משהו קטן.
"אל תגיד יותר 'לא' לבחורות שרוצות שתזיין אותן" היא אמרה לו, והוא נחרד: "מה, את הולכת ממני?" "לא, תגיד להן שאתה מוכן בתנאי שהן מוכנות שאני אהיה שם"... ברגע הראשון הוא חייך אח"כ הוא הרגיע אותה: "את מספיקה לי, אני לא צריך שום גיוון, את לבד ממלאת לי את כל הצרכים" וחשב בתוכו שאולי היא חיפשה לגיטימציה לעצמה... הם המשיכו בשגרת הליטופים הנישוקים והמצמוצים ההדדיים. היא היתה במחזור, אז שום דבר מעבר לזה לא היה בא בחשבון, אבל כבר כמה זמן שהמנטרה הקטנה הזו מנפחת לו את האגו- היא אמרה לו שכל פעם שהיא רואה אותו היא רוצה להתפשט, אז הוא הפקיר את גופו למגע כפותיה המלטפות ולשונה המתוקה, והיא הפקירה גופה, לא רוצה שידיו ירדו ממנה, סוף סוף יש מי שנוגע בה והיא רוצה. בלילה הקודם היא התחבקה איתו והתנשקה איתו ונצמדה אל כל גופו ורצתה שלא יניח לה מליטופיו, ולרגעים היא חשה את השכרון הזה שכל כך הרבה זמן היא לא חשה- כשכל גופה זועק לעוד- וכשזה הקול הכי חזק בה באותו רגע, היא הרגישה שוב איך זה, כשהנקבוביות של העור זועקות למגע, כשהמגע עור בעור לבדו יש בו חצי שכרון... היא נרדמה בזרועותיו, וכל הלילה נים לא נים ידיהם ליטפו זה את זו, גבותיהם נגעו זה בזה, לא היה רגע בלי מגע, כשהציפורים צייצו היא הרגישה סחוטה מעייפות- אבל ממתיקות שלא נגמרת. הוא המשיך לחשוב על מה שהיא אמרה. היא באמת רוצה את זה? יודע עד כמה היא קלה לקנא לו. יש בה משהו מוזר- מצד אחד היא רוצה שיהיו לו עוד נשים, היא רוצה לראות אותו שואב סיפוק גלום נטול רגשות מגופותיהן של נשים אחרות, ומצד שני, היא מקנאה בטירוף: "אני אוהבת לקנא" היא לחשה לו תוך שידיה מחליקות על ישבניו "אני רוצה שיכאב לי לראות אותך מזיין אחרות..." הוא כבר לחלוטין מבולבל. מצד אחר לגמרי, לא היתה לה שום בעיה להתנשק עם אחרות, לא היתה לה שום בעיה עם המחשבה שלה תהיה אינטימיות כפולה- איתו ובנפרד ממנו, איתה. הוא החליט לתת לה את זה, הוא כל כך נהנה מהמיניות המתפרצת שלה, עוד לא התעורר בו החלק המקנא- הוא בעיקר היה מופתע כל רגע מחדש, נפעם- כמו ילד קטן שמגלה שבצעצוע שלו יש עוד פונקציות, שגם אם הן לא תורמות לו כלום, הן יפות, או כמו עלם צעיר, שמגלה לראשונה שנערתו מאוננת גם כשהיא לבדה, ככה הוא היה נפעם, נרגש, מרוגש- לגלות שעכשיו, כשבעזרתו נתגלו לה אפיקים חדשים- היא רוצה למלא אותם בצבע, רוצה לזרום בהם, גם בלעדיו. בתוכו קיווה שחיבתה כלפיו תספיק כדי שהוא יהיה בסוד העניינים- ושאל אותה: "את מפנטזת עליה?" והיא במשפט אחד סגרה בפניו את הדלת הזו: "כשאני איתך אני לא חושבת על אף אחד ואחת חוצ ממך". הוא הוחמא, נרגש עוד יותר, נוכח המחשבה שעם כל התאוות שלה יש לה פינה שהיא רק שלו, ושוב חושב על זה שלא ניתן לעצור אותה, שלנסות עכשיו- זה להילחם לחינם, הוא עזר לה, תמך בה נלהב כשהיא גילתה בעצמה צדדים חדשים- עכשיו הוא חייב לתת לה להמשיך בדרך לבד. גם היא לא ידעה מה היא רוצה. עמוס נעשה לה, והיא בעצמה פחדה מעוצמת המיניות שבה, שוקלת אם הוא לבדו יכול להספיק, או שמה?! היא לא רצתה לחיות חיים כאלו, של שכרון חושים, של תאוות מתפרצות, רצתה אהבה. כל כך הרבה זמן זה מה שהיא רוצה- ודווקא עכשיו, כשהיא מגיעה- גם התאוות האלו איתה- התאווה אל בשרה המתוק של האישה השניה... היא חששה, פנטזיות הופכות למציאות... שואלת את עצמה: איפה עובר הקו בין הפנטזיה למציאות? מתי לעצור ואיך?
