משהו שמציק לי מאוד

[הילהל]

משהו שמציק לי מאוד

אני זוכרת כשעברתי טיפול הוליסטי, הייתי כבר אז מוטרדת מהטענה של מי שטיפלה בי על הקשר ביני לבין מי שתקף אותי. גם אם לא הבנתי את הטיעון - זה הפריע. ככל שאני קוראת יותר, בעיקר על גילגולי נשמות, זה עולה שוב. ואיפושהו בפנים זה מרגיש לי נכון. כי הרי עם כל הטיפול והעזרה שבעולם, את החבל הזה אני לא מצליחה לנתק. תמיד יהיה משהו שיעלה את זה מחדש, בעיקר כשטוב לי. משהו שיציף אותי, שישלח את הדמות שלו מהמקום שהיא מאוחסנת אי שם, ויגלה לי שזה צרוב חזק מידי ואין איך למחוק. המחשבה שבגלגול הבא אני אמצא את עצמי קשורה לאיש הזה שוב מזעזעת אותי. לפעמים זה ממש מפריע לי לישון בלילה. מה עושים עם המחשבה הזו?

 

[אריאלה האחת1]

יום-טוב הילה../images/Emo24.gif

היי, אני מקווה ש -

קצת יעודד אותך, אני חושבת שלכולנו יש פחדים שלפעמים " משתלטים " עלינו... ונכון קל חכתוב או לומר, אך אנו חייבים לעצמנו לעבור דרך הפחד , כמו שיש לנו בדרך נהר עוברים דרכו- נכון לפעמים מעט נרטבים, אך לא חייבים לעצור מלהגיע לאן שרוצים.. דבר נוסף- הייתי מנחה אותך , לא לנסות להכנס לגלגולים ועוד רעיונות שמסבכות את המחשבות.... אני חושבת שאם תמצאי מטפלת שתוכלי לעשות איתה " תהליך סליחה " שקשור למה שעברת ,במודעות ודמיון- מודרך, זה יקל עליך, וכמובן לבחור מטפלת שאת מתחברת אליה .. לפעמים צריך לקבל את העזרה בזמן, אין פתרונות קסם לשחרור מחשבות קשות... המון הצלחה, אריאלה באהבה

 

[יעל של עצמה]

היי הילהל

אחד הדברים שלמדתי מעצמי מהנושא של התגלגלות עם אותו אדם, היא העובדה שרק כאשר אנחנו נמצאים במקום שווה עם אותו אדם שהתגלגלנו איתו אז אפשר לנתק את הקארמה שלנו ממנו ושכל אחד ילך לדרכו. דרך אגב, הנטייה שלך להעלות אותו כל פעם שטוב לך נובעת מהספקנות של "האם מגיע לי כזה אושר". וכדי לשלול את התשובה- מיד הוא עולה. (וגם כמובן, כי הוא פגע בך במקום מאוד רגיש ואת מפחדת שיקחו לך את האושר). מה שקורה היום הוא כזה: הוא היה בעמדת שליטה. גם היום, יש לו עמדת שליטה על חייך. נסי לראות (ע"י טיפולי הילינג, דמיון מודרך וכו'- מה שמדבר אליך), כיצד את לוקחת ממנו את השליטה ומחזירה אותה לעצמך. שיהיה לך המון בהצלחה. אנחנו כאן בשבילך. יעל.

 

[הילהל]

הצלחת לגעת

אני צריכה לעכל את זה. ברגע שקראתי זה נשמע כ"כ נכון. אני חוזרת כל הזמן לבעיה אחת - אני לא מכירה אף אחד כאן באזור ואין לי למי לגשת, כדי להעזר (לא מישהו קונבנצינלי ולא מישהו שלא. פשוט לא מכירה).

