משחקים - שאלה

[התוהה13]

משחקים - שאלה

שלום לכם,
הבן שלי אצלי כבר חודש וחצי. לשמחתי הרבה, לא רואים עליו (עדיין?) הרבה תופעות שצפויות להופיע אצל ילדים שגדלו בבתי ילדים, והוא מאד חברותי ומתקשר ושמח, נרדם בקלות, מלא סקרנות וקסם - הכל טוב... אבל שמתי לב שהוא בעצם לא יודע לשחק: הוא נהנה מאד להפוך את סלסילת המשחקים (לגו, קוביות וכו'), נהנה לפעמים לאסוף ולסדר בחזרה, ובין לבין - נהנה בעיקר לפרק מגדלים שאני בונה, ובכל אופן לא מתעניין במשחק עצמו. לא מנסה לבנות בעצמו. עוד דבר מעניין: הוא לא יודע לגלגל כדור, להסיע מכונית קטנה בעזרת היד ולדחוף אותה כך שתמשיך לנסוע לבד, לזרוק בלון. אני מניחה שהוא ילמד עם הזמן... ואני סקרנית לשמוע מהורים ותיקים ומנוסים ממני, האם אלה תופעות נפוצות וכמה זמן לוקח עד שהם לומדים... אני כמובן מנסה מאד לשחק איתו, מעודדת אותו לבנות, מסיעה מכוניות יחד איתו, מדברת איתו הרבה וכו'... זה בעצם לא "בוער" בכלל - אני רק תוהה וסקרנית לשמוע...

 

[נוני 75]

ואיך ידע?

ומי שיחק איתו שם?
ומי לימד אותו שבלון מתנפח ועף ומתפוצץ ועושה בום גדול?
ומי בנה איתו מגדלים של קוביות וצחק איתו כשהקוביות נפלו?
ומי אמר שהאוטו נוסע וכדור מתגלגל ואפשר לבעוט בהם?
כמו תינוק הוא לומד
יום אחר יום
ואין חוקים
וכל ילד שונה
ותלוי הגיל והמקום ממנו הגיע
ואני לא ותיקה "רק" שמונה חודשים- כמעט
ובצעדי תינוק אנחנו מתקדמים
והאפרוח כבר מוחא כפיים לעצמו
ואומר כל הכה (כל הכבוד!)
והשבוע גילה נוצה
ושהיא מדגדגת ומצחיקה
ואיך ידע
מי דגדג אותו שם?

 

[טליה מספרד 1]

לא יודע לשחק

מכל הדוח שקיבלתי על יונתן, זהו הסעיף שלעולם אזכור
לא הבנתי איך יכול להיות שפעוט בן שנה ותשע לא יודע לשחק במשחקים
אבל כמו שכתבה לך נוני- איך ידע
זה לא שמישהו ישב ולימד אותו ולא שהילדים האחרים שאיתו ב"כיתה"/חדר יודעים לשחק והוא יכול לחקות אותם, המשחק ביניהם, לפי מה שאני ראיתי היה לחטוף לשני מה שיש לו ביד
ועכשיו הוא צריך ללמוד לשחק, אלא שהוא גם צריך ללמוד כל כך הרבה דברים נוספים ולכן יתכן וזה יקח קצת יותר זמן

ברמה הפרקטית- סבלנות והפחתת גירויים הן מילות המפתח
משחק אחד. גם אם משעמם לך לשחק עם אותו המשחק
לאפסן את כל השאר שלא יהיו בשדה הראיה שלו, אפילו ללא מוזיקת רקע/טלויזיה דולקת ופשוט לשחק. להראות ולהדגים לו עד שיחזור על הפעולה בעצמו
אצלנו זה עבד ודי מהר הוא היה זה שבוחר את המשחק ומלמד אותנו איך להשתמש בו

 

[אוריתפלד]

צריך לזכור שהילד מוצף מאד כעת ואין לו פניות

למשחק עדיין.
המתוק הגיע רק לפני חודש וחצי והכל חדש לו.
נכון, אין לו ניסיון במשחק, ולא לימדו אותו כיצד לשחק - ואת זה תוכלי ללמד אותו לאט לאט.
אך יש לקחת בחשבון שיתכן שגם אין לו פניות למשחק עדיין.
הוא מוצף דברים חדשים, לומד את הבית, את השפה, אותך, את המוני הדברים שלא נתקל בהם מעולם.
כדי לשחק צריך גם שקט נפשי מסויים, שיתכן שיעבור עוד זמן עד שיהיה לו.
צריך המון המון המון המון... סבלנות. יש דברים שיגיעו הרבה יותר מאוחר, וזה ממש בסדר.
בהצלחה

 

[אבי351]

לבנך לא היו משחקים כאלה כנראה בבית

הילדים ועם הזמן ידע לשחק ולאט לאט ישלים את הםער בכל התחומים.סבלנות זאת המילה.במיוחד כשיהיה בגן עם ילדים שם תראי איזו קפיצה והתקדמות תהיה לו מבטיח לך.

