משהו

[לירננה]

משהו

ביום העצמאות ביליתי עם חברה שלי. והיה לי טוב. כמובן שלפני יום העצמאות בכלל לא התחשק לי לעשות כלום. התחשק לי להשאר בבית ולישון במיטה ורק לנוח ולקרוא ספר וזהו. אבל תכננתי את זה איתה כבר כמה שבועות לפני. וגם משהו חיצוני אמר לי שאני לא יכולה ככה ושיהיה לי טוב להוציא את עצמי החוצה (וגם עוד משהו דחף אותי:המחשבה להישאר בבית ביום העצמאות ולא לעשות כלום נראתה לי מוזרה ולא מקובלת ולא לגיטימית. כאילו, מה אני אגיד כשישאלו אותי מה עשית ביום העצמאות? שלא עשיתי כלום? זו סיבה מפגרת לצאת, אבל לפעמים היא מניעה אותי לעשות דברים שאחר כך אני שמחה עליהם) ובאמת נהניתי. מאוד! ופגשתי אנשים נחמדים. והכי הכי טוב היה שהרגשתי פשוט רגועה ונינוחה. היה לי טוב. משהו מהתחושה התמידית של ההתגוננות שיש בי תמיד נמס והתרכך. אני חושבת שחלק מזה זה בגלל אותה חברה שאני לא מרגישה לידה כל כך שאני צריכה לעשות רושם. ושהיא בן אדם מאוד כן ואמיתי וגם יש לה לב טוב אז נוח לי ליד אנשים כאלו. וכשחזרתי הביתה ההתגוננות שלי נדבקה אלי חזרה. ושמתי לב לזה שאני נכנסת שוב למתח הזה שלי. והחלטתי שלא. שהיה לי טוב ושאני לוקחת את החוויה הזו איתי. ושהיכולות ש"הפגנתי" בבילוי הזה הם שלי והם לא נעלמים לשום מקום ואני יכולה להמשיך ולהשתמש בהם. ושעוד יהיו הרבה דברים טובים. אז היתה לי כמעט נחיתה קטנה כשהתקרבתי הביתה, והצלחתי להעלות ממנה חזרה עוד לפני שהנחיתה קרתה בכלל. בשונה ממה שהיה לי לפני איזה שבועיים שהנחיתה היתה קשה מאוד והעליה משם היתה קשה.

 

[להבה ירוקה]

שמחה כ"כ לקרוא ../images/Emo20.gif../images/Emo20.gif../images/Emo20.gif

גם הנחיתות מתרככות. והתעופה, כבר יותר בשליטתך.

 

[מלאכי עליון]

לירננה ../images/Emo24.gif

שמחתי לקרוא על ההתקדמות, על הנחיתה שכמעט הייתה ולשמחתנו- התפספסה. מכירה את ההתגוננות הזאת שיש ליד אנשים, לצערי אני כזאת עם הרבה אנשים- כאילו צריכה להוכיח שאני טובה מספיק להיות בקרבתם, כאילו צריכה להגן על עצמי מפניהם כדי שלא איפגע ולכן אני מקצצת את הזמן שהות בקרבת אנשים כאלה. נהנית בבילוי- זה מה שחשוב

 

[behappy]

כל כך כייף לקרוא את זה../images/Emo13.gif

אגב, שאלה. ואת לא חייבת לענות: המגננה שחזרה אח"כ- נובעת מזה שהגעת הביתה?

 

[לירננה]

מממ..

