The Flames Within
New member
משהו
יש בך משהו, אני לא מצליחה לעלות על מה זה בדיוק. בשנה שעברה למדנו יחד באיזה קורס, אני בקושי זוכרת איך קוראים לך... אני רק זוכרת את הסקס אפיל שלך. שזה כל כך מוזר, כי אין בך שום דבר שהוא הטעם שלי. אתה רזה כזה וקטן, קצת נערי מידי. אתה לא בהיר עור, עיניים או שיער. אבל יש משהו בתווי הפנים שלך, בעצמות הלסת שלך, יש משהו בעיניים שלך, במבט החודר הזה שגורם לי להסמיק, משהו בקול העמוק שלך, בצורה שבה אתה הוגה את המילים. אתה לא חכם במיוחד, לא גברי במיוחד, אבל יש בך משהו. המשהו הזה שגרם לי תמיד להגיע מוקפדת לשיעור ההוא, אפילו שהוא היה ב 8 וחצי בבוקר. משהו שגרם לי תמיד לזכור לשים בושם באותו יום. משהו שגרם לי לשלוח אליך מבטים כל השיעור. משהו שהפך אותך לסוג של תחליף לעידו. אפילו שמעולם לא רמזת בשום צורה כפי שהוא רמז שאתה מעוניין בי. ואולי בגלל זה, האדישות שלך אליי. האדישות ששוברת אותי לחתיכות קטנטנות. נתקלתי בך בדרך החוצה מהספריה השבוע, כמעט ולא זיהיתי אותך לרגע, אבל אתה, אתה שמחת לראות אותי, חייכת אליי, שאלת לשלומי, התעניינת בלימודים שלי, התפעלת מההישגים שלי. משהו בך, משהו בצורה שהבטת בי היה שונה. רצית אותי. פתאום היית גבר. נראת לי גבוה יותר מאי פעם, חתיך. משהו בי משך אותך, המיס אותך. פתאום נורא רציתי אותך. רציתי לטעום את השפתיים שלך, רציתי להרגיש את הלשון שלך בגרון שלי, רציתי להרגיש את הגוף הגרום שלך מנגד לגוף המלא שלי, רציתי לדעת כמה הוא גדול, כמה עמוק תגיע, רציתי לדעת מה הטעם שלך. רציתי שתיגע בי, איך הידיים שלך ירגישו על העור שלי? רציתי לראות את הפנים שלך כשאתה גומר בתוכי. אוי, הספריה הזאת תהרוג אותי P:
יש בך משהו, אני לא מצליחה לעלות על מה זה בדיוק. בשנה שעברה למדנו יחד באיזה קורס, אני בקושי זוכרת איך קוראים לך... אני רק זוכרת את הסקס אפיל שלך. שזה כל כך מוזר, כי אין בך שום דבר שהוא הטעם שלי. אתה רזה כזה וקטן, קצת נערי מידי. אתה לא בהיר עור, עיניים או שיער. אבל יש משהו בתווי הפנים שלך, בעצמות הלסת שלך, יש משהו בעיניים שלך, במבט החודר הזה שגורם לי להסמיק, משהו בקול העמוק שלך, בצורה שבה אתה הוגה את המילים. אתה לא חכם במיוחד, לא גברי במיוחד, אבל יש בך משהו. המשהו הזה שגרם לי תמיד להגיע מוקפדת לשיעור ההוא, אפילו שהוא היה ב 8 וחצי בבוקר. משהו שגרם לי תמיד לזכור לשים בושם באותו יום. משהו שגרם לי לשלוח אליך מבטים כל השיעור. משהו שהפך אותך לסוג של תחליף לעידו. אפילו שמעולם לא רמזת בשום צורה כפי שהוא רמז שאתה מעוניין בי. ואולי בגלל זה, האדישות שלך אליי. האדישות ששוברת אותי לחתיכות קטנטנות. נתקלתי בך בדרך החוצה מהספריה השבוע, כמעט ולא זיהיתי אותך לרגע, אבל אתה, אתה שמחת לראות אותי, חייכת אליי, שאלת לשלומי, התעניינת בלימודים שלי, התפעלת מההישגים שלי. משהו בך, משהו בצורה שהבטת בי היה שונה. רצית אותי. פתאום היית גבר. נראת לי גבוה יותר מאי פעם, חתיך. משהו בי משך אותך, המיס אותך. פתאום נורא רציתי אותך. רציתי לטעום את השפתיים שלך, רציתי להרגיש את הלשון שלך בגרון שלי, רציתי להרגיש את הגוף הגרום שלך מנגד לגוף המלא שלי, רציתי לדעת כמה הוא גדול, כמה עמוק תגיע, רציתי לדעת מה הטעם שלך. רציתי שתיגע בי, איך הידיים שלך ירגישו על העור שלי? רציתי לראות את הפנים שלך כשאתה גומר בתוכי. אוי, הספריה הזאת תהרוג אותי P: