זה עצוב..אבל..
זה העולם, במיוחד במדינה שלנו. אם 24 שעות ביממה נחשוב על כל אחד ואחד מאלו שנהרגו אי פעם בפיגועי טרור או על כל חייל שמשרת בקרבי בצבא, בעצם אנחנו נשב ונתאבל כל היום, כי יש כ"כ הרבה.פעם חשבתי על זה ואמרתי לעצמי, מה עם כל אלו שאף פעם לא מודים להם על שום דבר? כל אלו שעזרו ותמכו? ובכלל מה אם כל אלו שנהרגו או נפצעו בפיגועי טרור שאנחנו שוכחים מהם אחרי שבוע? הגעתי למסקנה מאוד פשוטה, זה דרכו של עולם והחיים נמשכים, אי אפשר לבכות על כל אחד שמת ולהודות לכל אחד שראוי לתודה, לצערי. יש המון בצה"ל שמגיעות להם אלפי תודות, כאלה שהקריבו חייהם למענינו וכאלה שנלחמו ונאבקו לשלום. עם כל הצער והכאב, לדעתי זה לא ישתנה כ"כ מהר אם בכלל.