לכל דבר יש סיבה
הזכיר לי משהו שכתבתי לפני שנים: לכל דבר יש סיבה בפעם הראשונה שנפגשנו לא היו רעמים בחוץ, גם לא ברקים, בעצם שום תופעת טבע שיכולה היתה להזכיר לי את הרגע, את הרגע בו ראיתי אותה, את הרגע בו חייכתי אבל מבלי לדעת למה. אומרים שלכל דבר יש סיבה. ובטוחה אני שגם לחיוך שלי הייתה סיבה, גם אם אז טרם ידעתי אותה. אלו היו ימי הראשונים במקום חדש. הכל נראה גדול ומאיים הרבה מעבר למצופה, הרבה מעבר למה שיכלתי לתאר לעצמי ברגע שכזה. והיא לא היתה לעזר, אך בהחלט לנחמה. ואם הייתי נשאלת לכוונתי, בספק אם הייתי יכולה להשיב, משום שבספק אם יכלתי להבין. אומרים שלכל דבר יש סיבה. ובכן מהי הסיבה שלי? קשה לי לענות, אך בתוכי אני מודעת לקיומה מעבר לכל דמיון. כאילו משהו בתוכי ידע כל הזמן וסרב לשתף אותי בידיעה. כאילו חיכה לרגע המתאים בו אצליח לגלות בעצמי, אם אוכל. אומרים שלכל דבר יש סיבה. בין אם בעולם הזה או בבא. בין אם את עצמך או מישהו אחר. ומה ההבדל? החוויות אותן חוויות? ההנאה אותה הנאה? אני נהנית להיות איתה, אני מרגישה איתה, אני אני. ואולי לא? אבל אני נהנית ואולי זאת הסיבה. ואולי עוד אגיע אליה בהמשך. ואולי אני חושבת שאני יודעת ומבינה ובעצם אני לא. ובכן, מי יודע? ומה יודע? אומרים שלכל דבר יש סיבה. ובטוחני שלמה שבלב יש סיבה. למילים בינינו אין הגדרה ואין צבע ואין שיוך, אבל הן קיימות. ואיני יודעת באיזו רמה ובאיזה עולם, אבל זה נמצא שם במקום לא מוגדר, משהו לא מוגדר, או מוגדר וחבוי, אבל למה חבוי? למה אי אפשר פשוט לומר: אני אוהבת אותך. אומרים שלכל דבר יש סיבה. גם לרגש שלי בוודאי יש. מרגישה כל-כך קטנה ואת הכוח מנגד מנסה לומר לי משהו, משהו שאני מסרבת לקבל. אבל מה? זאת לא אדע. למרות הרצון ולמרות הכוח ישנם דברים שאינם אמורים להיפתר. אמר לי פעם מישהו. אבל אני, איני מקבלת תשובות מסוג זה שמשדרות קבלה מגבוה והתחמקות ללא יכולת חשיבה או ניתוח של המצב הקיים תוך הגעה לפתרונות בין אם הם מקובלים עלי או לא. כל הדברים הם פרטים בתוך השלם וכך גם אני. וכשאבין זאת לחלוטין ואהיה מוכנה לקבל זאת, אז בוודאי לא אחווה היבדלות לעולם, לא אוכל עוד לעולם להיבדל מהשלמות הזאת שהיא החיים, היא יישום הדברים, היא שמעניקה כוח החיים ועושה את המציאות. לפעמים המילים נשמעות ריקות ואין בי את הכוח למלא אותן. לפעמים הכל נשמע גבוהה גבוהה בלי יכולת מימוש. כאילו הכל הוא פרי הדמיון ותו לא. אבל כשאני רואה אותה, כל הדמיון הופך מציאות והברקים והרעמים שהבטיחו לי בסרטים מפנים מקומם לחמימות נעימה המתפשטת בכל גופי. הרגשה נעימה המשרה ביטחון שאני במקום הנכון עם האדם הנכון ומה שאני מרגישה הוא נכון ובעצם הכל נכון. ובכל זאת מה? היא אמרה לא! והלא שלה היה כל-כך חד ואמיתי שאיים לקרוע את כל עטיפות הדמיון שרקמתי במשך הזמן. ומה בעצם חשבתי, שהכל יהיה כמו בסרטים (רעמים, ברקים), שהטוב שאני מיחלת לו פשוט ידפוק על דלתי ביום בהיר אחד ויגיד לי שזכיתי, שלא יהיו קשיים? ובכן הם פה והם לא דפקו בדלת. אומרים שלכל דבר יש סיבה. ומה הסיבה לכל ההגיג המכובד הזה (יש יאמרו, פלצני), המחשבה על האישה שאני רוצה להיות איתה והיא אינה רוצה להיות איתי. ומה פסול בכך? אין פסול. ישנם דברים שלמרות כל ההדחקות, ההכחשות, השאיפה לנורמליזציה, הרצון להפרדות מהנפש ולשוטט בעולם זר נטול רגשות ונטול קירבה, למרות זאת נשארים כמו שהם בין אם בעולם הזה או באחר. השק הכבד שאני נוטלת על כתפיי יישאר תמיד שק, אך לא תמיד כבד. וזאת השאיפה. בכל חיינו אנו סוחבים מעלינו את השק אך לא תמיד מודעים לקיומו. אומרים שלכל דבר יש סיבה. ואני רק מקווה שתמיד תהיה לי הסיבה איתך או בלעדייך.
