משה המאומץ

גילעד 63

New member
משה המאומץ

סיפורו של משה בהקשר של אימוץ הוא מדהים בעיני.
יש כמה דברים שעולים מן הסיפור שהן נקודות למחשבה גם היום.
אמו הביולוגית מסתירה אותו מפני המצרים (הסתרה) ומוסרת אותו ליאור רק כשממש אין ברירה "ותצפינהו שלושה ירחים ולא יכלה עוד הצפינו"
התינוק מושם בתיבה על שפת היאור (טראומה)
בת פרעה אוספת אותו ומזהה שהוא כנראה מבני העברים ובעצם עוברת על מצוות אביה (הסתרה)
מי שקשה לו מאד עם המסירה הזו ונוקטת צעדים לראות מה יהיה איתו זו דווקא לא אימו, אלא אחותו. היא אפילו מתערבת בסיפור כשעולה עניין ההנקה ומציעה לבת פרעה להביא מיניקת והתינוק מובא בחזרה לאימו הביולוגית ונשאר שם עד שייגמל ואז נמסר שוב (טראומה שנייה) לבת פרעה. כל זה כאשר בת פרעה אינה יודעת מי המיניקת (הסתרה)
רק בשלב הזה מקבל הילד את שמו. משה. מי שנותנת לו את השם היא אימו המאמצת שבעצם מנסה לתת לו את השייכות המצרית החדשה שלו ולמחוק כל זכר לזהותו הקודמת שידועה לה עצמה "ויהיה לה לבן" (הסתרה)
בסיפור הכאת המצרי שגרמה לבריחתו ממצרים פועל משה בעצם על פי הצו של זהותו הפנימית שאינה ידועה לו ובורח כי הדבר אינו מתיישב עם מעמדו וזהותו המצרית כאשר פרעה שבמחינתו הוא אביו מבקש להרוג אותו (התנגשות זהויות)
כשמגיע למדיין ומצטרף לרעואל ולוקח את ציפורה לאישה וקרא את שם בנו גרשום "כי גר הייתי בארץ נכרייה" (חוסר שייכות)
מעניין שלא מצוין כאן לאיזו ארץ הוא מתכוון כשהוא אומר את זה. האם למדיין שאליה הגיע כזר, או שבעצם הוא מבין שארץ מצרים היא בעצם הארץ הנכרייה שלו? זה משאיר מקום לשאלה.
מי שמיישר למשה את הכל הוא בעצם אלהים במעמד הסנה הבוער. הוא מודיע לו אני אלהי אביך וזאת בלי לקרוא לאביו בעצם בשם. במעמד זה מוטל עליו בעצם תפקיד חייו המיועד לו והתגובה הראשונה שלו היא סוג של ביטוי של כל הקונפליקטים הפנימיים שלו עד אז "ויסתר משה פניו" משה מטיל ספק ביכולתו ובמקומו להיות האיש הנבחר הזה לתפקיד הגדול הזה. "הן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי"
אני בעצמי איני יודע מי אני, איך הם יידעו מי אני ויאמינו לי.
מצטער, בשלב הזה של הסיפור פשוט התחלתי לבכות, אז זה מה שיש לי עד עכשיו על משה.
 
הסתרה מחוייבת המציאות

גם יוכבד וגם בת פרעה חייבות להסתיר את מוצאו העברי של משה, כדי להציל את חייו.

לא בטוח כלל שבת פרעה לא הסיקה בכוחות עצמה שיוכבד היא אמו הביולוגית של משה, אך ברור שהיא ידעה שהכרה מעשית בכך תדון את הילד למוות (השלכה ליאור שוב, אך הפעם ללא התיבה המגוננת). מכיוון שהיא ידעה, גם סביר להניח שבדרך זו או אחרת היו גם אחרים שהבינו זאת. לא בטוח כלל שאחרים שהבינו זאת שמרו על שתיקה, ובוודאי שלא הילדים מביניהם. לכן סביר להניח שגם למשה זה היה ידוע ברמה מסויימת. הבנה זו מסבירה את הכאת נוגש העבדים המצרי.

זו לא הסתרה מוחלטת למען מחיקת העבר, זו מחיקה חלקית למען הצלת חיים, בתקווה שיוכל לשוב לעמו בעתיד. בסופו של דברת הסיפור החיצוני טוען שבת פרעה הצטרפה ליציאת מצריים. היא לא ניסתה לנתק את משה מעמו, אלא ראתה בו בן במלוא מובן המילה, גם אם לא עירערה מוצאו האחר.
 

