משהו מעצבן
אני אוהד של אינדיאנה פייסרס כבר מספר שנים (למעשה מאז הסרט HOOSIERS עם ג'ין הקמן). לאחרונה יש בון-טון חדש אצל עיתונאי הספורט- מאז ששאראס הצטרף לאינדיאנה הם ממקדים בה את תשומת הלב. כל כתבה בעיתון זוכה לכותרת- "שאראס ניצח עם הבאזר", "שארס הביס את מיאמי", שאראס פה שאראס שם. כאילו שאין זכות קיום לאינדיאנה בלי החמוס הזה (שהוא סה"כ שחקן התקפי טוב וגם תורם פה ושם). כאילו שאין לפייסרס המייצגים את 'מדינת הכדורסל' של ארצות הברית. אני מבין מה עומד מאחורי זה. מאחר שאין לנו שחקני נ.ב.א. תוצרת הארץ, אז נדבקים לכל מי שיש לו איזו נגיעה לארץ שלנו ובעיקר ל'יהלום שבכתר', מכבי ת"א. יש איזושהיא מחלה אצל אנשי התקשורת שלנו. כולם רוצים להרגיש שייכים למרכז העניינים. וכך, אינדיאנה פייסרס, קבוצה חזקה ומצויינת ובהחלט מועמדת לליפות הנ.ב.א. מיד מנוכסת וכאילו אין לה שום קיום חוץ מ'הנקודה הישראלית'. למעשה החמוס והפייסרס הם רק דוגמא צדדית. כל אסון טבע עולמי זוכה לסיקור בישראל רק אם יש ישראלים שמעורבים בעניין. כל מיני סלס בינלאומי הופך למישהו ששוה לכתוב עליו אם הוא או היא היו פעם מתנדבים בקיבוץ, או חשפו ציצים בסרט של מנחם גולן או משהו כזה. לכל פוליטיקאי חשוב בעולם יש 'נקודה ישראלית' ועל פיה הוא נמדד ואם אין לו אחת כזו אז נחפש היטב ונמצא (משל מדובר באיזו נקודת ג'י מיסתורית). ולאלו שלא מוצאים אז תמיד אפשר למצוא איזה שורש יהודי או קשר לשואה. ועוד בעניין שאראס. רק שתדעו שהוא הגיע לאינדיאנה לא כמושיע ומשיח. מדובר בעיבוי לספסל המצויין גם ככה. הוא תורם- משהו כמו מתן נאור אצלנו. שחקני אינדיאנה פייסרס- ג'רמיין אוניל, רון ארטסט, אוסטין קרושר, ג'מאל טינסלי, פרד ג'ונס, שרונאס יאסיקביצ'וס, ג'ונת'ן בנדר, אנת'וני ג'והנסון, סקוט פולארד, דיויד האריסון, דאני גרדנר, שמאקי וולקר, אדי גיל
אני אוהד של אינדיאנה פייסרס כבר מספר שנים (למעשה מאז הסרט HOOSIERS עם ג'ין הקמן). לאחרונה יש בון-טון חדש אצל עיתונאי הספורט- מאז ששאראס הצטרף לאינדיאנה הם ממקדים בה את תשומת הלב. כל כתבה בעיתון זוכה לכותרת- "שאראס ניצח עם הבאזר", "שארס הביס את מיאמי", שאראס פה שאראס שם. כאילו שאין זכות קיום לאינדיאנה בלי החמוס הזה (שהוא סה"כ שחקן התקפי טוב וגם תורם פה ושם). כאילו שאין לפייסרס המייצגים את 'מדינת הכדורסל' של ארצות הברית. אני מבין מה עומד מאחורי זה. מאחר שאין לנו שחקני נ.ב.א. תוצרת הארץ, אז נדבקים לכל מי שיש לו איזו נגיעה לארץ שלנו ובעיקר ל'יהלום שבכתר', מכבי ת"א. יש איזושהיא מחלה אצל אנשי התקשורת שלנו. כולם רוצים להרגיש שייכים למרכז העניינים. וכך, אינדיאנה פייסרס, קבוצה חזקה ומצויינת ובהחלט מועמדת לליפות הנ.ב.א. מיד מנוכסת וכאילו אין לה שום קיום חוץ מ'הנקודה הישראלית'. למעשה החמוס והפייסרס הם רק דוגמא צדדית. כל אסון טבע עולמי זוכה לסיקור בישראל רק אם יש ישראלים שמעורבים בעניין. כל מיני סלס בינלאומי הופך למישהו ששוה לכתוב עליו אם הוא או היא היו פעם מתנדבים בקיבוץ, או חשפו ציצים בסרט של מנחם גולן או משהו כזה. לכל פוליטיקאי חשוב בעולם יש 'נקודה ישראלית' ועל פיה הוא נמדד ואם אין לו אחת כזו אז נחפש היטב ונמצא (משל מדובר באיזו נקודת ג'י מיסתורית). ולאלו שלא מוצאים אז תמיד אפשר למצוא איזה שורש יהודי או קשר לשואה. ועוד בעניין שאראס. רק שתדעו שהוא הגיע לאינדיאנה לא כמושיע ומשיח. מדובר בעיבוי לספסל המצויין גם ככה. הוא תורם- משהו כמו מתן נאור אצלנו. שחקני אינדיאנה פייסרס- ג'רמיין אוניל, רון ארטסט, אוסטין קרושר, ג'מאל טינסלי, פרד ג'ונס, שרונאס יאסיקביצ'וס, ג'ונת'ן בנדר, אנת'וני ג'והנסון, סקוט פולארד, דיויד האריסון, דאני גרדנר, שמאקי וולקר, אדי גיל