lulita0010
New member
אז קודם כל חיבוק חם והרבה הבנה.
ועכשיו אנסה להתייחס: כל אשר ציינת מוכר וידוע לרבות מאיתנו, הנשים.
חברות, נישואים (בהפרש של 10 שנים - שלא אומר כלום), ילדים.
מה שאת מתארת זו שגרת החיים עם הרע שבשגרה + התבגרות אישית, עם השינויים ההורמוניים והאחרים
המתרחשים עם הזמן, בגוף, בראש, במחשבות. וזה בדיוק הזמן בו עושים חשבון נפש של אמצע החיים ומגיעים בדיוק
להיכן שהגעת.
לפי זה שהלכתם ליעוץ זוגי ולא פעם אחת - ניתן להסיק שלשניכם אכפת ממערכת היחסים והזוגיות ביניכם.
עובדה - השקעתם מחשבה, זמן, מאמץ!
הייתי ממליצה:
- לשבת עם עצמך ולהבין מה באמת חסר לך: לציין בפניך בפרטי פרטים: האם זה מימוש עצמי, חברה,
מין. ואז לטפל ספציפית בבעיה.
- מאד חשוב וכל מומחה יאמר לך שההורים חייבים שיהיו להם חיים עצמאיים ותחומי עניין, הלא קשורים לילדיהם.
הורה מאושר הוא כלל מס' 1 לילד מאושר.
חשבי מה את אוהבת לעשות, איזה תחומים מעניינים אותך, תחביבים - מצאי זמן לעסוק בדברים שאת אוהבת.
אין זה בזבוז זמן, זו השקעה בעצמך ובהמשך בילדיך.
- טפחי את הזוגיות ועזבי חלומות רומנטיים עליהם גדלנו, בו הנסיך והנסיכה חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה.
זוגיות דורשת השקעה יום יומית.
כל אשר כתבת לגבי שוני בינך לבין בעלך בתחומים שונים ובגישה החינוכית - נכון לגבי 80 אחוז, אם לא יותר מהזוגות.
השאלה איך מגשרים ואיך חיים יחד, למרות השוני ואי ההסכמה.
אני נשואה 24 שנה והאמיני לי - אנו אלופים באי הסכמות למיניהן ובכל זאת אנו שורדים את חיי השותפות ואפילו לא רע.
אני אומרת שמערכת יחסים/נישואים זה כמו מדורה. באם לא זורקים כל פעם איזו חתיכת עץ - זה כבה!
ועכשיו אנסה להתייחס: כל אשר ציינת מוכר וידוע לרבות מאיתנו, הנשים.
חברות, נישואים (בהפרש של 10 שנים - שלא אומר כלום), ילדים.
מה שאת מתארת זו שגרת החיים עם הרע שבשגרה + התבגרות אישית, עם השינויים ההורמוניים והאחרים
המתרחשים עם הזמן, בגוף, בראש, במחשבות. וזה בדיוק הזמן בו עושים חשבון נפש של אמצע החיים ומגיעים בדיוק
להיכן שהגעת.
לפי זה שהלכתם ליעוץ זוגי ולא פעם אחת - ניתן להסיק שלשניכם אכפת ממערכת היחסים והזוגיות ביניכם.
עובדה - השקעתם מחשבה, זמן, מאמץ!
הייתי ממליצה:
- לשבת עם עצמך ולהבין מה באמת חסר לך: לציין בפניך בפרטי פרטים: האם זה מימוש עצמי, חברה,
מין. ואז לטפל ספציפית בבעיה.
- מאד חשוב וכל מומחה יאמר לך שההורים חייבים שיהיו להם חיים עצמאיים ותחומי עניין, הלא קשורים לילדיהם.
הורה מאושר הוא כלל מס' 1 לילד מאושר.
חשבי מה את אוהבת לעשות, איזה תחומים מעניינים אותך, תחביבים - מצאי זמן לעסוק בדברים שאת אוהבת.
אין זה בזבוז זמן, זו השקעה בעצמך ובהמשך בילדיך.
- טפחי את הזוגיות ועזבי חלומות רומנטיים עליהם גדלנו, בו הנסיך והנסיכה חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה.
זוגיות דורשת השקעה יום יומית.
כל אשר כתבת לגבי שוני בינך לבין בעלך בתחומים שונים ובגישה החינוכית - נכון לגבי 80 אחוז, אם לא יותר מהזוגות.
השאלה איך מגשרים ואיך חיים יחד, למרות השוני ואי ההסכמה.
אני נשואה 24 שנה והאמיני לי - אנו אלופים באי הסכמות למיניהן ובכל זאת אנו שורדים את חיי השותפות ואפילו לא רע.
אני אומרת שמערכת יחסים/נישואים זה כמו מדורה. באם לא זורקים כל פעם איזו חתיכת עץ - זה כבה!