משהו שכתבתי
- פותח הנושא EyalHavrutaOrgIL
- פורסם בתאריך
חול פירמידות
New member
../images/Emo66.gif הסכמתי עם רוב הדברים
זהו פוסט חשוב מאוד, שקצת מסביר את הביקורות שמוטחות ב"חברותא", גם פה בפורום. התחדשה לי הנקודה שגם דתל"שים מתמודדים עם הורים, משפחה וחברים דתיים הופכת אותם לשותפים בסירה 'שלנו', הדתיים-לאומיים. באיזשהו מקום, הם גם עדיין חלק מהחברה הדתית-לאומית, ומן הסתם שיש להם מקום ב"חברותא", כפי שיש להם מקום פה בפורום. לא כל מי שסר ל"מרות הרבנים" בכל שעל וצעד ישר נבעט החוצה ומקוטלג "רפורמי" או "קונסרבטיבי" (כפי שעשה ספר יקר פה בעבר). בחברה הדתית לאומית אף אחד לא חושב להגיד "שדתי לייט" איננו שייך לחברה או לא חלק ממנה, או שאין לו שום אמירה. כך צריך להיות גם בארגון דתי לאומי כמו "חברותא". אולם לדעתי חשוב שהפנים הייצוגיות (יו"ר, דובר וכו') של ארגון כזה יהיו דתיות, "עם הכיפה והציצית" כדי לשדר לחברה הדתית-לאומית שמדובר באחד מבניה פרופר, מישהו שנראה כמו החבר מהישיבה, או הבן של השכנה שמתפלל בבית הכנסת. יש לכך חשיבות עצומה בעיניי. אולם מעבר לכך, זה חשוב גם כלפי מצטרפים חדשים לארגון "חברותא", שעלולים לחוש דחייה או אנטגוניזם כלפי הארגון לנוכח ביקורות שהוטחו בו (גם פה בפורום) שהוא אינו "אורתודוקסי" והא ראיה - היו"ר דתל"ש וכו' וכו'. חבל לאבד אנשים על שטויות כאלו, מטרת הארגון חשובה מדי בשביל זה. כתבת ש"רבנים מזהירים מפני חציית קו, פריצת גדר, אם נגיד בריש גלי שאנחנו בעד זוגיות גברית או אם נארגן תפילות בהם יורשו הומואים לשבת לצד לסביות ללא מחיצה חו"ח. כאילו הקו לא נחצה מזמן, באותו רגע שעמדנו מולם, והישרנו מבט מוכיח, במקום אותו מבט של תחינה אליו היו רגילים". מן הסתם ש"חברותא" היא ארגון פורץ דרך בעניין הזה, וטוב שיש אותה בכלל במרחב הכללי. אין ספק, שום רב לא יתיר זוגיות בין גברים, אם כי זהו צורך חיוני של המציאות עבורנו, בעיקר כלפי כל מי שלא יכול להתנזר עד סוף ימי חייו ואף להקפיד על שז"ל כפי ש"ההלכה הנוקשה דורשת". גם רוב הצדיקים הקוראים בקול שזה אסור וחראם (חלקם יושבי פורום זה ממש) מחפשים את אותה הזוגיות בסופו של דבר (אלא אם כן הצליחו עם נשים). אולם "מניין גאה" אינו כורח המציאות (שאינני חושב שמדובר בצעד לא-אורתודוקסי, אבל הוא בהחלט גבולי מאוד). זהו שינוי של טקס התפילה המסורתי בת מאות השנים, שביצעו בו שינוי, מסיבות שתכל'ס אני יכול להבין, אם כי אינ לא מסכים. אולם הוא לא משהו שצריך להילחם בשבילו ולהצהיר עליו כמטרת הדגל של "חברותא". יש מקום לכבד גם את השמרנות של מי שאיננו ילך למניין גאה, רק בגלל שהוא הומו. יש מי שעדיין רוצה להתפלל בבית כנסת כמו שסבא שלו התפלל וכמו שכל החברה שלו מתפללת, והוא לא מוצא לנכון לבטא את נטייתו גם בבית התפילה. יש מי שחושב שאת מרחב התפילה שלו מול אלוקים צריך לשנות "ולעדכן" רק כי הוא נולד הומו. על מניין לחרשים (להבדיל) שמענו? מניין עיוורים? מניין לשמאלנים? בית הכנסת הוא מקום שבו מתאחדים כל סוגי האנישם בעמ"י (אם כבר חג הסוכות) "חברותא" שואפת לפרוש את חסותה על כל מי שהומוסקסואליות ודת היא בנשפת אפו. למה להבריח את אלו שלא מסכימים לעשות "צעד" כל כך רחוק, ששוב אינו נדרש במהות? אפשר לפרסם את המניין, לספר על חוויות בו, אך זה לא צריך להיות דגל שמנופפים בו ומתגאים בו כ"אחד מהישגים" של "חברותא. צריך לשאוף למכנה המשותף הרחב ביותר של דתיים-לאומיים, ולא למתוח את החבל לקצה מסוים ("כמוך" לדוגמה מושך *מאוד* לכיוון השני ולכן בעיניי הוא לא רלוונטי. "חברותא" צריכה לשמור על מקומה הקונצנזואלי, הלא-מוטה, המתון). בכל מקרה, יישר כוח על כל פועלך ועשייתך, ונאחל הצלחה ליו"ר הנכנס (הדתי)!
