הבלש חסר הבית
New member
משחקי ביון - הכיצד?
למרות שכבר בתנ"ך מדברים על מרגלים, ביון זה עסק יחסית חדש. כמה חדש? עד כדי כך חדש שבמלחמת האזרחים האמריקאית צבא הצפון שכר סוכנות בילוש כדי שתספק לו מודיעין צבאי. בשאר הזמן, עם הפסקה קצרה במלחמת העולם הראשונה, ההנחה הייתה ש"ג'נטלמנים לא קוראים אחד לשני את הדואר" ורק אחרי מלחמת העולם השנייה ועם פרוץ המלחמה הקרה קיבלנו את שירותי הביון המפורסמים לכל קוראי ספרי המתח - הק.ג.ב, הסי.איי.איי, המוסד (המוסד זכה לתהילת עולם דווקא די במקרה - עיתונאי פולני-יהודי עקץ עותק של הנאום הסודי של חרושצ'וב אחרי שיזיזתו המזכירה השוויצה לו בסודות שהיא יכולה לראות..).
אבל איך יראה "משחק ביון" בעולם פנטזיה? אין ממש רשתות תקשורת ואמצעי צילום, ככה שמסיגינט די אפשר לשכוח. סיגינט, אה?
(הפסקה מתודית לטובת הסבר מונחים)
בגדול, אפשר לחלק לחלוקה גסה את סוגי הביון והמודיעין לפי הדרך שבה המידע מושג - זה לא סודי במיוחד, אז מותר לכתוב את זה בפורום:
סיגינט: מודיעין אותות - קליטת שידורים והאזנה להם, פיענוחם וכו'. זה כולל שיחות רדיו, טלפון, אימיילים, וגם דברים לא מילוליים כמו קרינה של מכ"מים.
ויזינט: מודיעין חזותי - זה נע בין להציץ מהחור המנעול של מישהו, דרך להרים משקפת, דרך להרים משקפת ממש גדולה, ועד להסתכל מלוויינים ומטוסים שזה בתכל'ס די דומה - יש סיבה למה לסידרת לווייני ריגול אמריקאית קוראים "חור המנעול"...
יומינט: מודיעין אנושי. לפגוש כל מיני אנשים ולהוציא מהם מודיעין, בין אם הם מוסרים לך אותו מרצונם כסוכנים שלך או כי הם בטוחים שאתה אחד משלהם, או שאתה משקר להם שאתה איש עסקים שרוצה לפתוח מלון ופשוט חייב לדעת כמה דברים על מטוסי קרב בשדה התעופה הסמוך כי נראה לך שזה יבריח לקוחות, ובין אם אתה מרביץ להם בכל מיני כלי בית.
(סוף הסבר מונחים)
אז אם בוחרים לשחק בעולם פנטזיה (היו כמה משחקי ריגול שנכתבו ככאלה שעסקו במלחמה הקרה - למשל "טופ סיקרט" של טי אס אר, אותה חברה שהביאה לנו את מו"ד) אפשר לשכוח מסיגינט, וויזינט אינו מעניין במיוחד ("אני מסתכל בכדור הבדולח". "אתה רואה מלא אורקים שקועים במשגלים אתלטיים זה עם זה במצודתו של סארומן") ולא יכול להחזיק משחק שלם, אז נשארנו עם יומינט בעצם.
כאן זה כבר תלוי בבחירה של המנחה - אם הוא ראה יותר סרטים של ג'יימס בונד, או שהוא מעדיף סגנון יותר ריאליסטי. הסגנון הבונדי לביון הוא די קרוב לגישת מו"ד לעשיית דברים - גיבור ללא חת שנלחם בנבלים איומים, משתמש בחפצים מיוחדים ולא רק אוסף מידע אלא גם לוקח את העניינים לידיים. ברוב מערכות הפנטזיה, זה פשוט ירגיש בבית כמו כל סגנון הרואי אחר.
הסגנון הריאליסטי הוא קצת יותר מסובך להרצה. למעשה, ברגע שהמרגל/מפעיל הסוכנים (זה לא אותו דבר - המרגל עושה את העבודה בעצמו, המפעיל מוצא פראיירים בצד האויב) שולף את החרב/כדור האש שלו זה אומר שהמשימה שלו התחרבנה לחלוטין. מצד שני, אם מצליחים להריץ את זה טוב, אז זה יכול לספק כמה רגעים מורטי-עצבים.
איך אתם הייתם מריצים משחק ביון?