 

[יפית צדקה]

הילה שלום,

יש תהליכים שונים לשחרור קשר קארמטי, גם כשמדובר בקשר רציף בחיים שלנו וכמובן שגם במקרים כמו שאת מתארת. יש תהליכים בעזרת השימוש בלהבה הסגולה ותהליך שנקרא הושענה שעבד לי תקופה ארוכה שנלמד במסגרת הסייקם שזה שיטת המשך לרייקי. יש עוד הרבה טכניקות ויש אפשרות לעשות שחזור גלגולים ולהגיע לבחירת החוזה של הנשמה שהופיע בו החיבור הזה עם התוקף ולבדוק שם את הסיבה על מנת להשלים שיעור ולשחרר את הצורך באדם זה או אחרים מסוגו בעתיד. אם תרצי פרטים פני אלי במסר.

 

[blackcat2]

הי הילהל../images/Emo13.gif

כשקראתי את דבריך הזדהיתי עימם. אני חושבת שאם תלמדי לקבל את נוכחותו המעיקה תוכלי להשתחרר מהעול של המקרה וממנו. קבלי את זה כעובדה, הסיפור המדובר הוא חלק מחייך. הוא חלק ממה שאת לטוב ולרע. אם תקבלי את זה בהשלמה ולא תיאבקי בנוכחותו אט אט תתפוגג עוצמת הסיפור גם אם הוא לא ייעלם לחלוטין ממחשבתך. בהצלחה הילהל מקווה שעזרתי לך במעט.

 

[הילהל]

קשה לי לקבל את מה שאת אומרת

אני רואה את ההיגיון בזה. אבל משהו בתוכי מסרב לקבל את הדברים.

 

[blackcat2]

אני מאחלת לך שתמצאי את הדרך

המתאימה ביותר עבורך להתמודדות.

 

[גילי פרי]

../images/Emo52.gifהילהל,,, ../images/Emo52.gif

היי הילהל

לא רציתי להגיב כאשר קראתי לראשונה את ההודעה שלך, משום שהיא לקחה אותי אחורה בזמן, לגלגול שאני משתדלת לשכוח בחיים הנוכחיים. אלא שבכל פעם שאני נכנסת הנה, וזה בערך כל שלוש שעות, אני נתקלת בזה שוב, ולאט לאט מתרככת, עד שמביאה את עצמי כעת לכתוב לך.

קראתי את כל התגובות לשאלתך, ואני יכולה להסכים עם כולן, אבל רוצה לספר לך משהו מנסיוני האישי. בגלגול הקודם שלי – לפני כעשרים שנה, חוויתי תקופה קשה, אולי קשה מאד של שלילת החופש שלי, של התמסכנות, של רעות חולות שהנייר כמעט ולא סובל. הייתי אשה מוכה למשך שלוש שנים בערך. היום, אני כותבת ספר על התקופה הזו, ועל חיי בכלל.... מה קרה איתי מאז אותם ימים ועד היום כשאני מכריזה על עצמי מאושרת.

מה שרוצה לספר לך בעצם, זה שאף אחד לא מעניש אותנו כמו שאנחנו מענישים את עצמנו, ולרוב את יודעת, זה קורה כשאנחנו באמת ובתמים "לא אשמים", כאילו כל הסיבות האמיתיות היכולות להיכלל תחת הכותרת "סבל", "פחד" וכל מיני כאלה. עם השנים והזמן שחלף, בכל פעם כשדיברתי על התקופה הזו, שיחזרתי בעצם את מה שהיה שם ונתקפתי מחדש חלחלה ופחד, רגשי אשם, נחיתות וכל מיני משקולות כאלה שהנחתי בדרכי.

למדתי משהו חשוב, אולי הכי חשוב.. בכדי להמשיך הלאה ולהגיע למצב של אושר, הייתי אמורה לסלוח

. אני חושבת שזה הדבר הקשה ביותר שנדרשתי לו, הרבה יותר קשה מאשר לעמוד שם ולספוג מכות בזמנו. לא הספקתי לסלוח לאותו אדם פנים אל פנים, אבל עשיתי את זה באין ספור ואריאציות. כתבתי מכתבים, ניהלתי מונולוגים, דמיינתי אותו עומד מולי, מדיטציות, כל מיני כאלה שמאפשרים תהליך של סליחה. הסליחה הזו, ניקתה את שרידי העבר הזה, מירקה מעלי את שאריות הפחד, האירה לי את הלגיטימציה לחיות מתוך שמחה. אז קודם סלחתי לו, סלחתי לכל מי שהיה לי נוח להאשים, ואח"כ סלחתי לעצמי. קשה? כן... קשה לאללה... אבל לא בלתי אפשרי ובהחלט הכי משתלם שיכול להיות.