)
זהו פוסט חשוב מאוד, שקצת מסביר את הביקורות שמוטחות ב"חברותא", גם פה בפורום. התחדשה לי הנקודה שגם דתל"שים מתמודדים עם הורים, משפחה וחברים דתיים הופכת אותם לשותפים בסירה 'שלנו', הדתיים-לאומיים. באיזשהו מקום, הם גם עדיין חלק מהחברה הדתית-לאומית, ומן הסתם שיש להם מקום ב"חברותא", כפי שיש להם מקום פה בפורום. לא כל מי שסר ל"מרות הרבנים" בכל שעל וצעד ישר נבעט החוצה ומקוטלג "רפורמי" או "קונסרבטיבי" (כפי שעשה ספר יקר פה בעבר). בחברה הדתית לאומית אף אחד לא חושב להגיד "שדתי לייט" איננו שייך לחברה או לא חלק ממנה, או שאין לו שום אמירה. כך צריך להיות גם בארגון דתי לאומי כמו "חברותא". אולם לדעתי חשוב שהפנים הייצוגיות (יו"ר, דובר וכו') של ארגון כזה יהיו דתיות, "עם הכיפה והציצית" כדי לשדר לחברה הדתית-לאומית שמדובר באחד מבניה פרופר, מישהו שנראה כמו החבר מהישיבה, או הבן של השכנה שמתפלל בבית הכנסת. יש לכך חשיבות עצומה בעיניי. אולם מעבר לכך, זה חשוב גם כלפי מצטרפים חדשים לארגון "חברותא", שעלולים לחוש דחייה או אנטגוניזם כלפי הארגון לנוכח ביקורות שהוטחו בו (גם פה בפורום) שהוא אינו "אורתודוקסי" והא ראיה - היו"ר דתל"ש וכו' וכו'. חבל לאבד אנשים על שטויות כאלו, מטרת הארגון חשובה מדי בשביל זה. כתבת ש"רבנים מזהירים מפני חציית קו, פריצת גדר, אם נגיד בריש גלי שאנחנו בעד זוגיות גברית או אם נארגן תפילות בהם יורשו הומואים לשבת לצד לסביות ללא מחיצה חו"ח. כאילו הקו לא נחצה מזמן, באותו רגע שעמדנו מולם, והישרנו מבט מוכיח, במקום אותו מבט של תחינה אליו היו רגילים". מן הסתם ש"חברותא" היא ארגון פורץ דרך בעניין הזה, וטוב שיש אותה בכלל במרחב הכללי. אין ספק, שום רב לא יתיר זוגיות בין גברים, אם כי זהו צורך חיוני של המציאות עבורנו, בעיקר כלפי כל מי שלא יכול להתנזר עד סוף ימי חייו ואף להקפיד על שז"ל כפי ש"ההלכה הנוקשה דורשת". גם רוב הצדיקים הקוראים בקול שזה אסור וחראם (חלקם יושבי פורום זה ממש) מחפשים את אותה הזוגיות בסופו של דבר (אלא אם כן הצליחו עם נשים). אולם "מניין גאה" אינו כורח המציאות (שאינני חושב שמדובר בצעד לא-אורתודוקסי, אבל הוא בהחלט גבולי מאוד). זהו שינוי של טקס התפילה המסורתי בת מאות השנים, שביצעו בו שינוי, מסיבות שתכל'ס אני יכול להבין, אם כי אינ לא מסכים. אולם הוא לא משהו שצריך להילחם בשבילו ולהצהיר עליו כמטרת הדגל של "חברותא". יש מקום לכבד גם את השמרנות של מי שאיננו ילך למניין גאה, רק בגלל שהוא הומו. יש מי שעדיין רוצה להתפלל בבית כנסת כמו שסבא שלו התפלל וכמו שכל