גילעד 63

New member
מעניין מה שאת אומרת

זוית נוספת על הסיפור. ונכון שהפירושים החיצוניים אומרים שבת פרעה הצטרפה ליציאת מצרים.
ברור שההסתרה בין אם חלקית או מלאה באה כדי להגן על כל הצדדים ולא רק על משה.
יחד עם זה, יש בסיפור הזה את כל האלמנטים של התהליך ובמיוחד חוויתו של המאומץ עצמו והנושאים איתם הוא מתמודד לאורך חייו.
השפעות נסיבות לידתו ומסירתו, זהותו האישית ושייכותו המשפחתית/לאומית.

ככל שאני חושב על זה יותר, זה סיפור שצריכים לשמוע לא רק ילדים מאומצים, אלא דווקא הורים מאמצים שהיו רוצים הצצה לתוך ליבו וראשו של המאומץ במהלך חייו.
 

משתפרת

New member
מותר לתהות?

על הסיפור של משה אנחנו יודעים מן התורה. על איזה סיפורים אין אנו יודעים?
אמו ואחותו של משה מצאו פתרון לגזירת "היאורה תשליכוהו". הן הכניסו אותו לתיבה שאטמו מפני המים והניחו אותו על היאור כדי לתת סיכוי שיצילו אותו. מאיפה צץ להן הרעיון הזה? יתכן והיה זה פתרון מקורי שהגו בעצמן, אבל האם יכול להיות שכבר היו מקרים כאלה, שתינוקות אחרים נאספו ע"י מצרים או מצריות, אך הם לא שבו אל עמם בבגרותם ולא הפכו למנהיגים, לכן לא שמענו עליהם? יתרה מזאת, לא ידוע לנו על ילדים אחרים של בת פרעה. אולי היא השתוקקה לילד שלא יכלה ללדת? האם יתכן שהיא קלטה את השמועה על מעשי היהודים וסיגלה לעצמה הרגל לטייל על שפת היאור עד שפעם אחת זה הצליח לה והיא מצאה את משה?
נקודה למחשבה.
ואני מעלה את הנקודה הזו מפני שלפני כמה דקות חזרתי מארוחת צהרים עם חברתי, שהוברחה כתינוקת בדרכים מחתרתיות אל משפחת איכרים בכפר. היא גדלה שם כאחות של בנם הצעיר, חיה כמוהם, רעתה את האווזים והחזירים כמו בנם, הלכה איתם לכנסיה בימי א', פלתה את הכינים של הילדים האחרים והם פלו את שלה. בתום המלחמה הגיעה דודתה לאסוף אותה. הילדה לא הכירה את הדודה, הרי הגיעה למשפחה כשהיתה קטנטונת. הגויים לא רצו להחזיר אותה לדודה, הם הרי אהבו אותה והיא היתה אחת משלהם. הדודה בעצם חטפה אותה והחזירה אותה לאמה. ויש עוד ילדים כמוה שאיש לא בא לאסוף, והם נשארו במשפחות שהצילו אותם כחלק מהמשפחה.
 

גילעד 63

New member
לא חשבתי על זה בכלל

וואו. את כל כך צודקת. כמה קולות אנחנו לא שומעים.
 

יסמין@

New member
פרשנות מאוד מיוחדת לסיפור המקראי

יש משהו הוליסטי בכל הקריאה שלך את הסיפור, שמאירה אותו באור חדש.

בקשר למה שכתבת כאן "רק בשלב הזה מקבל הילד את שמו. משה. מי שנותנת לו את השם היא אימו המאמצת שבעצם מנסה לתת לו את השייכות המצרית החדשה שלו ולמחוק כל זכר לזהותו הקודמת שידועה לה עצמה "ויהיה לה לבן" (הסתרה)"
היא קראה לו משה משום שהוא נמשה מהיאור. כלומר, השם שלו דווקא מזכיר את הדרך שבה הם נפגשו, את הזהות הקודמת שלו. השם שלו היה קרוב לוודאי מאוד יוצא דופן ועורר אולי שאלות ותהיות וספקולציות. הילד משה לא שאל מדוע קראו לו כך? השם צופן דווקא את הסוד: שהוא היה ביאור (ואיזה תינוק נמצא ביאור מלבד ילדי העברים שהושלכו אליו?) והוא נמשה מהיאור.

