צפוני צפוני
New member
משהו
תם יום הזיכרון אף פעם לא בכיתי עליך. אני אף פעם לא בוכה. בכי לא יעזור. לא ישיב זמן לאחור, לא יחזיר אותך. אני גם לא מבקרת אותך אף פעם. לא רוצה לראות את השם שלך חרוט על מצבה. לא רוצה לזכור איך אהבנו, צחקנו, חלמנו. החלומות .לא התגשמו. בגדת בי. העדפת על פני את המולדת. המולדת יקרה לך יותר .המולדת קבלה את מה שהיה שלי. אותך כבר ערב, תם יום הזיכרון. ברקע אני שומעת את כיוון הרמקולים לשמחה שתתפרץ כאן בעוד כמה שעות. אני לא שותפה לשמחה. לא מסוגלת לראות את זיקוקי די נור. הם מזכירים לי איך אתה התפוצצת ונעלמת לי בתוך אש ותמרות עשן. שנים לא יצאתי. כולם סביבי מתכננים את הקומזיץ של יום העצמאות. אני מתכננת איך לא לבוא. אני מצליחה. תמיד הייתי טובה בתחמונים. שנים עברו מאז, שנים אני לא חוגגת. יושבת בביתי, בחדרי .הקט, לבד. חושבת עליך. תשמח, זה הזמן היחיד שבו אני חושבת עליך אין מקום לרגשות. פעם אחת אהבתי. פעם אחת ודי. לא עוד. האהבה .כל-כך כואבת. המחיר כל-כך גבוה. אני לא מוכנה לשלם את המחיר קשה לי בלעדיך. ואתה הבטחת. זוכר? הבטחת שתחזור. לא קיימת את .ההבטחה. קיויתי. רציתי. לא קניתי עיתון, כדי לא להיתקל בשמך .אבל ידעתי. כל הזמן ידעתי. שלחתי מכתבים. ידעתי כשחזרו כי אין תקווה והמשכתי ואני ממשיכה. פעם בשנה. מכתב אהבה אחד. מכתב עם רגשותי כפי .שהיו אז. ומחכה לפעם הבאה ואני יודעת, כי לא נטייל עוד בסופה. לא נרד לים ביום חורף סוער. לא נצחק אל הרוח ולא נשחק עוד בתופסת ומחבואים. בימי קיץ לוהטים, לא .נערבב זיעה הזיעה ולא נאהב עד כלות הנשימה כל זה היה, כל זה כבר איננו. הזיכרונות, לפעמים משכנעים אותי לעשות ,כמה מהדברים אשר אהבנו. אני יורדת לים ביום סופה. אבל זה אחרת בלעדיך. אני עדיין מטיילת ביום חורף סוער, חושבת עליך, חוזרת לביתי ומחליטה, לא עוד. זה לא אותו הים, זה לא אותו החול, והגלים, הם סתם .גלים. לא אותם גלים ששטפו את רגלנו אז אתה איננו. החיים נמשכים. לא קראתי בשמך לאף אחת מבנותיי. אני מחייכת לכולם. אומרת שהכל טוב. אני צוחקת. אף פעם לא בוכה. אין טעם. בכי לא יחזיר אותך. אני חיה לי מיום ליום, כבר סופרת זמן לאחור, מתכננת לעזוב את הארץ. אני רוצה את חיי בחזרה. לחיות בארץ .אחרת, לחיות בתוך עם אחר ולא אצטרך לעולם לחגוג יותר את יום העצמאות .אני שילמתי את המחיר, כשאתה נהרגת לתפארת מדינת ישראל רינה
תם יום הזיכרון אף פעם לא בכיתי עליך. אני אף פעם לא בוכה. בכי לא יעזור. לא ישיב זמן לאחור, לא יחזיר אותך. אני גם לא מבקרת אותך אף פעם. לא רוצה לראות את השם שלך חרוט על מצבה. לא רוצה לזכור איך אהבנו, צחקנו, חלמנו. החלומות .לא התגשמו. בגדת בי. העדפת על פני את המולדת. המולדת יקרה לך יותר .המולדת קבלה את מה שהיה שלי. אותך כבר ערב, תם יום הזיכרון. ברקע אני שומעת את כיוון הרמקולים לשמחה שתתפרץ כאן בעוד כמה שעות. אני לא שותפה לשמחה. לא מסוגלת לראות את זיקוקי די נור. הם מזכירים לי איך אתה התפוצצת ונעלמת לי בתוך אש ותמרות עשן. שנים לא יצאתי. כולם סביבי מתכננים את הקומזיץ של יום העצמאות. אני מתכננת איך לא לבוא. אני מצליחה. תמיד הייתי טובה בתחמונים. שנים עברו מאז, שנים אני לא חוגגת. יושבת בביתי, בחדרי .הקט, לבד. חושבת עליך. תשמח, זה הזמן היחיד שבו אני חושבת עליך אין מקום לרגשות. פעם אחת אהבתי. פעם אחת ודי. לא עוד. האהבה .כל-כך כואבת. המחיר כל-כך גבוה. אני לא מוכנה לשלם את המחיר קשה לי בלעדיך. ואתה הבטחת. זוכר? הבטחת שתחזור. לא קיימת את .ההבטחה. קיויתי. רציתי. לא קניתי עיתון, כדי לא להיתקל בשמך .אבל ידעתי. כל הזמן ידעתי. שלחתי מכתבים. ידעתי כשחזרו כי אין תקווה והמשכתי ואני ממשיכה. פעם בשנה. מכתב אהבה אחד. מכתב עם רגשותי כפי .שהיו אז. ומחכה לפעם הבאה ואני יודעת, כי לא נטייל עוד בסופה. לא נרד לים ביום חורף סוער. לא נצחק אל הרוח ולא נשחק עוד בתופסת ומחבואים. בימי קיץ לוהטים, לא .נערבב זיעה הזיעה ולא נאהב עד כלות הנשימה כל זה היה, כל זה כבר איננו. הזיכרונות, לפעמים משכנעים אותי לעשות ,כמה מהדברים אשר אהבנו. אני יורדת לים ביום סופה. אבל זה אחרת בלעדיך. אני עדיין מטיילת ביום חורף סוער, חושבת עליך, חוזרת לביתי ומחליטה, לא עוד. זה לא אותו הים, זה לא אותו החול, והגלים, הם סתם .גלים. לא אותם גלים ששטפו את רגלנו אז אתה איננו. החיים נמשכים. לא קראתי בשמך לאף אחת מבנותיי. אני מחייכת לכולם. אומרת שהכל טוב. אני צוחקת. אף פעם לא בוכה. אין טעם. בכי לא יחזיר אותך. אני חיה לי מיום ליום, כבר סופרת זמן לאחור, מתכננת לעזוב את הארץ. אני רוצה את חיי בחזרה. לחיות בארץ .אחרת, לחיות בתוך עם אחר ולא אצטרך לעולם לחגוג יותר את יום העצמאות .אני שילמתי את המחיר, כשאתה נהרגת לתפארת מדינת ישראל רינה