החברה שלו מתפללת, והוא לא מוצא לנכון לבטא את נטייתו גם בבית התפילה. יש מי שחושב שאת מרחב התפילה שלו מול אלוקים צריך לשנות "ולעדכן" רק כי הוא נולד הומו. על מניין לחרשים (להבדיל) שמענו? מניין עיוורים? מניין לשמאלנים? בית הכנסת הוא מקום שבו מתאחדים כל סוגי האנישם בעמ"י (אם כבר חג הסוכות) "חברותא" שואפת לפרוש את חסותה על כל מי שהומוסקסואליות ודת היא בנשפת אפו. למה להבריח את אלו שלא מסכימים לעשות "צעד" כל כך רחוק, ששוב אינו נדרש במהות? אפשר לפרסם את המניין, לספר על חוויות בו, אך זה לא צריך להיות דגל שמנופפים בו ומתגאים בו כ"אחד מהישגים" של "חברותא. צריך לשאוף למכנה המשותף הרחב ביותר של דתיים-לאומיים, ולא למתוח את החבל לקצה מסוים ("כמוך" לדוגמה מושך *מאוד* לכיוון השני ולכן בעיניי הוא לא רלוונטי. "חברותא" צריכה לשמור על מקומה הקונצנזואלי, הלא-מוטה, המתון). בכל מקרה, יישר כוח על כל פועלך ועשייתך, ונאחל הצלחה ליו"ר הנכנס (הדתי)!
)תפילה בבית כנסת
עניינה הוא תפילה עם הציבור. השאלה אם אנחנו רואים בעצמנו חלק מציבור קיים ורוצים שיקבלו\יבינו אותנו להיות חלק. או אם רוצים ליצור ציבור משלנו, וזה, צר לי על הביטוי רפורמי, חדשני ללא קשר לעבר. וגם אם לא באופן מוחלט אבל בהחלט מדובר בפירוד בנקודה מרכזית ביותר של הציבור שלנו שהוא התפילה, הקשר המשותף של כולנו לאלוקים. כמו שראינו ביום כיפור שאנחנו מצרפים אל התפילה את כל עם ישראל. זה הוא יום התפילה הלאומי. ועיצומו של יום מכפר כי גם אם אתה לא מתפלל באופן פרטי, עם ישראל מתפלל. יכולים להיות כמה בתי כנסת, לכל אחד את נוסח התפילה והסגנון שמתאים לו. אבל לא יכול להיות מצב שאני לא יכול להתפלל בבית כנסת של מישהו אחר שזו הפרדה הורסת. ולא של גוונים שונים. היפרדות מהכלל...
עניינה הוא תפילה עם הציבור. השאלה אם אנחנו רואים בעצמנו חלק מציבור קיים ורוצים שיקבלו\יבינו אותנו להיות חלק. או אם רוצים ליצור ציבור משלנו, וזה, צר לי על הביטוי רפורמי, חדשני ללא קשר לעבר. וגם אם לא באופן מוחלט אבל בהחלט מדובר בפירוד בנקודה מרכזית ביותר של הציבור שלנו שהוא התפילה, הקשר המשותף של כולנו לאלוקים. כמו שראינו ביום כיפור שאנחנו מצרפים אל התפילה את כל עם ישראל. זה הוא יום התפילה הלאומי. ועיצומו של יום מכפר כי גם אם אתה לא מתפלל באופן פרטי, עם ישראל מתפלל. יכולים להיות כמה בתי כנסת, לכל אחד את נוסח התפילה והסגנון שמתאים לו. אבל לא יכול להיות מצב שאני לא יכול להתפלל בבית כנסת של מישהו אחר שזו הפרדה הורסת. ולא של גוונים שונים. היפרדות מהכלל...
