משהו שאני צריכה להוריד מהלב.

[לפו]

משהו שאני צריכה להוריד מהלב.

לא שום דבר מאד רציני... רק משהו שקשה לי להגיד... ואני צריכה להגיד. לא יודעת אם אני אפילו צריכה יעוץ או משהו, אבל אם למישהו יש משהו להגיד אשמח לשמוע!

יש המון דברים שאני אוהבת בחיים... אני מסוגלת להנות מהרבה מאד תחומים. אבל הדבר שנוגע בי יותר מכל (נכון לעכשיו)... זאת מוזיקה. אני עוסקת בתחום כבר הרבה שנים (אני בגיל-עשרה-מתקדם ועוסקת בזה באופן זה או אחר בערך 6-7 שנים), והשנה זה הפך לאחד הדברים המרכזיים בחיים שלי, למרות שאין לי שום כוונה להפוך את זה לקריירה. אחרי שאני "עושה מוזיקה" לבד, או עם אחרים... אני פשוט מרגישה תחושת התעלות מופלאה שאני לא מכירה משום תחום אחר. עוד משהו עלי... אני פרפקציוניסטית נורא. ועד עכשיו רוב מה שעשיתי בחיים שלי הלך בצורה מצויינת למדי... והנה אני מגיעה לעניין. חוץ ממוזיקה. זה לא שאני לא מוזיקאלית... או כל שאר הדברים האחרים שדרושים לעשיית מוזיקה... אלא שאחד מהדברים הנחוצים קצת לקוי אצלי (דבר שלא ישנה אם אחליט לעבוד לכלי-נגינה כמו פסנתר, למשל)... אחת לזמן מה זה מכה בי... (למרות שלפעמים נראה שדווקא יש לי כישרון מזהיר בעניין ההוא)... וזה אוכל אותי. כל פעם שאני נתקלת בזה. היופ למשל המורה החדשה שלי הטיחה את זה בפני (אני מוכרחה להודות שדי גררתי אותה להגיד לי את זה)... וזה יושב לי על הלב וחונק לי את הגרון... אוף, למה זה קורה דווקא בדבר הכי יקר לי (לא כולל אנשים, כמובן

)?! האם כדאי לי פשוט להפסיק עם התחום הזה של המוסיקה כדי לא להפגע כל פעם מחדש? אני מרגישה קצת דבילית שאני כותבת הודעה על נושא כזה... הרי זה מתגמד לעומת בעיות אחרות שלי (ושל אחרים, כמובן)... אבל אני מניחה שפשוט הייתי צריכה לכתוב את זה כאן, כי אני פשוט לא מצליחה להביא את עצמי לספר את זה לאף אחד אחר (זה שאני יודעת את זה זה כבר יותר מידי, לא רוצה שגם אחרים ידעו

). זהו...

 

[לפו]

תיקון+תוספת

תוספת:התחושה המופלאה באה כהמוזיקה וההרמיוניה הולכות טוב. אחרת זה גורר תחושה הפוכה. תיקון: או ליתר דיוק... ניסוח מחדש. התכוונתי שאם אעבור לכלי כמו פסנתר, לא תהיה בעיה- כי אין לבעיה שלי משמעות בכלי כזה.

 

[גרא.]

לפו,לא הבנתי את מהות הפנייה שלך.

את אוהבת מוזיקה, היא גורמת לך תחשות התעלות, את פרפקציוניסטית..ולפתע אחת לזמן מה זהמכה בך..זה, כשה המורה למוסיקה הטיחה את זה בפנייך..לפו,מה זה ? למה את מתכוונת?

 

[לפו]

אני מתכוונת...

לאותו עניין שאני לא הכי טובה בו... למה שחסר לי כדי להיות אולי מרוצה מעצמי בתחום. לכשרון שחסר לי... ליכולת שאינה מזהירה. כך שכל עוד זה לא צץ, מוזיקה היא הדבר המופלא ביותר בעולם... ובכל פעם שאני מפשלת, אני אוכלת את עצמי על זה... אני פשוט תוהה אם זה שווה את זה.

 

[גרא.]

