אני אחשוב על משהו
New member
משהו שמציק לי.......
ידוע שאצלנו בחברה הישראלית נהוג להציב יעדים ולצפות ממך כאינדבדואל, לעשות דברים עד גל 30 וגם אחרי, כי כך נהוג. לדוגמא: לטוס אחרי צבא, לסיים תואר, להתחתן, להביא ילדים וכיו"ב. ואף אחד לא ממש עוצר לחשוב לרגע האם המסלול הזה נוח ומתאים לכל אדם כפרט. יש לי ידידה שכל הזמן אומרת לי "יו אני עוד מעט בת 30 ולא הספקתי כך וכך" ואני שואל "מה לא בסדר בלעשות את זה בגיל 31? (למשל) אותו קונספט חברתי מכניס אותי ללחץ דווקא מבחינה תעסוקית כי ידוע שאם אתה לא עובד, אתה לא ממש שווה וישר כולם חושבים שמשהו דפוק בך (והרי כולנו היינו מובטלים ונתקלנו בשאלות חטטניות והערות עוקציניות) סוג העבודה שלי הוא כפרילנס ולפעמים יש לי ים עבודה ולעיתים אין לי. בימים האלה, אני יושב ומשתגע ממחשבות (וכמובן שלא משתף בהם אף אחד ואפילו לא את הפרטנר שלי) אבל מציק לי שפתאום אני חושב שאם אני לא עובד אז אני לא שווה וכל אותם תכונות חיוביות שיש לי מתגמדות לנוכח העובדה שכרגע אין לי עבודה הפרטנטר דווקא מבין ותמיד אומר לי "עוד לא למדת שככה זה אצלך, אל תתרגש" אבל אני מרגיש חרא עם עצמי למרות התמיכה. הקטע שבגלל שה"חברה" הכניסה לי את זה לראש זה משגע אותי ואני בטוח שכל אחד נתקל במחשבה של למה צריך לעשות משהו כי החברה מצפה מכם ואני אתן דוגמא שכן תבינו נניח...הבאת ילדים לעולם- לא כל אחת מוכנה לזה אבל מצפים ממנה להיות מכונה לייצור ילדים
ידוע שאצלנו בחברה הישראלית נהוג להציב יעדים ולצפות ממך כאינדבדואל, לעשות דברים עד גל 30 וגם אחרי, כי כך נהוג. לדוגמא: לטוס אחרי צבא, לסיים תואר, להתחתן, להביא ילדים וכיו"ב. ואף אחד לא ממש עוצר לחשוב לרגע האם המסלול הזה נוח ומתאים לכל אדם כפרט. יש לי ידידה שכל הזמן אומרת לי "יו אני עוד מעט בת 30 ולא הספקתי כך וכך" ואני שואל "מה לא בסדר בלעשות את זה בגיל 31? (למשל) אותו קונספט חברתי מכניס אותי ללחץ דווקא מבחינה תעסוקית כי ידוע שאם אתה לא עובד, אתה לא ממש שווה וישר כולם חושבים שמשהו דפוק בך (והרי כולנו היינו מובטלים ונתקלנו בשאלות חטטניות והערות עוקציניות) סוג העבודה שלי הוא כפרילנס ולפעמים יש לי ים עבודה ולעיתים אין לי. בימים האלה, אני יושב ומשתגע ממחשבות (וכמובן שלא משתף בהם אף אחד ואפילו לא את הפרטנר שלי) אבל מציק לי שפתאום אני חושב שאם אני לא עובד אז אני לא שווה וכל אותם תכונות חיוביות שיש לי מתגמדות לנוכח העובדה שכרגע אין לי עבודה הפרטנטר דווקא מבין ותמיד אומר לי "עוד לא למדת שככה זה אצלך, אל תתרגש" אבל אני מרגיש חרא עם עצמי למרות התמיכה. הקטע שבגלל שה"חברה" הכניסה לי את זה לראש זה משגע אותי ואני בטוח שכל אחד נתקל במחשבה של למה צריך לעשות משהו כי החברה מצפה מכם ואני אתן דוגמא שכן תבינו נניח...הבאת ילדים לעולם- לא כל אחת מוכנה לזה אבל מצפים ממנה להיות מכונה לייצור ילדים