חול פירמידות
New member
קשקוש 'חדשני' מוחלט
יצירת "ציבור משלנו" היא לא חדשנית כלל וכלל, היא מלווה את היהדות מיום הולדתה: קורח ועדתו, המעפילים, ישראל ויהודה, צדוקים ופרושים, איסיים וסיקריקיים, קראים ואנוסים, חסידים ומתנגדים, בעלי השכלה, קונסרבטיביים ורפורמיים, חרדיים וחילוניים- פקח את עינייך, חביבי! על מה אתה מדבר? לא ראיתי, יוני יקירי, שאתה מודאג מבעלים שנוסעים להתפלל באומן ומשאירים את נשותיהם לבד בראש השנה, מבדלים ומפרידים עצמם מילדיהם ומשפחותם בפרט, והקהילה בארץ בכלל. אין לזה שום קשר ל'חדשנות' רפורמיות (ונמאס שמתייחסים פה למילה הזו כאילו היא קללה נוראית. גם הם יהודים, לידיעתכם!), זה נובע מתוך רצון להיות מסוגל לשאת את מי שאתה גם בבית כנסת בתפילה לאלוקים באופן ציבורי (כפי שכתבת), בלי להחביא את עצמך, בלי לספוג את המבטים נוטפי הרוע, הדיבורים של כל "הנשמות הטהורות" מאחורי הגב, בלי להיאלץ לספוג מישהו שיפקפק בלגיטימיות שלך כמתפלל/עולה לתורה/חזן ועוד ועוד. זה אומר להיות מי שאתה בגלוי בצורה קהילתית-קיבוצית, בלי דעות קדומות מול אלוקים שאוהב אותך וברא אותך כך. לקדש את המציאות שנולדת לתוכה לא בבושה ובהסתר, ואולי אפילו לשאת תפילה ציבורית שנוגעת אליך (ולא "הוא יברך אותנו ואת נשותינו"). יש בזה משהו קוסם. בפועל לא מדובר בהפרדה קבועה, כיוון שהמניין הגאה לא מתכנס כל שבת, למיטב הבנתי, אלא רק לעיתים רחוקות. הקריאה היחידה שלי היא לא ליצור בידול ביננו לבין הקהילה הדתית-לאומית ככלל גורף, שזה פסול בעיניי. אני לא משתתף במניין הגאה, לא רואה בו צורך אישי, דבק במסורת ובשמרנות של בית אבא, כיוון ששוב, אני לא מכניס את זה למרחב של בית הכנסת שלי. ואולי השינוי בכלל צריך לבוא מתוך בתי הכנסת, שהם יפתחו מודעות שיש כאלו בקרבם, ולא שהם מתכנסים במניין ההוא של "האחרים", אלא הנה הם איתנו לידינו. אבל מאידך אני גם לא מדביק למניין הזה תוויות של "מוקצה", "תועבה", "רפורמי". מה ששנוי עליך... באופן יותר ספציפי, כתבתי שאין להפוך את זה לדגל של "חברותא" כאשר לא כל דתי-לאומי מזדהה עם כך או רואה צורך במניין כזה, וזאת כדי להרבות את השלום ולהפחית במחלוקת. יפרסם המניין את עצמו, ויגיע לכל מי שצריך.