אגב, לא זוכרת היכן קראתי את זה, אבל יש תהיות לגבי השם. נמשה - זו כמובן מילה בעברית. האם היא קראה לו בשם עברי? או שהשם משה הוא תרגום מהמילה המקבילה במצרית עתיקה? סתם תהייה. מכל מקום, בין אם מדובר בשם המקורי ובין אם מדובר בשם במצרית שתרגומו הוא משה - השם עצמו חושף את העובדה שהילד הזה נמשה ממקור מים כלשהו! מעורר מחשבה.

מכל מקום, השם "משה" לא נראה לי כמחיקה של זהותו הקודמת משום שהוא רומז לנסיבות המפגש בין בת פרעה לבין משה, וגם לעובדה שהוא נמשה מהמים, כלומר יש אפילו רמז לכך שהיה תינוק עברי שהושלך ליאור.

וגם "ויהיה לה לבן" - אני לא רואה כהסתרה. ואני מסכימה איתך בנקודה מסוימת ועם קאלה בנקודה אחרת:
מסכימה עם קאלה שיוכבד לא מסרה את תינוקה לאימוץ. היא רצתה להציל אותו ממוות בטוח. ומסכימה איתך שהיא שלחה אותו לגורלו לעמותת האימוץ הגדולה שבשמים

ומסכימה איתך שבת פרעה מבחינתה אימצה תינוק, ואימצה תינוק שזיתה כבן עברים, כלומר היא העמידה את עצמה בסכנה גדולה משום שעברה על החוק של אביה: היא הצילה תינוק שאביה רצה שימות.

וכתבת שפרעה היה אביו של משה מבחינתו. תיקון קליל: הוא היה סבו מבחינתו, אביה של בתיה (בת פרעה).

ומשה חשש שהוא לא מתאים לתפקיד גם או בעיקר משום שהיה מגמגם - תכונה שממש לא מתאימה למנהיג. באותו זמן הוא גם נרדף על ידי המצרים. היה צריך הרבה אומץ מבחינתו להיכנס לארמון פרעה ולתבוע: שלח את עמי!

הפלגתי כאן במחשבות בעקבות דבריך. ורוצה להדגיש שוב: פירשת את הסיפור בדרך מאוד מקורית שמעוררת הרבה מחשבה.
 

יסמין@

New member
שזיתה=שזיהתה. וכבר כתבתי על משה בתיבה

ועל כך שהסיפור שונה מהרבה מאוד בחינות מאימוץ בימינו. כתבתי על כך כמה פעמים בעבר בפורום ועכשיו נזכרתי שכתבתי על כך גם בבלוג שלי. בדקתי וראיתי שכתבתי זאת בשנת 2007 - איך שהזמן טס
ומעניין לקרוא גם את ההערה הנכונה שקיבלתי על אותה רשומה ואת תגובתי.
 

גילעד 63

New member
מקבל את שני התיקונים

גם לגבי השם שבעצם משאיר באיזה אופן אזכור לנסיבות המפגש בין בתיה לבנה החדש.
וגם לגבי פרעה שהיה בעצם סבו ולא אביו. אז מה, בעצם בתיה היתה המאמצת החד הורית הראשונה?

לגבי האימוץ עצמו. אולי אפשר להתווכח על הפעם הראשונה שבה הושם משה ביאור. בפעם השנייה יוכבד ממש מוסרת אותו לידי בת פרעה.
בעצם האימוץ כאן מחולק לשניים איך שאני רואה את זה. בפעם הראשונה יוכבד מנסה רק להציל אותו ובתיה מאמצת אותו. ובפעם השנייה מבחינת בתיה הוא כבר שלה אבל יוכבד שיודעת שהיא אימו והוא יודע את זה גם כמו שתינוקות יודעים, מוסרת אותו ביודעין לבתיה אחרי שנגמל.
אימוץ בהדרגה באיזה אופן.
כל הסיפור הפנימי שלו וההתלבטויות הפנימיות שלו אופייניות כל כך למאומצים, הדואליות הזו, אני מצרי אבל מכה מצרי כדי להגן על עברי, אבל אני נדחה על ידי העברים כשהוא מתערב בסכסוך שאחריו הוא מבין שעליו לברוח למדבר. ואחר כך הוא מעביר את זה הלאה לבנו כשהוא קורא לו גרשום "כי גר הייתי בארץ נכרייה", ובסוף כשהוא שואל "מי אנוכי שאלך".
אומרים if it walks like a duck and quacks like a duck
 

יסמין@

New member
לא יודעת אם הראשונה, אבל היא בהחלט הייתה

אם מאמצת יחידנית

אבל גם לאחר שמשה נגמל - עדיין עמד הצו לרצוח כל בן עברי. ולכן לא הייתה לה בכלל אופציה לגדל אותו. גם המשך הישארותו בארמון של פרעה היה כדי להציל את חייו. אם יוכבד הייתה לוקחת אותו - בכך הייתה מכריזה בגלוי שהתינוק עברי וגורלו היה נחרץ באותו רגע.

