לא דייקת בנקודה אחת
הכול נכון, פרט לכך שאריה גמליאל ל א ק ב ע קריטריון אולימפי בתוצאה 28:42. למרות זאת נשלח יחד עם שמי סבאג, האחרון בזכות הזמן שקבע בתנאים אידיאליים , משהו כמו 9 עד 12 מעלות, ב"מרתון הסבתא" (כן, זה השם, אני לא טועה) הקריר בדולות, מינסוטה. זה נעשה במידה מסוימת בכדי "ליישר מאזן" מכבי-הפועל וכיוון שכאשר הסתבר שהכדורגל לא עלה החליטו פתאם בוועד האולימפי להגמיש אפילו מקריטריון B - קל בהחלט מהקריטריה הקודמים, שהותירו בבית את יובל וישניצר ב-1976 - שהצלחתי "להשריר" על קביעה לאתלטיקה קלה שנה קודם. שליחתם של גמליאל וסבאג (היום ד"ר שמי שגיב), כמו כל התוספות של הרגע האחרון, היתה טעות של התלהבות יתר והשניים "ניפקו", למרבית הצער, את שני הכשלונות הגדולים ביותר בהופעת האתלטים בלוס אנג'לס והזכירו את הבנות בהלסינקי 1952 (חוץ מלאה הורביץ-זמרי ז"ל) וברומא 1960. אצל אריה אלו היו למעשה שני כשלונות, כי בריצות המוקדמות ב-5,000 ו-10,000 הוא קבע את זמניו הגרועים ביותר בקריירה הבינלאומית שלו, כל פעם אחרי היגררות לפתיחות לוויה בקצב של כ-3 דקות לקילומטר (כי "גם אלברטו קובה רץ ככה"). אני זוכר, שבאחת מאלו הגיעו המובילים ל-2000 מטרים ב-6:09.6 דקות...וזה בתחרות אולימפית. ...וזה סיפור אריה, איש מקסים ואחד האתלטים והאשנים הכי סימפטיים שאני מכיר. אבל מקצה אולימפי לעליית שלב לא שקול למצב של "עוד רץ אורח" של אריה ב-10,000 מטרים בתחרות גרמניה-איטליה-פולין, שאז לקחנו את אריה לריצה שהורידה את שיא ה-10,000 לראשונה מתחת ל-29 דקות. לפעמים צריך להיות הרבה יותר "רע" בתחרות. לעומת אריה, כזכור, יהודה צדוק פתח כמעט בראש כשהבחין מה קורה ואם כי לא עלה שלב, סיים בתוצאה סבירה - רק אחד ההבדלים ביניהם.