יצירת "ציבור משלנו" היא לא חדשנית כלל וכלל, היא מלווה את היהדות מיום הולדתה: קורח ועדתו, המעפילים, ישראל ויהודה, צדוקים ופרושים, איסיים וסיקריקיים, קראים ואנוסים, חסידים ומתנגדים, בעלי השכלה, קונסרבטיביים ורפורמיים, חרדיים וחילוניים- פקח את עינייך, חביבי! על מה אתה מדבר? לא ראיתי, יוני יקירי, שאתה מודאג מבעלים שנוסעים להתפלל באומן ומשאירים את נשותיהם לבד בראש השנה, מבדלים ומפרידים עצמם מילדיהם ומשפחותם בפרט, והקהילה בארץ בכלל. אין לזה שום קשר ל'חדשנות' רפורמיות (ונמאס שמתייחסים פה למילה הזו כאילו היא קללה נוראית. גם הם יהודים, לידיעתכם!), זה נובע מתוך רצון להיות מסוגל לשאת את מי שאתה גם בבית כנסת בתפילה לאלוקים באופן ציבורי (כפי שכתבת), בלי להחביא את עצמך, בלי לספוג את המבטים נוטפי הרוע, הדיבורים של כל "הנשמות הטהורות" מאחורי הגב, בלי להיאלץ לספוג מישהו שיפקפק בלגיטימיות שלך כמתפלל/עולה לתורה/חזן ועוד ועוד. זה אומר להיות מי שאתה בגלוי בצורה קהילתית-קיבוצית, בלי דעות קדומות מול אלוקים שאוהב אותך וברא אותך כך. לקדש את המציאות שנולדת לתוכה לא בבושה ובהסתר, ואולי אפילו לשאת תפילה ציבורית שנוגעת אליך (ולא "הוא יברך אותנו ואת נשותינו"). יש בזה משהו קוסם. בפועל לא מדובר בהפרדה קבועה, כיוון שהמניין הגאה לא מתכנס כל שבת, למיטב הבנתי, אלא רק לעיתים רחוקות. הקריאה היחידה שלי היא לא ליצור בידול ביננו לבין הקהילה הדתית-לאומית ככלל גורף, שזה פסול בעיניי. אני לא משתתף במניין הגאה, לא רואה בו צורך אישי, דבק במסורת ובשמרנות של בית אבא, כיוון ששוב, אני לא מכניס את זה למרחב של בית הכנסת שלי. ואולי השינוי בכלל צריך לבוא מתוך בתי הכנסת, שהם יפתחו מודעות שיש כאלו בקרבם, ולא שהם מתכנסים במניין ההוא של "האחרים", אלא הנה הם איתנו לידינו. אבל מאידך אני גם לא מדביק למניין הזה תוויות של "מוקצה", "תועבה", "רפורמי". מה ששנוי עליך... באופן יותר ספציפי, כתבתי שאין להפוך את זה לדגל של "חברותא" כאשר לא כל דתי-לאומי מזדהה עם כך או רואה צורך במניין כזה, וזאת כדי להרבות את השלום ולהפחית במחלוקת. יפרסם המניין את עצמו, ויגיע לכל מי שצריך.
טוב, כמה דברים.../images/Emo67.gif
שלום מה נשמע היה יכול להיות נחמד יותר בתור פתיחה. אבל נסלח לך מאחר ואולי לא הסברתי את עצמי כמו שצריך ויצרתי תחושה שלא רציתי ליצור.
בעניין יצירת ציבור משלנו וכל עניים המחלוקות שהתחיל מאז קורח ועדתו זו ועוד שלל דוגמאות שהבאת הן לא חיוביות במיוחד. המדרש מדגיש זאת בכך שביום שהייתה המחלוקת של קורח היתה הווא אמינא להחריב את העולם מצד המלאכים. כלומר במצד של מחלוקת אתה מחריב את העולם ולא בונה שום דבר. כשכל אחד מושך לכיוון שלו יותר מדי חזק הבגד ניקרע... על חילוקי הדעות בין דתיים לחילונים לחרדים אני עוד יכול לוותר. אבל על היחס המזלזל של צד זה על האחר אני לא יכול להגיד שזה מצב מצויין. במקום לראות כל הזמן מה דפוק בציבור השני אולי קצת נלמד ממנו מה טוב. ניקח מהחרדים את אהבת התורה, עשיית החסד