אבל מה שחשוב עכשיו הוא לא הפרשנות המקראית. מה שחשוב עבורך הוא איך שאתה קורא את זה, אלו משמעויות אתה מגלה בזה. אתה בהחלט יכול להשתמש בזה כסיפור המרפא - ביבליותרפיה. אמנם פורים כבר עבר, אבל רוצה להזכיר לך שגם אסתר אומצה על ידי מרדכי דודה. אולי זה היה שונה משום שזה אימוץ בתוך המשפחה, אבל אולי אם תקרא את הפרק הראשון במגילת אסתר תוכל למצוא שם משמעויות חדשות. אשמח לקרוא את פרשנותך
 

יסמין@

New member
ופתאום קלטתי

שגם משה וגם אסתר אומצו - ושניהם הגיעו למעמד גבוה (מלכה ומנהיג חברתי-רוחני-נביא-מייסד דת וכו') ושניהם הצילו את עמם!! מעניין מאוד!!! התנ"ך מספר על עוד אנשים שאומצו? לא זוכרת הרגע. אם מדובר אך ורק בשניהם - אז עוד יותר מעניין!
 
לגבי השם משה

קשה למקם את סיפור משה במציאות הסטורית. מבחינת ממצאים ארכיאולוגיים, השם משה, או גרסאות דומות, היו בשימוש במצריים העתיקה, ולכן השם עצמו אינו שם עברי.
מקור פעולת המשייה לשמה של משה ניתן בספר שמות כמדרש שם, כפי שפרושי שמות רבים ניתנים. אין זה אומר שזה הפירוש שבת פרעה נתנה לשם.

כל הסיפור מיועד לתת בסיס להיווצרות העם. הוא חלק מסיפור גדול יותר שהתחיל באברהם. הוא מלא ארמזים דתיים וטיפולוגיים, המכופפים את הסיפור לכיוון אליו המספר התנ"כי רצה להגיע. גם התוספות בספרות התלמודית נועדו לכך, אך כבר המטרה לא הייתה לבסס את קיום העם, אלא לבסס אמונה באל מונוטאסטי.

יוצא שאנו מפרשים את סיפור משה על פי נתונים שנבחרו לשם מטרות שונות, שאין להן קשר לדרך האישית בה אנו קוראים את הסיפור. אין זה אומר שאסור לנו לקרוא אותו בדרך אישית, כמו שזה אומר שכדאי להיות מודעים לבעייתיות בנתונים עליהם אנו מבססים את פרשנותינו.
 
מדרשים על שמות ועל שייכות

מדרש ויקרא רבה על פרשת "ויקרא"-
".... ז' שמות נקראו לו למשה:
ירד,
חבר,
יקותיאל,
אביגדור,
אבי סוכו,
אבי זנוח .... אמר לו הקב"ה למשה: חייך! מכל שמות שנקרא לך איני קורא אותך, אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה, "ותקרא שמו משה", "ויקרא אל משה":

השם משה על פי המדרש מיוחס לבת פרעה והאל מאמץ דווקא את השם הזה. בתמונת ראי לאימוץ משה וקריאה בשמו, המדרש מזכיר גם את שמה של בת פרעה - 'בתיה' (בתו של יה, בתו של האל ) ואומר:
" ואלה בני בתיה בת פרעה" -
אמר ר' יהושע דסכנין, בשם רבי לוי: אמר לה הקדוש ברוך הוא לבתיה בת פרעה: משה לא היה בנך וקראתו בנך, אף את, לא את בתי ואני קורא אותך בתי"

כמובן שאפשר להתבונן בעיניים ביקורתיות על הביטוי "לא היה בנך" אבל נדמה לי שיש כאן אמירה מאד חזקה על אהבה, שייכות ומחויבות.
 

China8

New member
הורימורים, מאד אהבתי לקרוא מה שכתבת ושואלת...

