שלי שלי שלי
New member
משהו קטנטן על ההרדמה המקומית
כשהייתי נשואה טרייה (לפני 9 שנים) ובראשית ראשיתו של הריון (שעדיין לא ידעתי שזאת תהיה בת)...והסתייגתי מברית מילה בייחוד כזאת שמשלבת ניתוח "על מצע של בורקסים ועוף", האמנתי שעשיית הברית במקום נפרד מהחגיגה הכללית, ע"י רופא, היא פיתרון די סביר לפעולה שנראית לכאורה די פשוטה. הוזמנתי לברית של בן דוד שלי. החיתוך נערך בבית והוזמנו אליו רק עשרה קרובי משפחה, המוהל היה מנתח ידוע ומבוקש , רופא חביב ולבבי. כדי להכין את התינוק, המנתח ביקש מישהו שיעזור לו ואני התנדבתי להעלות איתו לאחד החדרים "להכין את התינוק". (לאף אחד לא היה אומץ ואני בכלל לא ידעתי את פירטי הפרטים של מה שנעשה שם.) נכנסו לחדר בקומה עליונה, סגרנו את הדלת, בן דודי הקטן, הושם על שולחן כתיבה שכוסה לצורך העיניין בשמיכה, אני נתבקשתי להחזיק את רגליו בפיסוק, הרופא הוציא את הכלים ומזרק קטן עם חומר הרדמה..... את המזרק הוא נעץ במספר מקומות בבולבול של תינוק צורח והזריק בכל פעם מעט חומר, משהו כמו 5 פעמים כשבכל פעם שהמזרק יצא, יצאו גם כמה טיפות דם. כל התהליך של ההזרקה המקומית היה ארוך בהרבה מכל התהליך עצמו ונראה לי גם שהכאיב לתינוק לא פחות מהמילה כולה. אחרי שהמקום הורדם (כנראה)התינוק היה רועד, כחול, תשוש מבכי ומכווץ. בכל מקרה תהליך ה"פריעה" נעשה גם בבכי קורע לב (אל מול עיניי ופי הממלמל שבועה שאני לא יעשה את זה לבני בחיים!!!) עם מכשיר (צובטן כזה) שמחזיק את העורלה לפני החיתוך, נעטף התינוק והורד לסלון כדי לערוך את הברכה והחיתוך. שם לעיני כולם התינוק היה רגוע (ובעצם כבר "סחוט מבכי"), בחיתוך עצמו הוא קצת בכה (איפה היתה ההרדמה?!) וכולם היו מבסוטים. אני חייבת להגיד לכם שכל עיניין ההרדמה הזה , נראה לי יותר בשביל להקל על כאב הלב של ההורים ופחות בשביל הכאב של התינוק.
כשהייתי נשואה טרייה (לפני 9 שנים) ובראשית ראשיתו של הריון (שעדיין לא ידעתי שזאת תהיה בת)...והסתייגתי מברית מילה בייחוד כזאת שמשלבת ניתוח "על מצע של בורקסים ועוף", האמנתי שעשיית הברית במקום נפרד מהחגיגה הכללית, ע"י רופא, היא פיתרון די סביר לפעולה שנראית לכאורה די פשוטה. הוזמנתי לברית של בן דוד שלי. החיתוך נערך בבית והוזמנו אליו רק עשרה קרובי משפחה, המוהל היה מנתח ידוע ומבוקש , רופא חביב ולבבי. כדי להכין את התינוק, המנתח ביקש מישהו שיעזור לו ואני התנדבתי להעלות איתו לאחד החדרים "להכין את התינוק". (לאף אחד לא היה אומץ ואני בכלל לא ידעתי את פירטי הפרטים של מה שנעשה שם.) נכנסו לחדר בקומה עליונה, סגרנו את הדלת, בן דודי הקטן, הושם על שולחן כתיבה שכוסה לצורך העיניין בשמיכה, אני נתבקשתי להחזיק את רגליו בפיסוק, הרופא הוציא את הכלים ומזרק קטן עם חומר הרדמה..... את המזרק הוא נעץ במספר מקומות בבולבול של תינוק צורח והזריק בכל פעם מעט חומר, משהו כמו 5 פעמים כשבכל פעם שהמזרק יצא, יצאו גם כמה טיפות דם. כל התהליך של ההזרקה המקומית היה ארוך בהרבה מכל התהליך עצמו ונראה לי גם שהכאיב לתינוק לא פחות מהמילה כולה. אחרי שהמקום הורדם (כנראה)התינוק היה רועד, כחול, תשוש מבכי ומכווץ. בכל מקרה תהליך ה"פריעה" נעשה גם בבכי קורע לב (אל מול עיניי ופי הממלמל שבועה שאני לא יעשה את זה לבני בחיים!!!) עם מכשיר (צובטן כזה) שמחזיק את העורלה לפני החיתוך, נעטף התינוק והורד לסלון כדי לערוך את הברכה והחיתוך. שם לעיני כולם התינוק היה רגוע (ובעצם כבר "סחוט מבכי"), בחיתוך עצמו הוא קצת בכה (איפה היתה ההרדמה?!) וכולם היו מבסוטים. אני חייבת להגיד לכם שכל עיניין ההרדמה הזה , נראה לי יותר בשביל להקל על כאב הלב של ההורים ופחות בשביל הכאב של התינוק.