דוגמא לכמה רעיונות שחשבתי עליהם כהתחלות למערכה של ביון בעולם פנטסטי:
1) תופס הכס האכזר אוסף צבא בממלכה השכנה. עליכם להתחזות לשכירי חרב ולנסות להתקרב אל מעגל הפיקוד הפנימי שלו כדי לחשוף את תוכניותיו.
2) מה זוממים המכשפים מעיר הבדולח? האם השוליות שלהם ששותים בפאב ידליפו מידע? ואיך גונבים תוכן של ספר לחשים בלי שבעליו ישים לב? ואיזה בעסה שכולם בעיר הבדולח הם בעירי עור ושיער ואתם דווקא כושים - איך תצליחו לאסוף שם את המידע בלי להיראות חשודים מידי?
3) החפרפרת - תבנו לעצמכם זהות בדויה של סוחרים עשירים במדינה שלישית, ואז "תחזרו הביתה" לארץ האויב. שם תנסו לקשור כמה שיותר קשרים, ולהתקרב לבעלי הכוח כדי ללמוד את סודותיהם.
4) גלימה ופגיון - מסתתרים בשכונות המפוקפקות. יוצאים רק בלילה. פורצים לבתים ועובדים בצללים. מגייסים לעזרתכם כל מיני משרתים ממורמרים, אחים מנושלים מהירושה ונרקומנים של תשומת לב. כולם בוגדים בכולם ומשקרים לכולם עד שכבר שכחתם מי אתם באמת, ומידי פעם מוצאים גופה דקורה בסימטה..
5) הריגול הנגדי - ארצנו שורצת במרגליו של הקייזר, וראש המודיעין שלו, היינריך שולטהייס פון-גודמיש, זומם מזימות רצח וחבלה יומם ולילה. והחמור מכל - חבורת אנשי ציפור גנבה את כתר המלכים האגדי! את הכתר מישהו אחר מחזיר בהרפתקת גבורה, אבל אתם הגיבורים שעליהם לא ישירו שירים - עליכם לגלות וללכוד את המרגלים שהסתננו לשורות הצבא ולארמון המלך. האם זהו רב המשרתים? האווז שבחצר? המלכה התאוותנית?
6) זהות בדויה באמת - איזה קטע, אתם ממש דומים לנסיך מדרג משני כלשהו. עכשיו רק צריך להיפטר ממנו ולהיכנס לנעליו. אפשר לשלב עם אופציה 5 ולשלוח את החבורה למרדף אחרי דופלגנגר מעצבן במיוחד.
למרות שכבר בתנ"ך מדברים על מרגלים, ביון זה עסק יחסית חדש. כמה חדש? עד כדי כך חדש שבמלחמת האזרחים האמריקאית צבא הצפון שכר סוכנות בילוש כדי שתספק לו מודיעין צבאי. בשאר הזמן, עם הפסקה קצרה במלחמת העולם הראשונה, ההנחה הייתה ש"ג'נטלמנים לא קוראים אחד לשני את הדואר" ורק אחרי מלחמת העולם השנייה ועם פרוץ המלחמה הקרה קיבלנו את שירותי הביון המפורסמים לכל קוראי ספרי המתח - הק.ג.ב, הסי.איי.איי, המוסד (המוסד זכה לתהילת עולם דווקא די במקרה - עיתונאי פולני-יהודי עקץ עותק של הנאום הסודי של חרושצ'וב אחרי שיזיזתו המזכירה השוויצה לו בסודות שהיא יכולה לראות..).
אבל איך יראה "משחק ביון" בעולם פנטזיה? אין ממש רשתות תקשורת ואמצעי צילום, ככה שמסיגינט די אפשר לשכוח. סיגינט, אה?
(הפסקה מתודית לטובת הסבר מונחים)
בגדול, אפשר לחלק לחלוקה גסה את סוגי הביון והמודיעין לפי הדרך שבה המידע מושג - זה לא סודי במיוחד, אז מותר לכתוב את זה בפורום:
סיגינט: מודיעין אותות - קליטת שידורים והאזנה להם, פיענוחם וכו'. זה כולל שיחות רדיו, טלפון, אימיילים, וגם דברים לא מילוליים כמו קרינה של מכ"מים.
ויזינט: מודיעין חזותי - זה נע בין להציץ מהחור המנעול של מישהו, דרך להרים משקפת, דרך להרים משקפת ממש גדולה, ועד להסתכל מלוויינים ומטוסים שזה בתכל'ס די דומה - יש סיבה למה לסידרת לווייני ריגול אמריקאית קוראים "חור המנעול"...