לפו, אם כוונתך שאת שוגה בנגינה,או

מזייפת, או אולי לא מצליחה להביע רגשות בנגינה..למה שלא תאמרי את זה כפי שהוא..אם כוונתך לומר שאת חסרת כשרון לעסוק במוסיקה, גם את זה את יכולה לומר. יש המון אנשים, כולל אותי, שלמדו שנים רבות מוסיקה, ובסופו של דבר, עושים דברים אחרים.לדעתי, תמיד שווה לדעת לנגן..אם לעצמך בשעות הפנאי,אם בהרכב מוסיקאלי כזה או אחר..יש המון יתרונות ביכולת להביע את עצמך דרך המוסיקה. גם אם אינך יכולה לנגן כמו ארתור רובינשטיין (פסנתר)

 

[לפו]

כן ולא

בחרתי שלא להכנס לזה, היות שלהגיד "אני זייפנית" זה יהיה מאד לא מדוייק... נכון יותר לומר שיש לי בעיות אינטונציה שאדם שאינו מוזיקאי מנוסה לא היה מבחין בהן. ובכל זה לא מושלם כמו שאני מצפה מעצמי... מה שעוד מתסכל כאן זה שהשמיעה שלי הרבה יותר טובה מהיכולת שלי לבצע... בכולופן, חשבתי שיהיה מיותר להכנס לפרטים. וזאת בדיוק הבעיה, כל עוד היצירה לא הולכת חלק לגמרי אני פשוט לא מסוגלת להנות מכל שאר היתרונות שהצגת. אני פשוט עסוקה בלאכול את עצמי על זה... תודה

 

[גרא.]

לפו, אם הבנתי נכון את פרפקציוניסטית

דהיינו, שואפת לשלמות,חשוב לך שהיצירה תנוגן "חלק" כלומר בצורה מושלמת, כל טעות,או זיופון קטן מתסכלים אותך..וזה משמעות הביטוי תאכול את עצמך. אם אכן זו הנטייה שלך, היא בדרך כלל מתפרשת על פני כל תחומי החיים.. ועושה את החיים קשים יותר..הנמכת רמת הצפיות, של מורתך האהובה, בעיקר שלך עצמך,וקבלת הקביעה הבסיסית, כי אי אפשר תמיד להגיע לשלמות..גם אין צורך בכך בחיי היום יום, תעזור לך בהמשך דרכך לקבל קצת יותר בשיוויון נפש, טעות אחת קטנה, פה או שם..אפילו בקונצרט..למה לא?

 

[לפו]

תודה, שוב

וכן, זה מתבטא גם בתחומים אחרים, רק שכאן זה קורה לעיתים תכופות יותר, ומשום מה זה יותר מתסכל.

 

[אין לי שם בסדר?]

חמודה שלי

אני מוסקאי בעצמי.. ולכן נתקלת באדם הנכון. לפני כמה שנים הייתי בהרצאה מדהימה, של פסנתרן ידוע בשם, קני וורנר. זאת הרצאה ששינתה לי את החיים, בפרט לגישה שלי למוסיקה. מה שרלוונטי עבורך.. זה שהוא פנה אל הקהל בסוף ההרצאה ושאל האם למישהו יש שאלות? בחורה אחת מצביעה, ושואלת אותו שאלה: "מי המתחרים שלך?" הוא עונה לה- אין לי מתחרים. ואז הוא מסביר.. ואומר, "אם הייתי מנגן ג'ז.. אז כן, יש אנשים שמנגנים ג'ז יותר טוב ממני, אבל כשאני מנגן את עצמי, אין לי מתחרים, כי אין אדם שיכול לעשות את זה יותר טוב ממני". וזהו.. משם החלה תפנית בחיי, ובחיי המוסיקה שלי, אשר אני לא שופט את עצמי יותר לפי "קריטריונים", או "איך אמור להיות", כי אין דבר כזה. יש אותך, ואת גירסה מושלמת כלשהי של מי שאת, ואין אף אחד שיכול להתחרות בך כל עוד את מגיעה מהמקום הזה. תוציאי מהראש שלך את המילה "לקוי", כי שום דבר לא לקוי אצלך. אם יש לך ולו קמצוץ שמיעה מוסיקלית, רצון, נחישות, או משהו.. אז הרי שיש לך פריווילגיה, שלרוב העם אין. תסתכלי על זה ככה. ולא על מה שחסר לך. יודעת למה? כי חסר תמיד יש. אבל מעטים האנשים שמצליחים לראות את האיכויות, ולא את מה שחסר, והם אלה שמצליחים כי האמונה העצמית שלהם לא דועכת. עלי והצליחי. וזכרי שאין סטנדרטים, ואין דרך שהדברים אמורים להיות, ואין מוסיקאי טוב או מוסיקאי רע, יש רק את הדרך שאת מסתכלת ושופטת את עצמך.. ואם תחליטי שאת הכי טובה שיש. תגלי.. שאכן כך. עשי חיים.

 

[לפו]

וואו, מעניין

זה לגמרי נכון, ויכולתי להגיד את זה לכל אחד חוץ מלעצמי. אני מניחה שאצטרך פשוט לשכנע את עצמי לקבל את זה. תודה!