 

[פסיפלורה40]

גם להפוך סלסלה ולסדר בחזרה זה סוג של משחק.

ולהפרק מגדלים שמשיהו אחר בונה יש המון כייף... כך שגם זה סוג של משחק.
אולי כל הפעילות של הפיכה וסידור / ארגון מחדש, זה המשחק לו הוא זקוק ושמתאים לו עכשיו.

 

[חייכנית2]

אינני שוכחת

את הפגישה הראשונה עם הבן שלי בבית הילדים.
הגיע לחדר לא מוכר עם אשה לא מוכרת[אני] והמטפלת נתנה לי אותו וחיש מהר הלכה....
והבאתי לו מגדל קוביות צבעוני מישראל-הכי יפה שמצאתי.
הוא ישב קפוא,כיווץ את הגבות שלו,והמגדל ממש לא עניין אותי.
הפגישה נגמרה דווקא בצלילי פסנתר. אני צליל והוא צליל....אבל הייתי בשוק אדיר ממנו. .
לא חשבתי אז עד כמה מדובר בילד שאף אחד לא שיחק איתו בכלל עד עכשיו . רק בנסיעה השניה ראיתי שבקושי יש צעצועים בחדר הקבוצה שלו וגם הם-בדרך כלל מאחורי ויטרינות....
התוהה,כל מה שאת מתארת -טבעי לחלוטין. עזבי את הספרים שמתארים מה אמור לעשות ילד בגיל של הבן שלך. אלה לא ספרים שנכתבו על ילדים מאומצים.
במקום זה,כשאת מכינה ארוחה,קחי אותו למטבח והראי לו איך אפשר להכות במכסים וכפות על סירים. לאט לאט תהיה שם סימפוניה של צלילים,והבן שלך יתחיל לרכוש תחושת הנאה ממשחק.

 

[חייכנית2]

צ"ל והמגדל ממש לא עניין א ו ת ו

 

[liאת1]

אנחנו חצי שנה בארץ

ומה שאת מתארת היה גם אצלינו -
כשהגיע, בן שנה ועשרה חודשים, נהנה בעיקר להכניס ולהוציא ואחר כך גם להכנס אל המיכל/סלסלה/קופסא בעצמו
לטפס ולבדוק מה יש בארונות, להוציא אך גם למדוד
וגם ממשחקים של תינוקות - דגדוגים, משחקים בכפות הרגלים...של קטנים ממש
גם מה שידע כבר לעשות (לבנות מגדל) לא עניין אותו

אחרי חצי שנה פתאום הוא עושה המון. מסיע מכוניות, מכניס צורות לקופסא, מכניס חלקי פזל פשוט למקומם, מושיב חיות ברכבת צעצוע
דברים שתחילה רק ראה אותי עושה ולא תמיד התייחס
וגם - מכין פסטה דמיונית בסיר, מכין תה בכוס. משחק קצת בבובות- מה שלא היה בכלל
מפתיע ומרגש אותי איך הגיע אל כל אלו, המנקודה בה היה

 

[התוהה13]

משחקים

תודה לכולם. רוב מה שכתבתם ידוע לי - בוודאי שאני מבינה למה הוא לא ממש יודע לשחק, זה לא מפתיע אותי וגם לא מדאיג אותי!!! אני פשוט סקרנית לשמוע חוויות אחרות - דומות או שונות - ואת השינויים שהילדים עושים... גם אצלי אני רואה שינויים במשחקים כבר מההתחלה ועד עכשיו, כמעט כל יום יש משהו חדש... תודה!

 

[התוהה13]

נכון, גם אצלי הוא מת על הנדנדה וקורן מעונג

עם כל "קוקו"...

 

[fatfat]

אצלינו המשחק הכי פופולארי במשך

חודשים היה "קוקו" ממש כמו שמשחקים עם תינוק קטן שאפילו לא מתחבאים רק מסתירים את הפנים ושואלים איפה...

וכשהיינו יוצאות למגרש משחקים יכלו לשבת על הנדנדה במשך שעות.

מעבר לקטע שרמת המשחק בעברן היתה מאוד ירודה הן מצאו הנאה במשחקים ראשוניים אלו.

 

[חייכנית2]

משחק ה"קוקו"

לפי הניסיון הטיפולי שלי מאד פופולארי במאומצים,בהרבה גילאים.באמת כמו שבדרך כלל משחקים עם תינוק קטן כפי שאמרת.

אני חושבת שזה משחק בעל משמעות חשובה ועמוקה-הם אוהבים שוב ושוב להימצא מחדש על ידי מישהו שרוצה בהם ואוהב אותם.

כאילו לחזק שוב ושוב את ההפנמה שבאמת הגיעו הביתה,לחוף מבטחים .

 

[China8]

תיאוריה יפה, חייכנית, אבל...

