משהו קטן מלב בודד
"ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב" (אני מניח שרע לי) לילה. חורף בחוץ, בלי גשם, רק הריח שהוא ביקר לפני כמה דקות. המוני אנשים כבר מסביב, כולם קפואים מבחוץ ומלאי אדנלין מבפנים. עוד רגע ניכנס פנימה. כל חורף אני חוזר לשם, למועדון התאטרון. כל חורף אני מתמלא מחדש. אין ספק ולו הקטן ששם הוא ואני מוצאים עצמנו בשיאים חדשים. לא עזריאלי, לא פסטיבלים, לא הבארבי ולא צוותא. רק התאטרון, על כביש יפו תל אביב, הוא המקום הכי מחמם בלילה הכי מקפיא. האנשים, האוירה, האנרגיה. כל כך התגעגעתי. אם השנה הוא חוזר לשם, זה יהיה החורף הרביעי. אני עוצר לרגע את אורח חיי המטורף (השחרור מהצבא בעוד פחות משבוע, סיום משחק המחבואים הנצחי, חיפוש מקומי בעולם יפהפה ורקוב כאחד) וחוזר לקולו החודר. איך הוא מצליח לא להמאס עליי אף פעם אני שם את האלבום הראשון, מעביר לשיר האחרון, ונזכר שלבכות תמיד זה טוב. תודה לך מר עברי לידר. על הקול, היצירה, הלחנים, החיוך, הסיפורים, המילים. המוסיקה שלך היא אור בחיי בחור כמעט בן 22, שמחפש. (ומקווה למצוא). לילה טוב.
"ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב" (אני מניח שרע לי) לילה. חורף בחוץ, בלי גשם, רק הריח שהוא ביקר לפני כמה דקות. המוני אנשים כבר מסביב, כולם קפואים מבחוץ ומלאי אדנלין מבפנים. עוד רגע ניכנס פנימה. כל חורף אני חוזר לשם, למועדון התאטרון. כל חורף אני מתמלא מחדש. אין ספק ולו הקטן ששם הוא ואני מוצאים עצמנו בשיאים חדשים. לא עזריאלי, לא פסטיבלים, לא הבארבי ולא צוותא. רק התאטרון, על כביש יפו תל אביב, הוא המקום הכי מחמם בלילה הכי מקפיא. האנשים, האוירה, האנרגיה. כל כך התגעגעתי. אם השנה הוא חוזר לשם, זה יהיה החורף הרביעי. אני עוצר לרגע את אורח חיי המטורף (השחרור מהצבא בעוד פחות משבוע, סיום משחק המחבואים הנצחי, חיפוש מקומי בעולם יפהפה ורקוב כאחד) וחוזר לקולו החודר. איך הוא מצליח לא להמאס עליי אף פעם אני שם את האלבום הראשון, מעביר לשיר האחרון, ונזכר שלבכות תמיד זה טוב. תודה לך מר עברי לידר. על הקול, היצירה, הלחנים, החיוך, הסיפורים, המילים. המוסיקה שלך היא אור בחיי בחור כמעט בן 22, שמחפש. (ומקווה למצוא). לילה טוב.
