מותה של האפוקליפסה
New member
משהו ענק!!!!!!!
וואו..כמה זמן שלא הייתי כאן. ואין לי מושג למה לא הייתי כאן, אבל פשוט לא יצא. ``וואו..איזה אבסורד- אותו מקרר בגישה כל כך שונה`` (-הג`ירפות, וואו) וזה בדיוק ככה. כמסתכלים על המילים האלה יותר לעומק, מגלים שכן- יש משמעות. אבל לא חשוב... זהפשוט התחיל מכך שלא התחשק לייותר לחיות חיי שגרה; להגיע מדי יום הביתה, קצת עיסוקים- ארבע וחצי אחה``צ, ללכת לתופף ולהתחבר לאינטנרט. אני די שמחה שאני יוצאת לאט לאט מחיי השגרה שלי- וכל דבר שאני עושה כבר נראה לי בגדר הרפתקני. וכן- יש סיפורים. והרבה (מיכל גרוסברג- מאחורייך). ``לא, אני לא בוכה/ זה רק חלון זכוכית עליו טיפות יורדות/ לא- אני לא נבהלת/ זו רק שעה לא כל כך יפה.`` (-דנה ברגר, יש בזה טעם) האיי סי קיו שלי מקולקל, ולא משנה מה- אפילו החדשים ביותר לא יעבדו וכבר כמה ימים ששמתי לב שאני מבלה הרבה פחות זמן באינטרנט- ההתחברות היחידה שאני כן מבצעת, היא לכתיבת מכתבים לאנשים שאת כתובת הדואל שלהם אני זוכרת בעל פה- שזה בערך 5 אנשים. הסיבה היחידה שכל כך הייתי עצובה כשנעלם לי האיי סי קיו והלך הוא כפות (וגם חוסר עיצוב אינפואים). אבל זה מוזר- אני מתחברת בקושי לשלושת רבעי שעה ביום, ובשעות הפנויות שלי יש לי כל כך הרבה מה לעשות! זה מוזר. עד לפני כמה זמן- בתקופות הבהן הייתי שורפת שעות ברשת, אם הייתם שואלים אותי, הייתי אומרת: ``אין לי חיים...משעמם לי!`` ועכשיו? יש לי מה לעשות. הרבה מה לעשות! וזה מוזר. אני חושבת שאולי האינטרנט נותן לך אשליה של חיים מבוזבזים (מה זה בזבוז בעצם?), או משהו..האם חיי אינטרנט הם חיים משעממים? אני לא חושבת. אבל לא נכנס לזה..
``where can I run to?/ where can I hide?/ Who will I turn to,/ now i`m in a virgin state of mind...`` (-K`s Choice, Virgin state of mind) אז אני נעמה, והאפוקליפסה מתחילה להראות סימניםן של קימה לתחייה. לא..בעצם לא. אבל אני רוצה להיות אופטימית! אני נעמה, וחזרתי לפורום, ועכשיו אני כותבת מן הודעה לא ברורה, ואני מתארת לעצמי שהתגובה המוחית האסוצייטיבית שלכם היא בוודאי פגישת אנונימים של משהו, והתגובה שלכם היא- ``אנחנו אוהבים אותך נעמה.`` אם כן- תודה. ``...התגעגתי, אז באתי/ חכמים שכמותכם אף פעם עוד לא יצא לי לראות/ התגעגעתי- אז באתי, לכמה שעות טובות`` (-ארקדי דוכין, עכשיו אני.) אבל אני חושבת שאני אשאר ליותר. ברשותכם.. אז זהו- למי מכם שתהה לאן נעלמתי (אני בספק אם יש כאן מישהו כזה, אבל אשליות זה נחמד), או מישהו ששמח בחזרתי- אני כאן. ואני שמחה להיות כאן. ``...אני חוזר בחשכה/ נכנס למיטה כשאת ישנה/ וטוב לי, נעים לי/ וטוב לי איתך.../ ואני מנסה להוציא את עצמי`` (-תערובת אסקוט, כל המשי והקטיפה) אני כבר יכולהלתאר לעצמי את התגובות שלכם כאן, ובאמת- כולי ציפייה. וזהו, נראה לי. ``there`s no place like home!`` (Dorethy, in The Wizard Of Oz) או משהו כזה... באהבה, געגועים והוקרה לשנים- נעמה מל..*אמא-לא-מרשה-לגלות* אגדת המשהו. ------------ אהה..ובנוגע לכותרת- זה סתם היה כי רציתי שתכנסו לקרוא.. צבוע, אבל תודו שזה עבד!! ואתם יותר ממוזמנים בפתיחת מזמורים כגון: ``עוד לא תמו כל פלאייך...`` צ`או?