חשבתי על זה. אני לא לגמרי יודעת אני חושבת שהנחיתה היתה בעיקר בגלל חזרה לציביליזציה מבחינתי. כי לא הייתי בבית,נסענו די רחוק. ולחזור לציביליזציה היה מבחינתי קשה כי זה לחזור לכל הבעיות הישנות. אבל באמת חשבתי על זה כשהייתי על השביל של הבית-שלא בא לי להכנס ולפגוש את אמא שלי ואת אבא שלי שישאלו איך היה ומה עשינו וכו' וכו'. ולא בגלל שהם לא נחדמים ולא אכפתים,אלא בגלל שפשוט היה לי טוב הניתוק מהם. ושהיה לי טוב להיות במרחק מהם, למרות שזה היה רק יממה. וזה גרם לי לחשוב על זה שאני באמת זקוקה לניתוק מהסינר הזה. חשבתי הרבה השבוע על העניין של לשכור דירה, גם דיברתי על זה עם הפסיכולוגית שלי. ואחרי השיחה איתה פתאום הרגשתי שאני נוטה לכיוון של הדירה. כמובן שהיא לא כיוונה אותי לשום כיוון ספיציפי אלא פשוט דיברה איתי על האפשרויות והחסרונות והיתרונות שלהם בשבילי. אני חושבת שהחלטתי. אני אתחיל לחפש דירה. אני אעשה את זה באיזי כי חשובים לי הרבה פרטים קטנים ואני רוצה שזו תהיה דירה כרצוני, אבל נראה לי שאני מתחילה לחפש. חשבתי אולי לקבוע שאני מחפשת דירה ולהחליט שעד שאני מוצאת אני הולכת פעמיים בשבוע לפסיכולוגית ומרגע שאני אעבור אז להפסיק כי כבר לא יהיה לי כסף. אולי זה פתרון ביניים טוב, למרות שהוא לא אידיאלי אבל אולי הוא אופטימלי. אני אדבר איתה גם על זה. עוד כמה ימי התבשלות אני צריכה,למרות שכבר התחלתי לחפש באינטרנט וכבר אמרתי לכמה אנשים שאני חושבת על זה (כדי שאם הם מכירים שותפים שמחפשים שיאמרו לי). בכל מקרה,אני חושבת שבאיזושהי צורה זה עזר לי. האמירה של הפסיכולוגית שלי על זה שהיא חושבת שאני נמצאת בנקודה של בחירה איך להמשיך הלאה ושאולי ניפגש פעמיים בשבוע. האמירה הזו ניערה אותי כי הבנתי שהדברים בידים שלי. הייתי תקועה כבר כמה זמן בנקודה מסויימת ולא הצלחתי לצאת משם, וזה ניער אותי וגרם לי להצטרך לקבל החלטות, ושאני לא יכולה להישאר תקועה לנצח. וכל ההתלבטויות האחרונות עזרו לי לחשוב, עשיתי איזה עבודה פנימית. כך שנראה לי שבכל מקרה משהו בטיפול ישתנה כי קצת התנערתי מהנקודה התקועה שהייתי בה. אני בכלל התכוונתי שהשרשור הזה יהיה חוויות מיום העצמאות רק ששכחתי לשים איזה שאלה קטנה בסוף. אז איך היה לכם יום העצמאות? (כמו שאתם רואים לי זה היה יום של עצמאות

)

 

[אותיותעשריםושתיים]

את יודעת..

אני מאוד מכיר את החוויה הזאת שאת מתארת.. שהמקום שלו את קוראת בית מלווה גם ברעיונות בנושאים של אחריות ובעיות והתמודדויות, כי שם בעצם מתקיימים החיים שלך לרוב. בזמנו לפני כמה שנים הגעתי לאותה מסקנה.. זה היה עקב אשפוז שלי שהייתי חודש שלם בבית חולים. ועל אף הבעיות הבריאותיות שבגללן הייתי שם הרגשתי כל כך טוב להיות במקום אחר כמה זמן מעבר לבית של ההורים, וזה בדיוק היה השלב שהחלטתי לעזוב את הבית ולשכור דירה.. בדיוק כמו שאת מתארת. מאז עברתי עוד 6 דירות עם עצמי.. וגיליתי .. שלאן שאני לא הולך, אני לוקח את הבעיות והאחריות יחד איתי. בימינו דווקא לחזור לבית הזה של ההורים זה מרגיש כמו חופשה ולחזור לדירה השכורה שלי זה עול. לסיכום.. אין רע בלשכור דירה או לעשות בחירות ושינויים, אבל אם זה כדי לברוח ממשהו.. דעי שאת לא בורחת כלל.. אם זה כדי לשנות משהו, דעי שכל שאת משנה זה את המקום.