sweetdreams
New member
משהו על פרטיות
איפה עובר הגבול שלכם בשמירה על הפרטיות שלכם?? ובמה זה מתבטא? אמא שלי אתמול שאלה אותי אם הטכניון החזיר לי תשובה לגבי המעונות שביקשתי. אמרתי לה שכן, שהם שלחו מכתב השבוע עם תשובה חיובית. היא התחילה לתשאל אותי קצת- כמה בחדר, כמה משלמים.. על הכל עניתי- לא יודעת, כי עוד לא ממש יצא לי לעבור על המכתב בעצמי. היא ביקשה ממני לראות את המכתב כדי לקרוא אותו. שאלתי בשביל מה- והיא ענתה שמסקרן אותה. אז אמרתי שכשאני אקרא אותו אני אגיד לה. היא ניסתה שוב לבקש לקרוא אותו- ואחרי כמה נסיונות התחמקות שלא צלחו (אח"כ/ מה זה משנה??/ וכל מיני כאלה), אמרתי לה שאני לא רוצה שהיא תקרא אותו. למה? לא יודעת, אבל זה מאוד הפריע לי. בהתחלה חשבתי שאולי בגלל שהיא רוצה לקרוא מכתב שמיועד אליי עוד לפני שאני בכלל קראתי אותו, ואח"כ הבנתי שגם אם הייתי קוראת אותו כבר, עדיין לא הייתי רוצה שתקרא אותו. דואר שמיועד אליי כנראה נתפס אצלי כמשהו מאוד פרטי, וכמו שאני לא חולמת לקרוא דואר של אנשים אחרים, כך אני לא רוצה שיקראו את הדברים שלי. אם עד עכשיו חשבתי שזה אקט של נימוס, כנראה שעכשיו הבנתי שיש בזה משהו מעבר לסתם נימוסים והליכות.. זה מוזר, אני דווקא נחשבת לבנאדם מאוד פתוח, ואולי כלפי חוץ נראה שאני לא שומרת בקנאות על הפרטיות שלי. אבל כנראה שבדברים שמוגדרים אצלי כגבול אדום אני לא מוכנה לפרשות. לדוגמא, אין לי בעיה שייכנסו אליי לחדר כשאני לא נמצאת, שישנו לי במיטה או שישתמשו לי בבושם, אבל אני לא נותנת לאף אחד ללבוש את הבגדים או הנעליים שלי. זה נראה לי אישי מדי. או אני מסוגלת לחשוף פה את עצמי ודעותיי והשקפות עולמי, וסיפורים ועלילות שנוגעים עליי ללא הגבלה, אבל פרטים אישיים, ואפילו קטנים כמו השם שלי, אני לא מוכנה לחשוף. אז עכשיו, אני מחזירה את השאלה אליכם
מה איתכם? מה ההשקפה שלכם לגבי פרטיות, ואיך זה בא לידי ביטוי?
איפה עובר הגבול שלכם בשמירה על הפרטיות שלכם?? ובמה זה מתבטא? אמא שלי אתמול שאלה אותי אם הטכניון החזיר לי תשובה לגבי המעונות שביקשתי. אמרתי לה שכן, שהם שלחו מכתב השבוע עם תשובה חיובית. היא התחילה לתשאל אותי קצת- כמה בחדר, כמה משלמים.. על הכל עניתי- לא יודעת, כי עוד לא ממש יצא לי לעבור על המכתב בעצמי. היא ביקשה ממני לראות את המכתב כדי לקרוא אותו. שאלתי בשביל מה- והיא ענתה שמסקרן אותה. אז אמרתי שכשאני אקרא אותו אני אגיד לה. היא ניסתה שוב לבקש לקרוא אותו- ואחרי כמה נסיונות התחמקות שלא צלחו (אח"כ/ מה זה משנה??/ וכל מיני כאלה), אמרתי לה שאני לא רוצה שהיא תקרא אותו. למה? לא יודעת, אבל זה מאוד הפריע לי. בהתחלה חשבתי שאולי בגלל שהיא רוצה לקרוא מכתב שמיועד אליי עוד לפני שאני בכלל קראתי אותו, ואח"כ הבנתי שגם אם הייתי קוראת אותו כבר, עדיין לא הייתי רוצה שתקרא אותו. דואר שמיועד אליי כנראה נתפס אצלי כמשהו מאוד פרטי, וכמו שאני לא חולמת לקרוא דואר של אנשים אחרים, כך אני לא רוצה שיקראו את הדברים שלי. אם עד עכשיו חשבתי שזה אקט של נימוס, כנראה שעכשיו הבנתי שיש בזה משהו מעבר לסתם נימוסים והליכות.. זה מוזר, אני דווקא נחשבת לבנאדם מאוד פתוח, ואולי כלפי חוץ נראה שאני לא שומרת בקנאות על הפרטיות שלי. אבל כנראה שבדברים שמוגדרים אצלי כגבול אדום אני לא מוכנה לפרשות. לדוגמא, אין לי בעיה שייכנסו אליי לחדר כשאני לא נמצאת, שישנו לי במיטה או שישתמשו לי בבושם, אבל אני לא נותנת לאף אחד ללבוש את הבגדים או הנעליים שלי. זה נראה לי אישי מדי. או אני מסוגלת לחשוף פה את עצמי ודעותיי והשקפות עולמי, וסיפורים ועלילות שנוגעים עליי ללא הגבלה, אבל פרטים אישיים, ואפילו קטנים כמו השם שלי, אני לא מוכנה לחשוף. אז עכשיו, אני מחזירה את השאלה אליכם
אניויי..פרטיות בעיני... ואי זה באמת מסובך.. ההשקפה שלי על פרטיות היא דיי דומה לשלך...גם אני מספרת דברים שונים לחברים שונים אבל זה לא פרטיות זה בררנות ומידת חברות... לי אין בעייה להשאיל בגדים ,שישנו אצלי ושיקחו הכל...אני יותר מידי נותנת תאמת.. אבל גם אני להורים שלי לא מספרת כמעט כלום...זה נובע מהעובדה שאני לא ממש חושבת שהם יבינו..והם לא מבינים באמת... אמא שלי דווקא דיי מאזינה לשיחות וכאלה...לפעמים הסקרנות הורגת את החתול...זה פוגע בפרטיות...את יודעת מה הנה הגדרה...הפרטיות שלי זה החופש לבחור למי לספר, מה לספר, למי להלוות וכמה להלוות.. וכששוברים לי את החופש הזה ועושים נגיד כמו אמא שלי משהו שכפוי ולא "חוקי"= האזנה סודית לשיחות או קריאת מכתב שהיא פעם עשתה לי.. זה פוגע בפרטיות שלי... מקווה שעזרתי