וואו..כמה זמן שלא הייתי כאן. ואין לי מושג למה לא הייתי כאן, אבל פשוט לא יצא. ``וואו..איזה אבסורד- אותו מקרר בגישה כל כך שונה`` (-הג`ירפות, וואו) וזה בדיוק ככה. כמסתכלים על המילים האלה יותר לעומק, מגלים שכן- יש משמעות. אבל לא חשוב... זהפשוט התחיל מכך שלא התחשק לייותר לחיות חיי שגרה; להגיע מדי יום הביתה, קצת עיסוקים- ארבע וחצי אחה``צ, ללכת לתופף ולהתחבר לאינטנרט. אני די שמחה שאני יוצאת לאט לאט מחיי השגרה שלי- וכל דבר שאני עושה כבר נראה לי בגדר הרפתקני. וכן- יש סיפורים. והרבה (מיכל גרוסברג- מאחורייך). ``לא, אני לא בוכה/ זה רק חלון זכוכית עליו טיפות יורדות/ לא- אני לא נבהלת/ זו רק שעה לא כל כך יפה.`` (-דנה ברגר, יש בזה טעם) האיי סי קיו שלי מקולקל, ולא משנה מה- אפילו החדשים ביותר לא יעבדו וכבר כמה ימים ששמתי לב שאני מבלה הרבה פחות זמן באינטרנט- ההתחברות היחידה שאני כן מבצעת, היא לכתיבת מכתבים לאנשים שאת כתובת הדואל שלהם אני זוכרת בעל פה- שזה בערך 5 אנשים. הסיבה היחידה שכל כך הייתי עצובה כשנעלם לי האיי סי קיו והלך הוא כפות (וגם חוסר עיצוב אינפואים). אבל זה מוזר- אני מתחברת בקושי לשלושת רבעי שעה ביום, ובשעות הפנויות שלי יש לי כל כך הרבה מה לעשות! זה מוזר. עד לפני כמה זמן- בתקופות הבהן הייתי שורפת שעות ברשת, אם הייתם שואלים אותי, הייתי אומרת: ``אין לי חיים...משעמם לי!`` ועכשיו? יש לי מה לעשות. הרבה מה לעשות! וזה מוזר. אני חושבת שאולי האינטרנט נותן לך אשליה של חיים מבוזבזים (מה זה בזבוז בעצם?), או משהו..האם חיי אינטרנט הם חיים משעממים? אני לא חושבת. אבל לא נכנס לזה..
``where can I run to?/ where can I hide?/ Who will I turn to,/ now i`m in a virgin state of mind...`` (-K`s Choice, Virgin state of mind) אז אני נעמה, והאפוקליפסה מתחילה להראות סימניםן של קימה לתחייה. לא..בעצם לא. אבל אני רוצה להיות אופטימית! אני נעמה, וחזרתי לפורום, ועכשיו אני כותבת מן הודעה לא ברורה, ואני מתארת לעצמי שהתגובה המוחית האסוצייטיבית שלכם היא בוודאי פגישת אנונימים של משהו, והתגובה שלכם היא- ``אנחנו אוהבים אותך נעמה.`` אם כן- תודה. ``...התגעגתי, אז באתי/ חכמים שכמותכם אף פעם עוד לא יצא לי לראות/ התגעגעתי- אז באתי, לכמה שעות טובות`` (-ארקדי דוכין, עכשיו אני.) אבל אני חושבת שאני אשאר ליותר. ברשותכם.. אז זהו- למי מכם שתהה לאן נעלמתי (אני בספק אם יש כאן מישהו כזה, אבל אשליות זה נחמד), או מישהו ששמח בחזרתי- אני כאן. ואני שמחה להיות כאן. ``...אני חוזר בחשכה/ נכנס למיטה כשאת ישנה/ וטוב לי, נעים לי/ וטוב לי איתך.../ ואני מנסה להוציא את עצמי`` (-תערובת אסקוט, כל המשי והקטיפה) אני כבר יכולהלתאר לעצמי את התגובות שלכם כאן, ובאמת- כולי ציפייה. וזהו, נראה לי. ``there`s no place like home!`` (Dorethy, in The Wizard Of Oz) או משהו כזה... באהבה, געגועים והוקרה לשנים- נעמה מל..*אמא-לא-מרשה-לגלות* אגדת המשהו. ------------ אהה..ובנוגע לכותרת- זה סתם היה כי רציתי שתכנסו לקרוא.. צבוע, אבל תודו שזה עבד!! ואתם יותר ממוזמנים בפתיחת מזמורים כגון: ``עוד לא תמו כל פלאייך...`` צ`או?