הענפה שלהם ומהחילונים את האהבה לארץ ולכל יהודי באשר הוא, את הרצון להתקדם ולמימוש עצמי וכו'... ומהדתיים את הצניעות לא רק בלבוש אלא בכל אורחות החיים. כאשר אתה מסתכל על השני וחושב לעצמך שהוא צריך לחזור בתשובה כנראה שאתה בבעיה יותר גדולה כי ביחס אליו נראה לך שאתה מושלם ואז מה הבעיה אצלך, לך אין בעיות הכל טוב. לעומת זאת אם תפסיק לראות את החסרונות של השני זה יועיל לך לראות את החסרונות שלך. וזה יכול להיות רק אם יש חיבור בין הציבורים ולא הפרדה מוחלטת. חילוני יכול לבוא לבית כנסת מדי פעם, וגם דתיים יכולים לצאת ולחיות גם במקומות שהחברה היא לא בדיוק מאלו שמדקדקים בשמירת תורה ומצווה לכל פרטייהם. חדשנות זה דבר טוב. אבל רפורמה מדברת על שינוי שכרוך בביטול מנהגי העבר באופן גורף, כל מה שלא מתאים לי אני לא עושה ולא מעניין אותי כלום חוץ ממה שאני חושב. חדשנות צריכה להיות על בסיס הדור הקודם וככה יכולה להיות התפתחות. הרי היהדות שרדה כמעט אלפיים שנה בגלות והיהדות המסורתית עברה גם תקופות מסובכות לפני כן של התבוללות ושמד וגזירות ורדיפות מחשבתיות ובכל זאת עברה אותן. כן רפורמים לעט עתה יהודים. אבל לפי קצב ההתבוללות שלהם זה לא ישאר ככה להרבה זמן. אני מבין גם כן את הצורך בחברה שנותנת תמיכה במיוחד במה שקשור לעניין הדתי הפיתרון הוא לא להתיר את האסור ולטהר את הטמא. ויש דברים שצריך לעסוק בהם בצניעות המתבקשת. אם מדי פעם רוצים לעשות מניין או שבת של הומואים נראה שאין בזה בעיה כשזה מדי פעם. הרב קרליבך גם כן עסק בקירוב כאלו שלא ממש רצו הפרדה בבית הכנסת. אבל זה שונה כי אז פשוט רצו ככה, בימינו אלו שנוהגים כך זה לא משום שקשה להם עם ההלכה הנוקשה בענין הזה אלא כאלו שלא ממש מבינים על מה ולמה הם יהודים ועל מה המהומה בכלל. למה לא להתחתן עם נוצריה אם ככה נראה לך שתממש את עצמך ותהנה בחיים. אין להם שום הרגשת סתירה בין מה שהם עושים לבין התורה שלהם. זה מה שקורה למי שמתאים את התורה שלו לחייו במקום את חייו לתורה. עם הפסקה הלפני אחרונה הסכמתי לגמרי ואין מה להוסיף ולהדגיש. חוץ מהבעייתיות של הרפורמה שנכנסת ללא צורך לשם שהרי מה אתה צריך בנות לידך בבית הכנסת. כבר מכניסים דרך אגב עניינים פמיניסטיים חיצוניים שלא קשורים לכך. אם ישנן בנות שספציפית רוצות להיות יותר שותפות ולעלות לתורה וכדומה נראה שאין למנוע את זה במניין כזה וגם שתבורכנה. ואולי גם שיעבירו איזה שיעור למה לא, רק טוב יצא מזה. אבל לא כל דבר צריך להפוך להיתר גורף ולשינוי סדרי בראשית. ומיש שלא בא לה לא צריכה לעלות לתורה. ובכלל האידאולוגיה הזאת של הערבוב כאילו ההפרדה היא מה שגורמת לנטיה ההפוכה זה פשוט קשקוש. מה שכן בסופו של דבר צריך לגרום להבנה ולפחות צביעות בציבור שלנו וזה כנראה אפשר לעשות רק באופן אישי, כי אחרת זה סתם מקצין את הבעיה וגורם לפירוד. על ידי דיבור והקשבה יש שלום, ומזה נהווים עננים הכבוד שלזכרם אנו חוגגים את חג הסוכות הבא עלינו לטובה. למצוא את האיזון בין בפנים לבחוץ בין האני לאחר זה מה שמלמד אותנו החג.
