הפסקה האחרונה מרגשת במיוחד , הסיטואציה הכל כך מוכרת של הצופה מהצד בעיניים כלות על החיים ועל האנשים שחיים אותם והיכולת לנתח אותם האופן יסודי , יחד עם הסיפוק מאירועים כל כך שולים וטריויאלים שרוב האוכלוסייה לוקח כמובן מעליו - אלו דברים שאני יכול להתחבר אליהם בצורה מוחלטת .
והאמירה הזו על הבוקר ש"מאפס הכל"... פשוט מדהימה. וגם כל השאר, התיאור של החיים המשותפםי, את והחרדה, התצפיתנות, ה"אולי פעם גם אני, זה יגיע" בקיצור, מדהים