ואני מצטערת, אבל חייבת בעקבות דברייך להתייחס לעניין קצת אחר:
בפגישה לגבי גיור אורטודוקסי של ביתנו הרב אביאור טען כי השם שקראנו לה, מיה Mia אינו שם יהודי.... אותי זה מאד תסכל כי אחת מהסיבות העיקריות לשם עבורי הייתה מ-יה כלומר מאת הקב״ה. הוא רמז כי נצטרך לעברת את השם והציע מאיה.
כיון שאת שולטת במקורות, היכן ניתן למצוא התייחסות למהו שם יהודי והאם יש דרך לבדוק האם שם מסוים הוא יהודי או לא? נראה לי גם מקומם שהורים ביולוגים יכולים לקרוא לילדיהם בכל מיני שמות מומלצים שבפירוש אינם עבריים, אבל הורה מאמץ צריך לשנות שם שנבחר....
 
שמות

שם יהודי?? שימוש בשמות לועזיים היה מאז ומתמיד רק שתי דוגמאות- מרדכי הוא שם פרסי וגם אסתר (שלה יש גם שם עברי הדסה) , אנטיגנוס איש סוכו (פרקי אבות פרק א')- שם יווני ויש עוד כהנה וכהנה.
בכל מקרה, מאיה הוא שם ישראלי נחמד אבל חסר משמעות עברית שורשית ויותר מכך :
פירוש השם ע"פ אתר המתעסק בשמות:
1. מקור השם בשם החודש מאי שקרוי על שם האלה הרומית מאיה.
2. על שם האלה הרומית מאיה - אלת האביב והפריון.
נכון שזה קצת מוזר שהרב חושב שדווקא השם הזה מתאים לילדה שמתגיירת?
בקיצור- הרבה שמרות וקצת פחות ידע ומהות. מה שכן, אם איני טועה, שינוי השם כמשתגיירים אינו קשור למקור או משמעות השם אלא פעולה סימלית שמטרתה הצגת שינוי במהות. האדם נפרד מזהותו הקודמת, נולדת מחדש ומקבל זהות של דת חדשה. (גם בטבילה יש סמליות של לידה מחדש)
אם מיה הוא שם שניתן גם מתוך כוונה למשמעות יהודית אז לפחות בעיני הוא שם הרבה יותר סמלי ומשמעותי למתגיירת מאשר מאיה ושווה להסביר ולהתעקש. נדמה לי שאפשר לשוחח עם הרב אביאור על הדבר באופן אמיתי ויש סיכוי שדברים היוצאים מן הלב יכנסו אל הלב. אם הם מתעקשים אפשר אולי להוסיף שם עברי .
דש
 
על זה כתבה זלדה שיר

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ,
היא ביססה אותו על מאמר חז"ל במדרש תנחומא, פרשת ויקהל סימן א':
את מוצא שלשה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו.
למרות שזלדה הכניסה לשיר את אלוהים במקום הראשון, חז"ל התייחסו רק לבני האדם, אבל גם חז"ל וגם זלדה לא נתנו מקום לרב.

כפי שנכתב מעליי, להחלפת שם בהליך הגיור יש משמעויות שונות, ולאו דווקא חשיבות מבחינת שם יהודי. יש לכך חשיבות אצל אדם מבוגר הנוטל על עצמו זהות חדשה, אך איני רואה כל חשיבות בהחלפת שם לילדה צעירה.

השם מיה הוא, כמובן, יהודי הרבה יותר ממאיה. מַאיָה מבוסס על שם החודש הלועזי מַאי, בעוד השם מִיָה מורכב מהמילים מִי-יָה.
 

China8

New member
תודה לכן על התשובה

השם שבחרנו לביתנו ואותו הזכרתי בפוסט הקודם שלי הוא שמה החדש, כלומר האקט של החלפת השם כבר בוצע עם התחלתם של חיים חדשים. אני חושבת שכנראה שיש שמות שכבר כל כך השתרשו בתרבות הישראלית שיהיה קשה לדרוש ממישהו לשנותם לגיור. בשם שאנחנו בחרנו יש איזה ניחוח חו״לניקי ולכן אולי בחר ״להתעלק״ עליו, ושוב -למרות המשמעות שהוא מייצג עבורי.
בכל מקרה בינתיים אנחנו לא יכולים לגייר אורתודוקסי, אבל זו סוגיה שעניינה אותי.
 

אבי351

New member
אני לבני כל שנה אומר שמשה הוא הילד הראשון שאו

שאומץ
 
למעלה