חול פירמידות
New member
חחח לא הבנתי מהי נקודת המחלוקת
קראתי את דבריך והם זהים לשלי. אז אנחנו מסכימים ב"ה
קראתי את דבריך והם זהים לשלי. אז אנחנו מסכימים ב"ה
EyalHavrutaOrgIL
New member
וגר דתלש עם דוס וביישן עם גאה יפעלו
אני מודה שהיו לי קצת חששות לגבי כתיבה כאן ולגבי אופי הדיון שעתיד להתפתח. בינתיים החששות התבדו. אני שמח על הדיון שהתפתח פה. אני חושב שהוא חשוב, ונראה לי שהפורום הוא זירה טובה לנהל אותו. חברותא ויתרה על הרעיון של להעמיד בראשה את האדם הייצוגי ביותר. יש לכך סיבה פרקטית וסיבה ערכית. ברמה הפרקטית, האדם שנראה הכי ייצוגי אינו בהכרח האדם המתאים לתפקיד. וממילא אם נדלל את החברים בארגון לאלו הייצוגיים ביותר נמצא את עצמנו עם מאגר די מצומצם.. גם לא ברור מה הקריטרוינים. האם מספיק חובש כיפה או שיש לפשפש בציציותיו. האם מותר שיחיה בזוגיות או שמא עליו להיות רווק? ומה אז, נזיר? ברמה הערכית, ארגון שמתיימר להסתמך על חבריו ולהניע כמה שיותר מתוכם לפעול למען הכלל, ראוי שיתייחס לכולם כשווים. לא כולם יכולים להיות חברים, אבל כל מי שחבר, הוא חבר שווה. אנחנו מכירים את ההרגשה של להיות הכבשים השחורות בקהילה. אלו שצריכים להסתיר כדי להישאר ייצוגיים, או שמקבלים אותם בגלוי אבל כחברים מדרגה שנייה. כאלה שיכולים להתפלל עם הציבור אבל לא בהכרח לעבור בפני התיבה. על מה שאנחנו חסרים ב"ייצוגיות" אנחנו משתדלים להשלים בכנות. המניין אינו פרויקט הדגל של חברותא. הוא פשוט פרויקט מוצלח מאוד שחברותא תומכת בו מתחילתו בגלל ולמרות מה שהוא. בגלל שהוא פרויקט נפלא שמביא אנשים לתפילות יוה"כ, בגלל שהוא נעשה תוך שיח ושיתוף של אנשים ונשים שונים בדיעותיהם, ולמרות שאנחנו היינו שמים את המחיצה קצת אחרת. האם זה חוסר כבוד כלפי הדיעות השמרניות בחברותא? אני חושב שזו דרישה מכל חברי הארגון לכבד האחד את השני ולהשלים עם זה שיש גם דברים שהארגון עושה והם אינם מסכימים איתם במאת האחוזים. בסופו של דבר, עם היקף הפעילות בשנה האחרונה, שכלל: כנס הרבנים, כנס פסח שני, טיולים, מפגשים, סעודות שבת ושבתות בכלל, עמידה מול וועדת הפונדקאות בדרישה לילדים יהודים,,המניין, הצעדה במצעדי הגאווה, ושת"פ עם שלל מיזמים וארגונים, ועכשיו גם זוכה בבית אבי חיי. כל אחד יוכל לאתר את הדבר שאיתו הוא לא מסכים במאה אחוז, ולהתנגד לארגון כולו. אפשר גם לנהוג אחרת. אפשר לחפש את הדבר שחשוב לכם באמת ולראות אם הוא נעשה בצורה טובה. אם לא, אפשר לנסות לעזור.
