ב ר ד ק י ס ט י ת
New member
משחקים סלולאריים
היי, אני סנייק. כן כן, אתם לא טועים, אני סנייק מהמשחק הפרימיטיבי שבסלולארי של נוקיה. מופתעים? אל תהיו! אני בטוחה שרובכם מכירים אותי כבר טוב מאד. אבל מצטערת שאני לא קולטת פרצופים, בעצם רק פרצופים שיש לי איזה משהו כלפיהם; אל תשכחו שרק בגרסה השנייה שלי נזכרו שיש לי פנים ואל תשכחו להתחשב בעובדה שברגע זה ממש ולמעשה בכל שנייה, אני מוצגת על עשרה צגי טלפונים סלולאריים לפחות, ברחבי העולם הרחב. כן, עבודה קשה, אין מה להגיד אבל שלא תחשבו לרגע שהעבודה שלי משעממת! הו לא! חס וחלילה, זה שאני כל היום תקועה באיזה מרובע, שבכל פעם שאתם עושים טעות אני צריכה להימרח על אחד מצדדיו, זה לא מפריע לי רק שתדעו...(אחרי 3 מיליון פעמים זה כבר כואב פחות, רק אחרי מאתיים מיליון פעמים זה כבר מפסיק לכאוב לצמיתות) וחוץ מזה, האוכל טוב שתדעו לכם! ארבעת הנקודות הקטנות האלה שנראות כמו צביקה פיק ממבט-על (שיש נטייה לחשוב שהן תפוח, והן ממש לא!) דווקא ממש טעימות. ועכשיו, מרוב קשקושים אני מסתובבת במקום ולא מגיעה לנקודה שאליה כיוונתי את הדיון הזה – השעמום. כשאתה נשלט ע"י מאות מיליוני אנשים שוב ושוב אתה כבר מתחיל לגבש תיאוריות לגבי סגנונות משחק שונים. אין אף לא זוג אחד של אנשים בעלי אותה אסטרטגיית משחק, זה משהו כמו טביעות אצבעות, יש דומה – אבל אף פעם לא יהיה זהה לחלוטין. למרות שהיו שני אנשים, אחד מאוסטרליה והשני מרוסיה ששיחקו באסטרטגיה דומה להפליא, אבל זה היה המשחק השני של שניהם והם עדיין לא גיבשו אסטרטגיית משחק משלהם ולכן טענתי עדיין תקפה. אבל רק שלא תחשבו לא נכון, יש סגנונות משחק מרכזיים שרוב המשחקים מתנהלים לפיהם: הראשון והשכיח ביותר הוא סגנון ההקפות, לעשות ´רונדלים´ סביב עצמך עד שאתה מקבל מה שאתה רוצה, במקרה שלנו- התפוח, ומתפוח לתפוח- סיבובים, עד שאתה כבר מספיק ארוך, ואתה מרשה לעצמך קצת לסטות מן הדרך הקבועה שהצבת לעצמך, רק קצת. הסגנון השני, גם הוא נפוץ מאד, הסגנון בו אתה עושה מה שאתה רוצה, איך שאתה רוצה, ישר ללכת על התפוח בלי לחשוב פעמיים, הסגנון הזה דווקא מאוד מרשים ונחמד כשאתה עדיין נחש קטן, כשאתה גדל אתה כבר חושב על הדברים יותר לעומק אבל לפעמים, אתה נזכר בימים הטובים שהיו לך כשהיית עוד נחש קטן, ואתה רץ לעבר התפוח אבל אתה לא יכול לחזור אחורה, אין רברס ב"סנייק", ואז אתה פשוט נתקע בעצמך. ונגמר לך המשחק. הסגנון השלישי הוא סגנון משעמם כזה, אני הכי שונאת אותו. סגנון שמטריף אותי בכל פעם שאני משתתפת בו מחדש, סגנון שכל רבע שנייה עוצרים אותי, עוצרים אותי כדי לבדוק את כל האפשרויות ולהסתכל, מה יקרה אם נפנה פה, מה יקרה אם נרוץ לתפוח, מה יקרה אם נסתובב במעגלים ומה יקרה הלאה. מוזר, האנשים עם הסגנון הזה הם תמיד אלה שמגיעים לתוצאות הטובות ביותר. .....ממש כמו בחיים.
