סיפור נחמד
עצבן אותי שהוא נפסק באמצע, אבל נחמד.. (רמז! רמז! רמז!) אם לא אכפת לך אני אעיר כמה הערות לשיפור (לדעתי) (אל תתיחס אם אני ביקורתית מדי לטעמך, זה הטבע שלי :~) להרוג אחד מהחבורה על התחלה, מביא לא רק מזל רע אלא גם חוסר רצון מפתיע להמשיך בהרפתקאה. אם זה היה משחק תפקידים הייתי אומרת שאיזה שחקן התייאש מוקדם מידי, או שהשה"ם נפטר מאיזה דמות שהוא לא בנה טוב אבל עבד עליה הרבה זמן... עוד דבר, זה שהבאת (ככה כותבים את זה?) פירוט רב על האבנים, היה מיותר... אולי לא במקום... והחבורה שלהם התגבשה הרבה יותר מידי מהר.. (אומרים שמתגבשים כשיש צרות אבל בכל זאת..) והם בכלל לא מתייחסים לאיבה (ויש כזאת, לפחות לויטרים) של הגזעים כולם מקבלים את כולם כולם כ"כ חביבים ונחמדים שזה כמו שמשי אומר, דביק ומגעיל ( : .. הם רגישים נורא, אין שם אף 'גבר' אחד.. (?לכאורה בינתיים?) ואין מספיק מתח, או דמות אחת שהם יפחדו ממנה ספציפית. אבל כמו שאני רואה את זה, לא מראים לחמור חצי עבודה, אני לא יכולה להעיר על מה שאני לא יודעת אם יהיה, אז אני אפסיק כאן. ד"א חברה שלי אומרת שבגלל שאני לא יודעת לכתוב אז יש לי יותר מידי דרישות (שלדעתה לא מוצדקות - הטעם שלנו דיי שונה במה שקשור לפנטסיה) מהכותב ושאני בכלל לא מבינה חצי מהיופי של הדברים שהם ככה. ושלכתוב יש מספיק דילמות איך לכתוב בלי שאני אעיר הערות מיותרות כך שתבין את המצב..
