משהו קצת רציני

[i l a n n a]

משהו קצת רציני

השאלה מופנית לחכמי הפורום... יש לי בעיה רצינית שקשורה אלי בעקיפין... לפני שנה אובחנתי בסכרת היום, אני מרגישה שאני בריאה לחלוטין אבל אמא שלי "אוכלת סרטים" רציניים... היא עברה סוג של טראומה כשאני חליתי וכמה חודשים לאחר מכן סבתא שלי הריצה קטע משלה, דבר שגרם לאמא שלי קצת "להתרפן"... זה לא שהיא אבדה תפיסה במציאות או משהו חלילה יותר חמור אבל היא בעצמה חולה (ל"ד ולב) וכל הריצות בין הבית , הטיפול בי והטיפול בסבתא שלי השאירו את חותמם עליה... אמנם אני מנסה לעזור לה (מטלות בית וכדומה) כדי להקל עליה אבל, עדיין יש לה כל מיני "פאקים" כמו עויתות בפנים, היא מתקשרת אלי מליון פעם ביום לוודא שאכלתי/שתיתי/הזרקתי וכדומה... סה"כ אני מאוד מבינה את המצב בו היא נמצאת ומשתדלת לעזור לה אבל כל הסיטואציה מדאיגה אותי בעיקר מההבט הבריאותי (הפיזי) של אמא שלי... יש הצעות איך אני יכולה להקל עליה יותר?

 

[s w e e t girl16]

אולי...

תסבירי לאמא שלך יותר על המחלה ותגידי לה שכל עוד את שומרת ומאוזנת אז הכל בסדר ושאין לה מה לדאוג אולי ככה הלחץ שלה ירד.

 

[i l a n n a]

אמא שלי אחות בהשכלתה...

אני דיי בספק אם יש לי משהו לחדש לה על המחלה... הלחץ שלה נובע יותר מההלם הנפשי שהיא קבלה שאובחנתי. תאמיני לי שהיא זו שהסבירה לי על הסכרת כל מה שאני יודעת היום...

 

[השושן הצחור]

הורים ילדים ומה שבינהם

תשמעי אילנה - אבל את לא הולכת לאהוב את מה שאני אכתוב לך. את בטח מכירה את המשפט הזה "עד שלא תהי אמא לא תביני..." משפט מעצבן נכון? אבל לצערי מה זה נכון. כל השנים התעצבנתי על אמא שלי "מה היא דואגת, מה אכפת לה כמה אני אוכלת, זה החיים שלי והבעיות שלי

". אבל זהו שזה לא. מהרגע שהפכתי אמא פיתאום הבנתי כמה דאגה יש ליצור הקטן הזה

זה פשוט לא יאמן. וכמו שנאמר ילדים קטנים צרות קטנות ילדים גדולים צרות גדולות.... דווקא בתור אחות אמא שלך מכירה את כל הסיבוכים והצרות וזה מפחיד אפילו יותר. אמא שלי לשמחתי כמה שהיא מבינה בתחום באיזה שהוא שלב אמרה על סוכרת אני לא קוראת..... ההמלצה היחידה שאני יכולה לתת לך זה להראות לאמא שלך כמה את אחראית ודואגת לעצמך, לקחת אוויר כל פעם שהיא מתקשרת, ולענות בפעם המיליון כמה יצא לך בגלוקמטר לפני שעה

לענות לה ב"כן אמל'ה אני אכלתי ואת אכלת?" אני שתיתי ואת?" תראי לה שגם את דואגת לה - ממש תגידי לה שאת מבינה את הדאגה שלה אליך אבל הדאגה הזו מקצרת לה את החיים ובילעדיה לא תסתדרי.... בקיצור אתם עוד חדשים בעסק וזה עתיד להשתפר

 

[ר פ א ל ה]

דחוף

לשלוח אותה לטיפול. חבל עליה ועליך כשהיא ככה סובלת. ויפה שעה אחת קודם. כשכואבות העיניים, הולכים לרופא עיניים כשהשעון מקולקל הולכים לשען וכשנטרפים מדאגה - הולכים לפסיכולוג! בהצלחה לכן.