היי, אני סנייק. כן כן, אתם לא טועים, אני סנייק מהמשחק הפרימיטיבי שבסלולארי של נוקיה. מופתעים? אל תהיו! אני בטוחה שרובכם מכירים אותי כבר טוב מאד. אבל מצטערת שאני לא קולטת פרצופים, בעצם רק פרצופים שיש לי איזה משהו כלפיהם; אל תשכחו שרק בגרסה השנייה שלי נזכרו שיש לי פנים ואל תשכחו להתחשב בעובדה שברגע זה ממש ולמעשה בכל שנייה, אני מוצגת על עשרה צגי טלפונים סלולאריים לפחות, ברחבי העולם הרחב. כן, עבודה קשה, אין מה להגיד אבל שלא תחשבו לרגע שהעבודה שלי משעממת! הו לא! חס וחלילה, זה שאני כל היום תקועה באיזה מרובע, שבכל פעם שאתם עושים טעות אני צריכה להימרח על אחד מצדדיו, זה לא מפריע לי רק שתדעו...(אחרי 3 מיליון פעמים זה כבר כואב פחות, רק אחרי מאתיים מיליון פעמים זה כבר מפסיק לכאוב לצמיתות) וחוץ מזה, האוכל טוב שתדעו לכם! ארבעת הנקודות הקטנות האלה שנראות כמו צביקה פיק ממבט-על (שיש נטייה לחשוב שהן תפוח, והן ממש לא!) דווקא ממש טעימות. ועכשיו, מרוב קשקושים אני מסתובבת במקום ולא מגיעה לנקודה שאליה כיוונתי את הדיון הזה – השעמום. כשאתה נשלט ע"י מאות מיליוני אנשים שוב ושוב אתה כבר מתחיל לגבש תיאוריות לגבי סגנונות משחק שונים. אין אף לא זוג אחד של אנשים בעלי אותה אסטרטגיית משחק, זה משהו כמו טביעות אצבעות, יש דומה – אבל אף פעם לא יהיה זהה לחלוטין. למרות שהיו שני אנשים, אחד מאוסטרליה והשני מרוסיה ששיחקו באסטרטגיה דומה להפליא, אבל זה היה המשחק השני של שניהם והם עדיין לא גיבשו אסטרטגיית משחק משלהם ולכן טענתי עדיין תקפה. אבל רק שלא תחשבו לא נכון, יש סגנונות משחק מרכזיים שרוב המשחקים מתנהלים לפיהם: הראשון והשכיח ביותר הוא סגנון ההקפות, לעשות ´רונדלים´ סביב עצמך עד שאתה מקבל מה שאתה רוצה, במקרה שלנו- התפוח, ומתפוח לתפוח- סיבובים, עד שאתה כבר מספיק ארוך, ואתה מרשה לעצמך קצת לסטות מן הדרך הקבועה שהצבת לעצמך, רק קצת. הסגנון השני, גם הוא נפוץ מאד, הסגנון בו אתה עושה מה שאתה רוצה, איך שאתה רוצה, ישר ללכת על התפוח בלי לחשוב פעמיים, הסגנון הזה דווקא מאוד מרשים ונחמד כשאתה עדיין נחש קטן, כשאתה גדל אתה כבר חושב על הדברים יותר לעומק אבל לפעמים, אתה נזכר בימים הטובים שהיו לך כשהיית עוד נחש קטן, ואתה רץ לעבר התפוח אבל אתה לא יכול לחזור אחורה, אין רברס ב"סנייק", ואז אתה פשוט נתקע בעצמך. ונגמר לך המשחק. הסגנון השלישי הוא סגנון משעמם כזה, אני הכי שונאת אותו. סגנון שמטריף אותי בכל פעם שאני משתתפת בו מחדש, סגנון שכל רבע שנייה עוצרים אותי, עוצרים אותי כדי לבדוק את כל האפשרויות ולהסתכל, מה יקרה אם נפנה פה, מה יקרה אם נרוץ לתפוח, מה יקרה אם נסתובב במעגלים ומה יקרה הלאה. מוזר, האנשים עם הסגנון הזה הם תמיד אלה שמגיעים לתוצאות הטובות ביותר. .....ממש כמו בחיים.