הדקות האחרונות, אבל זה בהחלט הבליט כמה נקודות מאוד מעניינות על שתי הקבוצות: דאלאס: 1. ג'ייסון קיד רכז בנשמתו. יש לו ראיית משחק מדהימה, ותזמון מעולה במסירה. הוא שחקן קלאץ', והיום הוכיח את זה עם שמירה על קובי במאני טיים, חטיפה גדולה, ועוד כמה פעולות. מה שהוא לא עשה, ולדעתי זו אחת הסיבות שדאלאס מפסידה במשחקים צמודים, זה לקחת את משחק ההתקפה עליו. שלוש פעמים היו לקיד הזדמנות לעשות נקודות בסוף, ובשלושתן הוא העדיף את המסירה. בפעם הראשונה הוא עמד חופשי על קו השלוש. בזוית העין הוא ראה את קובי רץ לעברו, ונוטש את הווארד. היה לו המון זמן לשחרר זריקה נוחה, אבל הוא העדיף למסור להווארד שהחטיא. בפעם השניה קיד קיבל את הכדור מתחת לסל על סאשה, כשלטעמי כל מה שהיה צריך לעשות זה להסתובב ולשים את הנקודות. ציפיתי ששחקן כמוהו ידע גם ליצור את המגע ולקחת את הסל והעבירה. קיד הסתפק בהוצאת כדור להווארד, לעוד החטאה מבחוץ. בפעם השלישית, כשחטף מקובי, הוא והווארד רצו במתפרצת מול וויאצ'יץ, קיד מסר להווארד, הרבה יותר מדי מוקדם, והווארד במקום לקבל סל ועבירה, קיבל רק את העבירה, הרבה בגלל התזמון הגרוע במסירה של קיד. לטעמי קיד חייב ללמוד לקחת את המשחק עליו בסוף, ולהוריד את העומס מנוביצקי. קיד לא לקח אף זריקה בדקות שאני ראיתי, ויותר מזה, ויתר על זריקות טובות. צריך לדעת גם להיות אנוכי. 2. כמה לב יש לג'וש הווארד. הטכנית שחטף הייתה מאוד טיפשית ומשמעותית, אבל אי אפשר שלא לאהוב את השחקן הזה. בסוף הוא לא פחד לקחת את הזריקות, והחטיא פעם אחר פעם. אם הכשרון שלו היה משתווה ללב שלו, הוא היה ברמה של קובי. 3. באמת מגיע כל הכבוד לאייברי ג'ונסון, על השינוי שעשה בקבוצה. לפני שבוע הגיעה לאוקלנד קבוצה כבויה, שנראתה עם רגל וחצי מחוץ לפלייאוף. ביום רביעי והיום זו הייתה קבוצה אחרת לגמרי. גם לנוביצקי מגיע כל הכבוד על החזרה המוקדמת שלו. זו מנהיגות. ההפסד לליקרס מן הסתם מאכזב, בעקבות איך שהמשחק נראה, אבל זה משחק קשה, ולדעתי אין להם מה להיות מאוכזבים. לייקרס: 1. לפני שנה בערך כתבתי על קובי שהוא תוקע את המשחק של הלייקרס. היום הוא היה פשוט ענק. ללא ספק מועמד ראוי לMVP. הקול שלי הולך לכריס פול, אבל אם קובי יזכה, מבחינתי זה גם יהיה בסדר. בסוף המשחק, הוא בא לקבל את הכדור פעם אחר פעם, ועדיין בניגוד לשנים קודמות, הוא ידע לשחרר אותו בזמן, מה שהוביל לסלים קלים של הלייקרס. מצד שני הוא לא ויתר על זריקות מכריעות, וסחב את הקבוצה אל רגעי ההכרעה. הוא דאג שהמשחק שלו יפתח הזדמנויות לשחקנים האחרים ולא רק לעצמו. הוא דיבר עם השחקנים כל הזמן, העיר, שיבח, והנהיג. הוא רוצה לנצח, והשנה הוא ויתר על האגו שלו בדרך. 2. הלייקרס חייבים את אודום בקבוצה. יש דיבורים שלא יחתימו אותו אבל לדעתי בלעדיו הלייקרס לא יהיה חזקים באותה מידה. גאסול מוסר טוב, אבל אודום מוסר טוב יותר, ויש לו יכולות שלפאו אין, כמו החדירה, זריקה מבחוץ, וניהול המשחק מכל עמדה במגרש. הוא מאזן את הכוח שגאסול וביינום מביאים בפנים, עם משחק החוץ של קובי. בלי רכז, לטעמי, הוא השחקן הכי מתאים לרכז את המשחק של הלייקרס. 3. ג'ורדן פארמר הולך להיות הדרק פישר הבא. לוחם, קולע, ועושה כל מה שצריך בשביל לנצח, גם אם הוא לא נמצא בדיוק באור הזרקורים.