משהו על בטיחותיות
אנחנו רוצים לעשות כל מיני דברים. בשביל שתהיה לנו ההזדמנות לעשותם כדאי לנו מאוד להיות בטיחותיים. אני למשל רוצה להיות לוחם, ובשביל להתקדם בלחימה מ א ו ד כדאי לי להיות בטיחותי. וזאת למה? הנה סיפורון על דותן א' ודותן ב': דותן א' לא מאוד בטיחותי, מתאמן בלי ממש לשים לב, מפוצץ בקרבות אימון, עושה דברים בלי הרבה מודעות ותשומת לב, ואכן גופו מתחזק, החבטות שלו מתחזקות, אך הדיוק שלו למשל לא משתפר המון... לא נורא, מה שחשוב זה שהוא יהיה לוחם גבר-גבר... ואז, באחד מאימוני הקרב שלו הוא נפגע ממכת פיצוץ שהגיעה לפניו מפרטנר מיומן. הוא מושבת לחודש, במהלך החודש כואב לו, אך הוא אומר שזה מכשל אותו, הוא לא מתאמן כי הוא צריך להבריא, אך הוא אומר לעצמו שבלי פציעות אי אפשר ב א מ ת להתחזק. זהו דותן א'. ועכשיו דותן ב'. דותן ב' הוא סופר מודע לבטיחותיות. אם הוא לא בטוח שעבודה מסוימת היא ב א מ ת בטיחותית הוא משנה אותה מעט, מבקש מהפרטנר לשנות משהו... אם עדיין לא השתנה כלום, ודותן ב' יודע שיש סכנה הוא פשוט מפסיק את צורת העבודה. דותן ב' יודע שבטיחות מעל הכל, ושלהפצע זה א – מסוכן, לא הרמוני, לא נעים, כואב וכו' ו ב – זה משבית מעבודה, ומונע התקדמות רציפה ובריאה. יום אחד דותן א' ודותן ב' נפגשים, עובדים ביחד, מדברים... דותן א' די מבין שדותן ב' הוא חננה-בננה, שהוא מין 'סיסי ליידי' כזה. דותן א' חושב לעצמו שדותן ב' בחיים לא יהיה לוחם אמיתי. מאז אותו היום הם לא נפגשו יותר. כל אחד המשיך בדרכו הוא. דותן א' התחזק, נפצע, נהיה סוס-דוב, כאב לו, האגו שלו גדל, הוא נהיה לוחם מטורף, שוב תקופה היה מושבת, התבאס, התחיל לחשוב אם באמת להיות לוחם זה חשוב לו, המשיך להתאמן, לא היה מרוכז, היה עצבני, ניצח בקרבות, נפצע פציעה חמורה, הפסיק להתאמן... כשהיה יותר מבוגר הוא ישב על כסא-נוח, שלא ממש הרגיש לו נוח, והתבאס מהחיים.... דותן ב' נהיה בהדרגה יותר מהיר, יותר מדויק, יותר מודע, ה ר ב ה יותר בטיחותי, נהיה לו ולסביבתו יותר נעים, הוא ראה את המקום של הלחימה בחייו, הוא ראה את הדברים האחרים שחשובים בשבילו, הוא התקדם בהרמוניה, התחזק, חיזק אחרים... והוא ממשיך כך עד...
אנחנו רוצים לעשות כל מיני דברים. בשביל שתהיה לנו ההזדמנות לעשותם כדאי לנו מאוד להיות בטיחותיים. אני למשל רוצה להיות לוחם, ובשביל להתקדם בלחימה מ א ו ד כדאי לי להיות בטיחותי. וזאת למה? הנה סיפורון על דותן א' ודותן ב': דותן א' לא מאוד בטיחותי, מתאמן בלי ממש לשים לב, מפוצץ בקרבות אימון, עושה דברים בלי הרבה מודעות ותשומת לב, ואכן גופו מתחזק, החבטות שלו מתחזקות, אך הדיוק שלו למשל לא משתפר המון... לא נורא, מה שחשוב זה שהוא יהיה לוחם גבר-גבר... ואז, באחד מאימוני הקרב שלו הוא נפגע ממכת פיצוץ שהגיעה לפניו מפרטנר מיומן. הוא מושבת לחודש, במהלך החודש כואב לו, אך הוא אומר שזה מכשל אותו, הוא לא מתאמן כי הוא צריך להבריא, אך הוא אומר לעצמו שבלי פציעות אי אפשר ב א מ ת להתחזק. זהו דותן א'. ועכשיו דותן ב'. דותן ב' הוא סופר מודע לבטיחותיות. אם הוא לא בטוח שעבודה מסוימת היא ב א מ ת בטיחותית הוא משנה אותה מעט, מבקש מהפרטנר לשנות משהו... אם עדיין לא השתנה כלום, ודותן ב' יודע שיש סכנה הוא פשוט מפסיק את צורת העבודה. דותן ב' יודע שבטיחות מעל הכל, ושלהפצע זה א – מסוכן, לא הרמוני, לא נעים, כואב וכו' ו ב – זה משבית מעבודה, ומונע התקדמות רציפה ובריאה. יום אחד דותן א' ודותן ב' נפגשים, עובדים ביחד, מדברים... דותן א' די מבין שדותן ב' הוא חננה-בננה, שהוא מין 'סיסי ליידי' כזה. דותן א' חושב לעצמו שדותן ב' בחיים לא יהיה לוחם אמיתי. מאז אותו היום הם לא נפגשו יותר. כל אחד המשיך בדרכו הוא. דותן א' התחזק, נפצע, נהיה סוס-דוב, כאב לו, האגו שלו גדל, הוא נהיה לוחם מטורף, שוב תקופה היה מושבת, התבאס, התחיל לחשוב אם באמת להיות לוחם זה חשוב לו, המשיך להתאמן, לא היה מרוכז, היה עצבני, ניצח בקרבות, נפצע פציעה חמורה, הפסיק להתאמן... כשהיה יותר מבוגר הוא ישב על כסא-נוח, שלא ממש הרגיש לו נוח, והתבאס מהחיים.... דותן ב' נהיה בהדרגה יותר מהיר, יותר מדויק, יותר מודע, ה ר ב ה יותר בטיחותי, נהיה לו ולסביבתו יותר נעים, הוא ראה את המקום של הלחימה בחייו, הוא ראה את הדברים האחרים שחשובים בשבילו, הוא התקדם בהרמוניה, התחזק, חיזק אחרים... והוא ממשיך כך עד...