לאלה שלא פותחים קישורים
הבוקר קמתי עם רצון עז לתת לך פרח. קמתי , התארגנתי , ויצאתי אל הרחוב. רציתי שהפרח יהיה מיוחד. יפה, מרשים , מפעים, כמוך..... רציתי נורא שתשמחי לקבל אותו. שתחייכי אלי, את החיוך המושלם הזה שלך. חיפשתי בין החנויות, אף פרח לא התאים, לא יפה מספיק, לא ורוד מספיק, לא מושלם מספיק. ואז מצאתי אותו. הוא ממש צעק: "זה אני!!! הכי מתאים , הכי מושלם!!!!!" הלכתי אליו, שילמתי עבורו , וחזרתי אל הרחוב , מאושר. הגעתי אל ביתך, דפקתי על דלתך, חיכיתי , ציפיתי, רציתי , רק לראות אותך, מחייכת ומאושרת. כשפתחה לי את הדלת אמא שלך, זה נפל עלי. עיני כבו והחוורתי. " אוי גל...." היא אמרה לי במבט מלא רחמים.... "כל שנה אותו הדבר...." היא פרצה בבכי וירדה במדרגות לעברי. היא חיבקה אותי בחום. "אני יודעת שאתה תמיד זוכר אותה. אני יודעת כמה אהבת אותה.... אני יודעת שהיא הייתה הכל בשבילך.... אבל מתוק שלי.... דנה כבר לא איתנו 4 שנים.......................... אתה כל שנה ביומולדת שלה מביא פרח, אחד, מושלם.... ותמיד אתה כבה ככה....... ואז, אתה נזכר......"