קשה לי לקבל אותה. לא מאמינה שמאומנים אוהבים לשחק את המשחק מפני שאוהבים להמצא מחדש על ידי מישהו שאוהב אותם. נראה לי שזה קצת מתן פרשנות יתר...
ההנחה שלי היא שהרבה מילדינו הם מעוכבים התפתחותית ולכן נהנים לשחק משחקים של קטנים יחסית בגיל שאינו תואם אולי ביולוגית את המשחק. הבת שלי שהיא בת ארבע ואיתנו כבר שנתיים. היא סופר חכמה ומהירת תפישה, אבל ישנם אספקטים כמו מוטוריקה עדינה, ציור, פאזלים וכולי שאני חושבת שהיא לפחות שנה מאחורי בני גילה.
באיזשהו שלב זה מתאזן, מי לבד ומי בסיוע מקצועי.
בקיצור נראה לי שמשחק ה״קוקו״ הוא חביב על כל הילדים. ואולי ילדינו, בשל הסיבות לעיל נהנים לשחק אותו גם קצת יותר מאוחר.

 

[חייכנית2]

בעיני

משחק הקוקו שאני נוכחת שהוא קיים בגילאים שונים ,גם לא רכים,הוא המקבילה ה"ביצועית" לצורך הנוסף של ילדים להקשיב שוב ושוב ושוב לסיפור הפגישה הראשונה עם ההורים .

 

[China8]

טוב, אז אולי אצלנו זה שונה

או שזה שונה או שהיא קטנה מדי עדיין, אבל לא גיליתי צורך אצלה עדיין לשמוע או להשמיע את סיפור הפגישה שלנו, סיפור האימוץ וכולי שוב ושוב. אולי זה עוד יגיע.
כמו שכתבתי פה לא מזמן, תמיד דווקא חשבתי שהסיפור הזה עובר לידה כי היא מקשיבה אבל לא ממש הייתי בטוחה שמפנימה, עד שיום אחד מיוזמתה סיפרה את הסיפור לחברה שביקרה אצלנו. יש לי הרגשה שהסיפור הזה מעורר בה רגשות לא נעימים כלשהם, ימים יגידו...

 

[חייכנית2]

חידוד...

סיפור האימוץ הוא סיפור רחב,עם הרבה פרטים.הכוונה שלי היא לא לסיפור הרחב אלא לאותו רגע קונקרטי של מפגש לראשונה. שאפילו ממש בראשית החיים המשותפים המצאתי עליו פרטים [שאני אמרתי "ילד שלי,ילד שלי" והוא אמר "מאמא שלי מאמא שלי" והתחבקנו והתנשקנו....אחר כך הגירסה השתנתה ] המציאה,היא המציאה בגורלית בחיים והמציאה של גילוי הפנים ב"קוקו" או בקשה על העץ במחבואים "אחת שתיים שלוש מצאתי אותך ".
את יודעת,אם הבת שלך סיפרה לחברה באופן וולוננטרי סביר שכן יש לה תחושה חיובית. [כי בגיל שלה ילדים בדרך כלל עדיין לא מוסרים לחבריהם-"בוא ואגלה לך סוד -לא הכל אצלי כזה מגניב"אולי התחושה שלה מעורבת-פחות חיובית לגבי המקום ממנו באה ומאד חיובית לגבי החיבוק של אמא ואבא...תערובת כזאת של הרגשות היא בסך הכל טבעית.וכמובן אינדיבידואלית.
ואם כבר ביחס לתחושות ילדים לגבי סיפור האימוץ-הן אינן סטטיות. גם בתוך אותו הילד ישנם לאורך השנים שינויים.בכללי כשקטנים היחס הוא יותר תמים וקבלת הדברים כפשוטם. ככל שגדלים צצות השאלות וגם עולים רגשות במנעד רחב.

 

[חייכנית2]

בקשה צ"ל בהקשה על העץ

 

[KallaGLP]

 

[משתפרת]

"קוקו"

לינדו התחיל.
כשקיבלנו אותו היה בן חודשיים וחצי. הוא היה אפאטי לגמרי, רק התבונן בסביבה. מיום ליום ראינו קפיצות אדירות במה שעשה ובתגובות שלו. חזרנו ארצה אחרי שהות של שבועיים בגוואטמלה, כשהיה בן 3 חדשים.. במהלך הטיסה הארוכה מתישהו סובב את ראשו הצידה, המתין מעט ואז בבת אחת סובב את ראשו קדימה לכוון שלנו והביט בנו בחיוך גדול. הוא חזר על כך כמה פעמים, כך שהיה ברור שהוא עושה את זה בכוונה, התלהבנו, צחקנו, אמרנו "קוקו" בכל פעם שחזר על המשחק. התגובה עוררה את החיוך שלו עוד יותר והפכה אותו לצחוק מתגלגל. ברור שאחרי כן התחלנו לכסות את הפנים ולגלות אותן תוך קריאות "קוקו", והשמחה שלו היתה רבה. הוא לימד אותנו שאפשר להשתמש במשחק הזה. מסתבר שזה משחק מאד בסיסי. אין לי מושג מה בדיוק זה בונה בתינוקות ובפעוטות, אבל ההנאה האמיתית שהמשחק יוצר נחוצה להם.