יומינט: מודיעין אנושי. לפגוש כל מיני אנשים ולהוציא מהם מודיעין, בין אם הם מוסרים לך אותו מרצונם כסוכנים שלך או כי הם בטוחים שאתה אחד משלהם, או שאתה משקר להם שאתה איש עסקים שרוצה לפתוח מלון ופשוט חייב לדעת כמה דברים על מטוסי קרב בשדה התעופה הסמוך כי נראה לך שזה יבריח לקוחות, ובין אם אתה מרביץ להם בכל מיני כלי בית.
(סוף הסבר מונחים)
אז אם בוחרים לשחק בעולם פנטזיה (היו כמה משחקי ריגול שנכתבו ככאלה שעסקו במלחמה הקרה - למשל "טופ סיקרט" של טי אס אר, אותה חברה שהביאה לנו את מו"ד) אפשר לשכוח מסיגינט, וויזינט אינו מעניין במיוחד ("אני מסתכל בכדור הבדולח". "אתה רואה מלא אורקים שקועים במשגלים אתלטיים זה עם זה במצודתו של סארומן") ולא יכול להחזיק משחק שלם, אז נשארנו עם יומינט בעצם.
כאן זה כבר תלוי בבחירה של המנחה - אם הוא ראה יותר סרטים של ג'יימס בונד, או שהוא מעדיף סגנון יותר ריאליסטי. הסגנון הבונדי לביון הוא די קרוב לגישת מו"ד לעשיית דברים - גיבור ללא חת שנלחם בנבלים איומים, משתמש בחפצים מיוחדים ולא רק אוסף מידע אלא גם לוקח את העניינים לידיים. ברוב מערכות הפנטזיה, זה פשוט ירגיש בבית כמו כל סגנון הרואי אחר.
הסגנון הריאליסטי הוא קצת יותר מסובך להרצה. למעשה, ברגע שהמרגל/מפעיל הסוכנים (זה לא אותו דבר - המרגל עושה את העבודה בעצמו, המפעיל מוצא פראיירים בצד האויב) שולף את החרב/כדור האש שלו זה אומר שהמשימה שלו התחרבנה לחלוטין. מצד שני, אם מצליחים להריץ את זה טוב, אז זה יכול לספק כמה רגעים מורטי-עצבים.
איך אתם הייתם מריצים משחק ביון?
דוגמא לכמה רעיונות שחשבתי עליהם כהתחלות למערכה של ביון בעולם פנטסטי:
1) תופס הכס האכזר אוסף צבא בממלכה השכנה. עליכם להתחזות לשכירי חרב ולנסות להתקרב אל מעגל הפיקוד הפנימי שלו כדי לחשוף את תוכניותיו.
2) מה זוממים המכשפים מעיר הבדולח? האם השוליות שלהם ששותים בפאב ידליפו מידע? ואיך גונבים תוכן של ספר לחשים בלי שבעליו ישים לב? ואיזה בעסה שכולם בעיר הבדולח הם בעירי עור ושיער ואתם דווקא כושים - איך תצליחו לאסוף שם את המידע בלי להיראות חשודים מידי?
3) החפרפרת - תבנו לעצמכם זהות בדויה של סוחרים עשירים במדינה שלישית, ואז "תחזרו הביתה" לארץ האויב. שם תנסו לקשור כמה שיותר קשרים, ולהתקרב לבעלי הכוח כדי ללמוד את סודותיהם.
4) גלימה ופגיון - מסתתרים בשכונות המפוקפקות. יוצאים רק בלילה. פורצים לבתים ועובדים בצללים. מגייסים לעזרתכם כל מיני משרתים ממורמרים, אחים מנושלים מהירושה ונרקומנים של תשומת לב. כולם בוגדים בכולם ומשקרים לכולם עד שכבר שכחתם מי אתם באמת, ומידי פעם מוצאים גופה דקורה בסימטה..
5) הריגול הנגדי - ארצנו שורצת במרגליו של הקייזר, וראש המודיעין שלו, היינריך שולטהייס פון-גודמיש, זומם מזימות רצח וחבלה יומם ולילה. והחמור מכל - חבורת אנשי ציפור גנבה את כתר המלכים האגדי! את הכתר מישהו אחר מחזיר בהרפתקת גבורה, אבל אתם הגיבורים שעליהם לא ישירו שירים - עליכם לגלות וללכוד את המרגלים שהסתננו לשורות הצבא ולארמון המלך. האם זהו רב המשרתים? האווז שבחצר? המלכה התאוותנית?
6) זהות בדויה באמת - איזה קטע, אתם ממש דומים לנסיך מדרג משני כלשהו. עכשיו רק צריך להיפטר ממנו ולהיכנס לנעליו. אפשר לשלב עם אופציה 5 ולשלוח את החבורה למרדף אחרי דופלגנגר מעצבן במיוחד.