משהו שכתבתי(אלא מה...)

[שרימפיניון]

משהו שכתבתי(אלא מה...)

איזה מן עם אנחנו? רוצים להצליח, לכבוש, לאהוב, בחופשיות, אבל גם מפחדים לאהוב וממהרים להספיד קשרים. כמה עצוב. שוב זה קרה. לא, לא לי. אני כבר הבנתי את הטעות שבדפוס המחשבה הקודם שלי. אלא לו, לאותו אחד שלא הבין את הטעות שלו. ממהר לשרוף קשרים ולחתוך אותם כמו חוטים דקים שאף אחד לא ניסה לגרום להם להיות יותר עבים וחזקים כחבלים כדי שיהיה קשה יותר לחתוך ולשרוף אותם. ממהר להפיל עוד בקבוק ועוד בקבוק מהחומה... בסוף לא ישארו שם בקבוקים. מכור לפחד. נרקומן של כאב. כשימצא את האחד שישבור לו את הלב בגדול, אולי אז הוא יבין. אין צורך להסתער ולכבוש את הגבעה. יש לנסות ולחבק אותה בהמון אהבה, יש לזכות בה, לא לכבוש אותה, ולטפח אותה. לאהוב בחופשיות, לתת לעצמך להשתגע מרוב אהבה. לתת לעצמך להשתגע.

 

[אבא גאה]

../images/Emo24.gif בשבילך איש יקר ../images/Emo70.gif

 

[טל קר]

המ, אה, יכול להיות שהוא לא יבין

גם אז. ככה זה אנשים אחרים, כמה שמנסים להשפיע עליהם בכוח המחשבה שלנו, או לנסות להשפיע עליהם על סמך הנסיון שלנו, לא הולך התרבות שלנו במסגרת הדחיפה בכח למיטות סדום של שבלונות של מגדר פוגעת לא רק בנשים אלא גם בגברים - מסרסת רגשות אצל גברים כי ´אינני בוכה אפפעם אינני תינוק בכיין´. אז אין מה להתפלא שיש גברים שיוצאים נכים רגשית וזה עוד נחשב ללהיות ´אחלה גבר´. הכי חשוב זה שאתה כן לומד מטעויות. אתה כותב יפה.