ברגע שהסליחה היא אמיתית, כאשר היא לא מותירה פירור אחד של דכדוך או איזה שהוא חושך, תהליך הצמיחה מקבל תאוצה.. כי ברגע שמרשים לזה לזחול החוצה, זה פשוט תופס תאוצה ונעלם. לא האירוע הוא שנעלם, אלא התחושות והרגשות הקשות שמלוות אותו. היום אני מסוגלת להתבונן בתקופה הזו ולשמוע את עצמי מדברת בשפה אחרת. אין בה האשמה, אין בה כעס, אין בה תסכול, יש רק הודיה.. כן הודיה... והלא לא רק שנותרתי בחיים, הם אפילו יפים ומדהימים... אני מאושרת, אני גאה.. ומעל לכל אני אוהבת את עצמי על כל מה שאני מכילה.

 

[pocahontas2]

גילי ../images/Emo23.gif

אין מספיק מילים בפי כדי לכתוב לך כמה ריגשת אותי עכשיו. את אישה אמיצה ומדהימה והלוואי ולכולנו יהיה אפילו רבע מהאור הפנימי שאת נושאת התוכך.

 

[גילי פרי]

../images/Emo24.gif../images/Emo51.gif

שום דבר לא מובן מאליו מבחינתי, החל מפריחת הפרח וכלה בזריחה ושקיעת השמש. לקח לי המונמונמון זמן למצוא את הפתיל, ועוד יותר זמן לאזור אומץ ולהדליק על מנת לזכות באור, בהתחלה, האור הזה קלוש, היום הוא מסוגל להאיר הלאה, ועוד הדרך ארוכה... ברור לי. החיים מדהימים, פשוט מדהימים

ואחלא שבוע לכולנו

 

[הילהל]

תודה לך גילי על השיתוף

קשה לי מאוד עם הדברים שכתבת. אולי כי הדבר שעוד לא עשיתי זה פשוט לכעוס. כלומר, כעסתי על עצמי ועל כל הסביבה. אבל עוד לא כעסתי עליו. בקבוצה הטיפולית שעברתי, המפגש היחיד שלא ממש צלחתי היה זה שבו התבקשנו לשים את הכעס במקום הנכון. זה פשוט לא הצליח. נדמה לי, שלפני שאני אהיה מוכנה לסלוח, אני צריכה לכעוס. כי אם אני אכעס - אני כבר לא מפחדת. ואם אני לא מפחדת, יש לי כוח. ואם יש לי כוח, אני יכולה לסלוח. אני מקווה שזה נשמע הגיוני. אני עוד מנסה להבין את מה שכתבתי - זו פעם ראשונה שהדברים התחברו לי ככה.

 

[גילי פרי]

../images/Emo45.gifכן הילהל...

כשמגיעים אל הכעס, הכל נעשה ברור יותר, ואני מסכימה שקודם כדאי לאפשר לו להיות, ואח"כ לשים אותו במקום הנכון, ורק אח"כ לנקות... לצרוח על חוף הים, לצרוח עם המוסיקה בסלון, לרוץ, לבכות, כל מה שעולה בדעתך.. ואז להירגע... לנשום... לסלוח... להודות... לאהוב..

אהבתי את השורות האלה: שלפני שאני אהיה מוכנה לסלוח, אני צריכה לכעוס. כי אם אני אכעס - אני כבר לא מפחדת. ואם אני לא מפחדת, יש לי כוח. ואם יש לי כוח, אני יכולה לסלוח. ו

- זה נשמע סופר הגיוני

שוב מתוקה, המונמון

לך.