"אל תגיד יותר 'לא' לבחורות שרוצות שתזיין אותן" היא אמרה לו, והוא נחרד: "מה, את הולכת ממני?" "לא, תגיד להן שאתה מוכן בתנאי שהן מוכנות שאני אהיה שם"... ברגע הראשון הוא חייך אח"כ הוא הרגיע אותה: "את מספיקה לי, אני לא צריך שום גיוון, את לבד ממלאת לי את כל הצרכים" וחשב בתוכו שאולי היא חיפשה לגיטימציה לעצמה... הם המשיכו בשגרת הליטופים הנישוקים והמצמוצים ההדדיים. היא היתה במחזור, אז שום דבר מעבר לזה לא היה בא בחשבון, אבל כבר כמה זמן שהמנטרה הקטנה הזו מנפחת לו את האגו- היא אמרה לו שכל פעם שהיא רואה אותו היא רוצה להתפשט, אז הוא הפקיר את גופו למגע כפותיה המלטפות ולשונה המתוקה, והיא הפקירה גופה, לא רוצה שידיו ירדו ממנה, סוף סוף יש מי שנוגע בה והיא רוצה. בלילה הקודם היא התחבקה איתו והתנשקה איתו ונצמדה אל כל גופו ורצתה שלא יניח לה מליטופיו, ולרגעים היא חשה את השכרון הזה שכל כך הרבה זמן היא לא חשה- כשכל גופה זועק לעוד- וכשזה הקול הכי חזק בה באותו רגע, היא הרגישה שוב איך זה, כשהנקבוביות של העור זועקות למגע, כשהמגע עור בעור לבדו יש בו חצי שכרון... היא נרדמה בזרועותיו, וכל הלילה נים לא נים ידיהם ליטפו זה את זו, גבותיהם נגעו זה בזה, לא היה רגע בלי מגע, כשהציפורים צייצו היא הרגישה סחוטה מעייפות- אבל ממתיקות שלא נגמרת. הוא המשיך לחשוב על מה שהיא אמרה. היא באמת רוצה את זה? יודע עד כמה היא קלה לקנא לו. יש בה משהו מוזר- מצד אחד היא רוצה שיהיו לו עוד נשים, היא רוצה לראות אותו שואב סיפוק גלום נטול רגשות מגופותיהן של נשים אחרות, ומצד שני, היא מקנאה בטירוף: "אני אוהבת לקנא" היא לחשה לו תוך שידיה מחליקות על ישבניו "אני רוצה שיכאב לי לראות אותך מזיין אחרות..." הוא כבר לחלוטין מבולבל. מצד אחר לגמרי, לא היתה לה שום בעיה להתנשק עם אחרות, לא היתה לה שום בעיה עם המחשבה שלה תהיה אינטימיות כפולה- איתו ובנפרד ממנו, איתה. הוא החליט לתת לה את זה, הוא כל כך נהנה מהמיניות המתפרצת שלה, עוד לא התעורר בו החלק המקנא- הוא בעיקר היה מופתע כל רגע מחדש, נפעם- כמו ילד קטן שמגלה שבצעצוע שלו יש עוד פונקציות, שגם אם הן לא תורמות לו כלום, הן יפות, או כמו עלם צעיר, שמגלה לראשונה שנערתו מאוננת גם כשהיא לבדה, ככה הוא היה נפעם, נרגש, מרוגש- לגלות שעכשיו, כשבעזרתו נתגלו לה אפיקים חדשים- היא רוצה למלא אותם בצבע, רוצה לזרום בהם, גם בלעדיו. בתוכו קיווה שחיבתה כלפיו תספיק כדי שהוא יהיה בסוד העניינים- ושאל אותה: "את מפנטזת עליה?" והיא במשפט אחד סגרה בפניו את הדלת הזו: "כשאני איתך אני לא חושבת על אף אחד ואחת חוצ ממך". הוא הוחמא, נרגש עוד יותר, נוכח המחשבה שעם כל התאוות שלה יש לה פינה שהיא רק שלו, ושוב חושב על זה שלא ניתן לעצור אותה, שלנסות עכשיו- זה להילחם לחינם, הוא עזר לה, תמך בה נלהב כשהיא גילתה בעצמה צדדים חדשים- עכשיו הוא חייב לתת לה להמשיך בדרך לבד. גם היא לא ידעה מה היא רוצה. עמוס נעשה לה, והיא בעצמה פחדה מעוצמת המיניות שבה, שוקלת אם הוא לבדו יכול להספיק, או שמה?! היא לא רצתה לחיות חיים כאלו, של שכרון חושים, של תאוות מתפרצות, רצתה אהבה. כל כך הרבה זמן זה מה שהיא רוצה- ודווקא עכשיו, כשהיא מגיעה- גם התאוות האלו איתה- התאווה אל בשרה המתוק של האישה השניה... היא חששה, פנטזיות הופכות למציאות... שואלת את עצמה: איפה עובר הקו בין הפנטזיה למציאות? מתי לעצור ואיך?