אני מודה שהיו לי קצת חששות לגבי כתיבה כאן ולגבי אופי הדיון שעתיד להתפתח. בינתיים החששות התבדו. אני שמח על הדיון שהתפתח פה. אני חושב שהוא חשוב, ונראה לי שהפורום הוא זירה טובה לנהל אותו. חברותא ויתרה על הרעיון של להעמיד בראשה את האדם הייצוגי ביותר. יש לכך סיבה פרקטית וסיבה ערכית. ברמה הפרקטית, האדם שנראה הכי ייצוגי אינו בהכרח האדם המתאים לתפקיד. וממילא אם נדלל את החברים בארגון לאלו הייצוגיים ביותר נמצא את עצמנו עם מאגר די מצומצם.. גם לא ברור מה הקריטרוינים. האם מספיק חובש כיפה או שיש לפשפש בציציותיו. האם מותר שיחיה בזוגיות או שמא עליו להיות רווק? ומה אז, נזיר? ברמה הערכית, ארגון שמתיימר להסתמך על חבריו ולהניע כמה שיותר מתוכם לפעול למען הכלל, ראוי שיתייחס לכולם כשווים. לא כולם יכולים להיות חברים, אבל כל מי שחבר, הוא חבר שווה. אנחנו מכירים את ההרגשה של להיות הכבשים השחורות בקהילה. אלו שצריכים להסתיר כדי להישאר ייצוגיים, או שמקבלים אותם בגלוי אבל כחברים מדרגה שנייה. כאלה שיכולים להתפלל עם הציבור אבל לא בהכרח לעבור בפני התיבה. על מה שאנחנו חסרים ב"ייצוגיות" אנחנו משתדלים להשלים בכנות. המניין אינו פרויקט הדגל של חברותא. הוא פשוט פרויקט מוצלח מאוד שחברותא תומכת בו מתחילתו בגלל ולמרות מה שהוא. בגלל שהוא פרויקט נפלא שמביא אנשים לתפילות יוה"כ, בגלל שהוא נעשה תוך שיח ושיתוף של אנשים ונשים שונים בדיעותיהם, ולמרות שאנחנו היינו שמים את המחיצה קצת אחרת. האם זה חוסר כבוד כלפי הדיעות השמרניות בחברותא? אני חושב שזו דרישה מכל חברי הארגון לכבד האחד את השני ולהשלים עם זה שיש גם דברים שהארגון עושה והם אינם מסכימים איתם במאת האחוזים. בסופו של דבר, עם היקף הפעילות בשנה האחרונה, שכלל: כנס הרבנים, כנס פסח שני, טיולים, מפגשים, סעודות שבת ושבתות בכלל, עמידה מול וועדת הפונדקאות בדרישה לילדים יהודים,,המניין, הצעדה במצעדי הגאווה, ושת"פ עם שלל מיזמים וארגונים, ועכשיו גם זוכה בבית אבי חיי. כל אחד יוכל לאתר את הדבר שאיתו הוא לא מסכים במאה אחוז, ולהתנגד לארגון כולו. אפשר גם לנהוג אחרת. אפשר לחפש את הדבר שחשוב לכם באמת ולראות אם הוא נעשה בצורה טובה. אם לא, אפשר לנסות לעזור.
דברים יפים אייל
אם כי "כאילו הקו לא נחצה מזמן, באותו רגע שעמדנו מולם, והישרנו מבט מוכיח, במקום אותו מבט של תחינה אליו היו רגילים." מאד לא ברור לי. בגלל שבאנו אומרנו לרבנים: "אנחנו הומואים", אז עכשיו מותר לנו הכל? אם מישהו מתעב את טעם החזיר-אז מותר לו לאכול? אם אני לא נמשך לבנות אז אני יכול להתפלל איתן? מה עם העקרון של 'בטל הטעם לא בטלה התקנה'? האם העובדה שאנחנו הומואים מאפשרת לנו לכתוב לעצמנו תורה חדשה? את זה אומר אדם שביום כיפור האחרון התפלל במניין הגאה, ולא מצטער על כך ולו לרגע... מנקודת המבט של האדם המעוניין לקיים את דבר ה' במלואו, אני בהחלט יכול להבין הרמת הגבה בשל קיום מניין מעורב, אף אם חבריו הם הומואים ולסביות.
אם כי "כאילו הקו לא נחצה מזמן, באותו רגע שעמדנו מולם, והישרנו מבט מוכיח, במקום אותו מבט של תחינה אליו היו רגילים." מאד לא ברור לי. בגלל שבאנו אומרנו לרבנים: "אנחנו הומואים", אז עכשיו מותר לנו הכל? אם מישהו מתעב את טעם החזיר-אז מותר לו לאכול? אם אני לא נמשך לבנות אז אני יכול להתפלל איתן? מה עם העקרון של 'בטל הטעם לא בטלה התקנה'? האם העובדה שאנחנו הומואים מאפשרת לנו לכתוב לעצמנו תורה חדשה? את זה אומר אדם שביום כיפור האחרון התפלל במניין הגאה, ולא מצטער על כך ולו לרגע... מנקודת המבט של האדם המעוניין לקיים את דבר ה' במלואו, אני בהחלט יכול להבין הרמת הגבה בשל קיום מניין מעורב, אף אם חבריו הם הומואים ולסביות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.