משהו שקרה לי היום.
היום ירדתי מהאופנוע, וראיתי איש, יותר גדול ממני (זאת אומרת, באמת איש גדול), שיכור או מסומם. הוא היה רוסי ונראה כמו אחד מבוגרי אפגניסטן שנדפק להם המוח שם. הוא הסתובב לידי, ואז הביא אגרוף חזק ללוח עץ שעמד ברחוב (פתח לעצמו את כל היד בלי להרגיש). שמתי עליו עין וסגרתי את הרצועה של הקסדה כדי שיהיה יותר קל להחזיק אותה ולהניף אם צריך, זה יכול להיות נשק לא רע. בינתיים הוא נטפל למישהו שעבר וגם תפס לו את היד באיזשהו שלב, כנראה בשביל לבקש סיגריה. אח"כ ניגשה אליו בחורה שעברה שם ונתנה לו שתי סיגריות, אני העברתי את הקסדה ליד שמאל והוצאתי את מחזיק המפתחות המרושע ביד ימין למקרה שאצטרך להיחלץ לעזרת עלמה במצוקה. הוא לקח את הסיגריה והתמוטט. ניגשתי אליו, פניתי אליו ברוסית ושאלתי אם הוא צריך עזרה לקום. הוא אמר שהוא צריך אש, הדלקתי לו את הסיגריה וניסיתי, ללא הצלחה, לעזור לו לעמוד. בינתיים הגיע לשם שוטר ואני הלכתי לדרכי. אז חשבתי, אני כבר הכנתי את עצמי לעימות אלים, ואילולא הבחורה שהציעה לו סיגריה הוא היה כנראה נטפל אלי באיזה שהוא שלב. האם הידע שלנו בא"ל והמודעות שלנו למצבי סכנה גורמים לנו להכנס יותר מדי בקלות למוד של קרב במקום לפתור את העניין בדרכי שלום? אני זיהיתי איום, הכנתי את עצמי, הבנתי שאמנם הוא גדול וחזק ממני ולא מרגיש כאב, אבל גם מטושטש ולא יציב כך שאפשר להפיל אותו בקלות. אבל הרעיון לנסות לעזור לו או לתת לו סיגריה לא ממש עלה על דעתי עד שהגיעה הבחורה. מה דעתכם?
היום ירדתי מהאופנוע, וראיתי איש, יותר גדול ממני (זאת אומרת, באמת איש גדול), שיכור או מסומם. הוא היה רוסי ונראה כמו אחד מבוגרי אפגניסטן שנדפק להם המוח שם. הוא הסתובב לידי, ואז הביא אגרוף חזק ללוח עץ שעמד ברחוב (פתח לעצמו את כל היד בלי להרגיש). שמתי עליו עין וסגרתי את הרצועה של הקסדה כדי שיהיה יותר קל להחזיק אותה ולהניף אם צריך, זה יכול להיות נשק לא רע. בינתיים הוא נטפל למישהו שעבר וגם תפס לו את היד באיזשהו שלב, כנראה בשביל לבקש סיגריה. אח"כ ניגשה אליו בחורה שעברה שם ונתנה לו שתי סיגריות, אני העברתי את הקסדה ליד שמאל והוצאתי את מחזיק המפתחות המרושע ביד ימין למקרה שאצטרך להיחלץ לעזרת עלמה במצוקה. הוא לקח את הסיגריה והתמוטט. ניגשתי אליו, פניתי אליו ברוסית ושאלתי אם הוא צריך עזרה לקום. הוא אמר שהוא צריך אש, הדלקתי לו את הסיגריה וניסיתי, ללא הצלחה, לעזור לו לעמוד. בינתיים הגיע לשם שוטר ואני הלכתי לדרכי. אז חשבתי, אני כבר הכנתי את עצמי לעימות אלים, ואילולא הבחורה שהציעה לו סיגריה הוא היה כנראה נטפל אלי באיזה שהוא שלב. האם הידע שלנו בא"ל והמודעות שלנו למצבי סכנה גורמים לנו להכנס יותר מדי בקלות למוד של קרב במקום לפתור את העניין בדרכי שלום? אני זיהיתי איום, הכנתי את עצמי, הבנתי שאמנם הוא גדול וחזק ממני ולא מרגיש כאב, אבל גם מטושטש ולא יציב כך שאפשר להפיל אותו בקלות. אבל הרעיון לנסות לעזור לו או לתת לו סיגריה לא ממש עלה על דעתי עד שהגיעה הבחורה. מה דעתכם?